מנחת חינוך · סימן שצ״ב, ו׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ומצוה זו נוהגת בכ"מ ובכ"ז אך בזה"ז דאין לנו רק כהני חזקה אפשר אפילו אם אינו רוצה ליתן א"י לכופו דילמא אינו כהן וכבר כתבתי קצת תקנה ואם יש להפודה מטלטלים או מעות וגם קרקעו' נראה דודאי כופין הפוד' ליתן מטלטלין או מעות כי בקרקע אין פודין ואפילו אין לו רק קרקע אף שבחוב א"צ לטפל ולמכור רק מגבה לבע"ח הקרקע עיין בחוה"מ סי' ק"א מכל מקום כאן המצוה עליו ליתן מטלטלין צריך הוא בעצמו למכור כן נ"ל ברור. אך אם יש לו מעות ומטלטלין דגבי בע"ח צריך ליתן מעות דוקא עי' בסי' ק"א וגבי נזקין עי' בסי' תי"ט שיכול לסלקו במטלטלין כאן האיך הדין ונראה דיכול לסלקו במטלטלין דלא הלוהו מעות וש"כ ככסף עי"ש ותלמד לכאן ובאתי רק לרמוז. ואם יש לו רק קרקעות ואפילו מת ובא לגבות מהיתומים מכל מקום נראה דהבריר' ביד הכהן לגבות עדיות אף דבע"ח דינו בבינונית ומיתומים בזיבורית ואפילו בנזקין מכל מקום כאן דבזה אינו פדוי רק טורף בע"כ למכור אם כן מה שנקל לפניו זה לוקח הכהן בע"כ והוא בתורת כפי' כי צריך למכור וכופין אותו ולוקח הכהן ומוכר ואינו דומה לבע"ח ונזקין דלוקח לגוביינא והוא שלו ע"כ הוא בבינונית או בעדיות מחמת גזה"כ אבל כאן דאינו לוקח לגוביינא רק למכור והפוד' צריך ליתן מטלטלין או מעות ע"כ לוקח הכהן מכל מה שרוצה מן העדיות כנ"ב. ואם מת הפוד' ולא הניח רק מטלטלין אם מטלטלין דיתמי משתעבד מן התורה אם נא' דשעבוד' דאוריית' עי' בסי' ל"ט דיש שיטות בזה. וז"פ אם הכהן גובה מיתומים ל"מ אם לא הניח אלא קרקע אין כופין היתומים למכור הקרקע אלא הכהן מטפל ומוכר דעל הפודה עצמו חל המצוה אם כן מחויב במצוה לפדות כדינא אבל על היורשים אינו המצוה חל רק נכסים דאביהם משועבדים אם כן לוקח השעבוד שלו וא"צ היורשי' לטפל ליתן לו מעות וא"כ כיון דרק מחמת שעבוד נוטל אינו גובה רק בזיבורית ומכל מקום צ"ע. ואם הניח מטלטלין וקרקעות אף אם נאמר דגם מטלטלין מן התורה משתעבדי כמ"ש לעיל אפשר יכולים לסלקו בקרקע כיון דלא מעות הלוהו ע' בסי' תי"ט ואין המצוה רמיא עלי' ובאתי רק לעורר. ואם מת והניח רק בן הבכור והגדיל ויש לו מנכסי אביו קרקעות ויש לו נכסים שנפלו לו מטלטלים ומעות לפי דברי הרהמ"ח שסובר דגם בהגדיל חל על האב אם כן נכסי האב לא נפקע השיעבוד אפשר לומר דיכול לסלק בקרקעות האב כי האב הוא העיקר ויכול לומר שאינו רוצה לפדות עצמו רק נותן בשביל האב או אפשר דהמצוה חל עליו ביותר וצריך ליתן המטלטלין. ואפשר לומר אף לדעת הרהמ"ח דוקא אם הוא חי לא נפקע מעליו המצוה אבל במת דאין מצוה רק שיעבוד נכסים אפשר בהגדיל הבן ממילא פקע שיעבוד הנכסים דחל על הבן חיוב הגוף וצ"ע ובאתי רק לעורר. ועיין בתוס' קידושין דף כ"ט ע"ב ד"ה ואזיל כהן כו'. ופה"ב פסקינן דאין גובין מלקוחות ואם היורשים מכרו הקרקעות שנשארו ע' בחוה"מ סי' ק"ו אם מחויבים היורשים לשלם מד"ג ככל חוב וע"ש בקצה"ח שכתב גבי פדה"ב הו"ל מזיק מת"כ דפטור דהוי ממון שאין לו תובעים כמבואר בחולין ואף דמשתרשי ליה מכל מקום כיון דהוא הפקיע המצוה לא אמרינן מ"ל הן כו' עפ"י סברת הר"נ שם גבי מזיק מת"כ או שאכלן שמחלק כיון דהפקיע המצוה פטור אף על גב דמשתרש כו' אבל באנס המלך גרנו דלא הפקיע הוא חייב אם הוא כחוב דמשתרשי ליה ע"ש ועיין בס' נתי' המשפט והדברים עתיקים ומכל מקום אני לך. ועיין ברמב"ן בבכורות מה שמביא בשם הגאוני' דמוסיף חומש ודחה דבריהם ועיין במהרי"ט אלגאזי מה שמביא בשם בעל כנה"ג דאם עבר הזמן מוסיף חומש ויש עוד הרהורים במצוה זו ובעזה"י אשנה פ"ז:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.