מנחת חינוך · סימן שצ״ב, ג׳

וכמה צריך ליתן לפדיון חמשה סלעים והשיעור של ה' סלעי' עיין בר"מ בהלכו' שקלים ובטוש"ע כאן. ופודה הן בכסף והן בשוה כסף חוץ מקרקעות ועבדים ושטרות דאינו פדוי אפילו בדיעבד דגזה"כ הוא כמבואר כאן ובמס' שבועות וש"כ ככסף נלמד מכו"פ ע' בתוס' קידושין דף ב' בד"ה בפרוטה וכו'. והנה הרשב"א והר"ן כתבו בקידושין דש"כ ככסף הוא מצד הסברא כיון דמקבלת ברצונה רק בע"ע צריך קרא לרבות כיון דגרעון הוא בע"כ אם כן כאן דריבה נראה דנתינה בע"כ של הכהן מהני בפדיון הבן ועיין בס' קצה"ח סי' רמ"ג שכ' בשם הפר"ח בס' מים חיים דמהני בפדיון הבן נתינה בע"כ וכתב דדעת הרשב"א ג"כ דדוקא נתינה בע"כ כו' אבל בחוב כו' נפטר הלוה מחיובו וכו' ה"נ ועי' בב"ש סי' כ"ז והדברים עתיקים. וע"ש שמביא בשם התוס' דקידושין דף ט' בסוגיא דשיראי דס"ל דלא מהני נתינה בע"כ גבי פדיון הבן וכתב הטעם דגבי מת"כ נתינה כתיב ול"מ בע"כ ע"ש והדברים ארוכים ומכל מקום מכאן אין ראי' וא"י להאריך ובאתי רק לרמוז. ועי' במנ"ל פ"ה מה"א שחקר גבי אשה דצריך ש"פ אם בתר הנותן ג"כ אזלינן דצריך שישוה פרוטה אצלו ג"כ או בתר האשה אזלינן ואפילו אינו ש"פ אצל הבעל כגון דבר שנאסר בקונם לבעל או שנתיקר קודם שבא לידה ע"ש והדברים עתיקים יש לחקור גם כן כאן אם הקפידה תורה על הפוד' ג"כ דצריך שישוה אצלו ה' סלעים או אין קפידא רק תלוי בכהן המקבל וכן לענין אה"נ והכהן חולה דמותר אצלו ע"ש ותלמד לכאן. ומבואר עוד הרבה דיני' בר"מ שם לענין קידושין כגון קידושין בפירות שביעית ובהקדש ובמ"ע ובתו"מ ועיין באחרונים לענין המקדש בפ"ח ע' בבכורות מכל הדינים תלמד לכאן וכן בגניב' וגזילה ע"ש תלמד לכאן כי שם צריך להיות ש"פ וכאן ה' סלעים וצריך להיות ממון וחקירת האחרונים אם אזלינן בתר הנותן כו' הכל כאן ג"כ וא"ר להאריך ובאתי רק לעורר. ואם פדה בדבר שאינו שוה ה"ס והכהן אומר לדידי שוה דעת הר"מ דמהני ותמהו עליו דבש"ס אמרינן דוקא ר"כ והיינו דדרכו להתיקר כו' וע' מה שתרצו ועיין בש"ע ובט"ז וש"ך ואין להאריך מה שמבואר בש"ע ובאחרונים. ואם נתן שוה ה"ס ושוה אעפ"י שלא נישום תחלה ה"ז פדוי כדמסקינן בקידושין בסוגי' דשיראין ועי' בש"ע אהע"ז סי' ל"א דבאבנים אין לקדש דלא סמכה דעתה ועיין בס' אבני מילואים דכתב דגם בפה"ב הוא כן לדעת התוס' שם דצריך סמיכת דעת הכהן אך הקשה ל"ל סמיכת דעת הכהן כיון דבע"כ מהני ע"ש ובקצה"ח סי' רמ"ג וכבר רמזתי לעיל. ומתנ' ע"מ להחזיר נמי בנו פדוי. ופשוט כיון דש"כ מהני אם כן כל הנאה כגון שחוק לפני או רקוד כו' דמהני בקידושין אם הנאה ש"פ ה"נ אם הנאה שוה ה"ס. וכן כהן האומר תן מנה לפלוני ויהיה בנך פדוי דבקידושין כה"ג מהני מדין ערב ועי' בריטב"א דהטעם דיש לה הנאה ה"נ כאן שמין הנא' אם שוה ה"ס ומדין ערב כמו בקידושין. עי' כאן ובאחרונים אם יכול לפדות בממון שלו בן חבירו ועיין בס' מחנה אפרים. ואם הכהן נותן לו והוא אדם חשוב ג"כ שמין אם הנאה שוה ה"ס פדוי הכלל כיון דש"כ ככסף ה"ה כל הנאו' ותלמד מדין קידושין הרבה דינים לכאן. ואם נתן לכהן משכון בעד הפדיון אם נאמר מנה אין כאן משכון