מנחת חינוך · סימן שצ״ב, ד׳

ובכל פודין חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות ונלמד מכופו"כ עי' בבכורות ושבועות ועיין בשבועות דף ד' ע"ב בתוס' ד"ה כו' שכתבו הא דמבואר שטורף ממשעבדי לאו דמפריק בקרקעות אלא ימכור ויתן המעות לכהן או הכהן מוכר בעצמו עי"ש. ושטרות ע"ש שהקשו למאן דסובר מכירות שטרות דרבנן היאך מיעטה התורה שטרות ע"ש ובראשונים ובאחרונים והדברים עתיקים. ושטר מיירי בשט"ח שיש לו על אחרים ואם נתן ש"ח על עצמו מבואר דאינו פדוי קודם שנותן המעות מן התורה והבאתי לעיל דברי הרשב"א דמוכיח מכאן דבכל הקנינים ל"מ שטר במקום כסף וכבר כתבתי דלענ"ד דבכל הקנינים אם נותן שטר על עצמו ונתחייב אפשר הוי ככסף אבל כאן דבלאו הכי משתעבד ומכל מקום אינו פדוי עד שיגיע ליד הכהן אם כן מה מוסיף כח השטר והדברים ברורים לולי דברי הרשב"א. והנה בעושו"ק אם נותן לכהן ואומר לו בהנאת מתנ' זו יהי' פדוי בודאי פדוי כמו בקידושין בהנאת מחילת מלוה אף דבמלוה עצמה אינה מקודשת ע"ש וה"נ ועיין בריטב"א מובא במנ"ל פ"ה מה"א גבי איסורי הנאה אם מקדש בהנאה שתתרפאי כו' ע"ש. ע' בט"ז כאן ס"ק ג' שכתב דמן התורה פדוי במה שמחייב עצמו לכהן בשטר אלא כו' ובאמת בגמ' מבואר דד"ת בנו פדוי לכשיתן וכבר כתבתי דהרשב"א מביא כאן ראיה לכל הקנינים דל"מ שטר ואינו פדוי מן התורה קודם שיתן והא דמחויב ליתן לכהן אין כאן מקומו [מה שכתבתי לעיל אפילו בע"כ של הפודה מהני אפשר דל"מ כיון דבעינן נתינ' והכהן יזכה בהפדיון אם כן איך זוכה בע"כ רק כופין את הפודה עד שיאמר רוצה אני ובכה"ג גבי מצוה מהני עי' בב"ב בסוגי' דתלוי' וזבין כו' ומטריפת הלקוחות אין ראיה דטורף מהלקוחות ומכל מקום כופין הפודה עד שת"נ לומר רוצה או מיירי דהמודה רוצה רק דנכסיו נמכרו וטורף מידם אבל אפשר דאינו זוכה בע"כ דאינו פריעת חוב לכ"ד כמ"ש וצריך נתינה ובאתי רק לעורר] ומבואר במשנה בבכורו' דהמפריש ה' סלעים ונאבדו קודם שבאו ליד כהן חייב הפודה באחריותן עד שיגיעו ליד כהן והר"מ השמיט זה ועיין בתוי"ט שעמד בזה ובש"ע מבואר ד"ז. ועיין בס' מח"א בהלכות זכי' ומתנ' שמביא בשם מהרש"ל דאם אין כהן בעיר יזכה לכהן ע"י אחר ויצא ידי פדיון וע' לעיל במצוה שנ"ז דכתבתי זה מסברא דנפשאי וכתבתי דהאידנא דהנהו כהני הם רק כהני חזקה אם כן אין מקיים מצות פדיון הבן בשלימות רק במזכה לכהנים אמתיי' דודאי בעולם יש כהנים אמתיי' אם כן יוצא. ובס' מח"א השיג על מהרש"ל כיון דחייב באחריות כמו דקיימא לן באומר תן לבע"ח דל"מ הדר הוא באחריותו דלענין זה לא הוי זכות ע' בסוגיא דגיטין דף י"ד אם כן כיון דהוא באחריותו לא יצא ידי נתינה לכהן. ועיין בס' מהרי"ט אלגאזי שהשיג עליו דאינו באחריות כלל כיון דזכה ואינו דומה לחוב דניחא למלוה שיהיה באחריות הלוה ובאם לא הוא חוב לו אבל כהן דיכול ליתן לכל כהן שירצה ונותן לאיזה כהן בודאי זכות הוא לו ואינו חייב באחריותו על ידו אם כן דברינו נכונים בעצה זו לקיים מצות פה"ב בשלימות. וע"ש עוד בס' מח"א שחקר דאפשר אף אם עשה כהן שליח ל"מ כיון דצריך שליחות של בעל הממון כמבואר בתוס' בב"מ פא"נ ובנמ"י בשם הר"ן בסוגיא דחצר עפ"י הירושלמי וכי אדם עושה שליח לקבל מתנה כו' וטה"נ אינו ממון ולא הוי דעת אחרת מקנה כמבואר במרדכי אם כן לא הוי שליחות של בעל הממון ל"מ דל"מ זכי' אלא אפילו שליחות ל"מ עי"ש. ולכאורה נראה כיון דאין כאן בעל הממון א"צ שליחות של בעל הממון ועיין בתוס' בב"מ דף ע"ב מבואר להדיא דבהפקר כיון דאין כאן בעל הממון א"צ שליחות וזכה בשביל חבירו ומציאה יש בעל הממון ע' בס' נתיבות המשפט סי' ק"ה. וע"ש עוד שכ' דבחוב אין הלוה בעל הממון כיון שהוא משועבד למלוה אם כן כאן נמי א"צ שליחות בעה"מ אפילו אם נאמר דטוה"נ הוי ממון ועיין בנמ"י בב"מ שכ' במקום דשייך מגו דזכי לנפשי' זכי לחבריה בלי שליחות בעל הממון וע"ש בס' מח"א שמביא זה בשם הירושלמי ע"כ כ' דיעשה שליח כהן לכהן דשייך מגו דזכי לנפשיה וא"כ העצה מאתנו לזכות לכהן אמת אם נימא דהוי ממון וצריך שליחות של בעה"מ אם כן כיון דחיישינן דזה אינו כהן ל"ש מגו כו' אך באמת אי חשוב ממון הו"ל שליחות של בעל הממון ואי לא חשוב ממון א"צ שליחות שלו כמ"ש והדברים הללו הם עמוקים ובאתי כעת רק לרמוז ובעזה"י אשנה פ"ז. נתן להרבה כהנים דמי הפדיון בין בב"א בין בזא"ז יצא ועיין בס' מהרי"ט אלגאזי מה שפלפל בזה וע"ש שכ' דאף אם נתעכלו המעות ביד הכהנים קודם שהשלים לכהן אחרון מכל מקום פדוי כמו בקידושין וע"כ לא פליג שמואל כאן רק בקודם שלשים כיון דאין בידו לפדות עתה אבל אם בידו בודאי מהני כמו קידושין ע"ש וז"ב.