אין כאן עי' בס' א"מ סי' כ"ט באהע"ז ע"ש שכ' לשיטת מהר"י הלוי דהטעם דמנה אין כו' היינו דאינו קונ' המשכון במשיכה רק בכסף בשעת הלואה או בגוביינא דב"ד אם כן ה"נ אין לו קנין אך לשיטות הראשונים שהטע' כיון דלא נשתעבד גופו לא נשתעבד המשכון דערבין בי' אם כן הכא יש שיעבוד הגוף אם כן מהני המשכון. ולשיטות הסוברים הטעם מחמת דהכסף אגוד גבי' אם כן ה"נ אגוד גבי'. אך כ' דאפשר דוקא בקידושין או בקנינים אבל כאן הוא פריעת חוב אפשר דמהני אע"ג דאגוד גבי' ע"ש ומכל מקום אני לך. והדברים ארוכים ועתיקי' בענינים הללו. ולענ"ד נראה בודאי כאן לא מהני משכון כיון דאף בלא המשכון משועבד הן מחמת ש"ד או מלוה הכתובה בתורה ומכל מקום אינו יוצא הפודה עד שיגיע המעות ליד כהן אם כן מה מוסיף כח המשכון דהמשכון ג"כ רק משועבד אף על פי דהשיעבוד בא לידו מ"ל עד שלא הגיע לידו יש שיעבוד ומ"ל שהשיעבוד הגיע לידו כיון דלא נתפרע רק יש לו שיעבוד אינו מועיל אם כן לשיטת הרא"ש דמנה כו' כיון דאין שיעבוד הגוף כו' כאן נהי דיש לו שיעבוד הגוף וגם ש"נ יכול המשכון להשתעבד מכל מקום לא הוי נתינה דקודם לזה היה ג"כ משועבד הוא וכל נכסיו וכן לשיטת הרמב"ן דאגיד כו' היינו גבי קידושין וקנין דעתה נותן שיעבוד חדש שלא נתחייב קודם לזה שייך שפיר אי לאו מטעם אגיד היה קונה דהוי ש"כ מ"ל כסף או שוה כסף דנשתעבד לו אבל כאן דנשתעבד לו בל"ז ומכל מקום אינו פדוי מה מוסיף עוד שיעבוד המשכון אף דבא לידו מכל מקום אינו רק שיעבוד ולפי זה שטר שכותב על עצמו ג"כ ל"מ כאן כמו שמבואר בש"ס דכ' לכהן כו' ד"ת בנו פדוי לכשיתן כו' הא קודם שנותן ל"מ ולדעת הרא"ש מהני שטר כיון דנתחייב גופו אך כאן ל"מ כיון דבלאו הכי משועבד מה יוסיף כח השטר. ועיין בקצה"ח סי' ק"ץ דחקר בד"ז אם נותן לקנין שטר על עצמו וכתב דלהרא"ש מהני וכ' הוא ומביא בשם הרשב"א ג"כ ראיה מגמרא הנ"ל דל"מ דלמה אין בנו פדוי קודם שיתן עי"ש. ולדידי אין ראיה כלל דשם דקונה בעד שטר ונותן חיוב חדש עליו אפשר דהוי כמו כסף לקנות אבל כאן דבלאו הכי משתעבד ומכל מקום גזה"כ דצריך ליתן לכהן אם כן מה מוסיף כח השטר. וגם מ"ש בס' א"מ דזה הוי פרעון חוב ולדעת הרמב"ן והרשב"א דזוכה במתנ' ע"י משכון אם כן כאן נמי דזכה ונתפרע מחובו ולענ"ד כמ"ש נהי דזוכה להשיעבוד מנה גבי מתנ' מכל מקום כאן בלאו הכי הו"ל משועבד ולא נפטר מחובו מחמת תוס' השיעבוד כמו בכל חוב אף שנתן לו משכון מכל מקום הוא בע"ח דהמשכון אינו אלא שיעבוד. וגם מה שהבאתי לעיל מה שפלפל בס' קצה"ח סי' רמ"ג דפדיון מהני בע"כ דהוי פ"ח ואין אנו יכולים להעמיד זה בחוב ומסייע לדברי הפר"ח דיכולי' לפדות בע"כ של הכהן אף שאינו זוכה הכהן בזה דהוא פוטר עצמו מהחיוב לפי עניות דעתי אינו נראה דכאן דגזה"כ דצריך נתינה ליד כהן והכהן יזכה בו. תדע דאי הו"ל בע"ח אם כן כמו כל בע"ח אם המלוה רוצה מוחל ללוה ונפטר אם כן ה"נ דנתינה מהני לכל כהן ולפי זה אם כהן מוחל לו הפדיון יהיה ג"כ מהני ויהיה פדוי וזה לא שמענו עי' במשנה בבכורות דף נ"א וז"פ בלא ספק ע"כ נראה דמצוה כאן הנתינה ליד כהן דוקא וקודם שזכה הכהן לא נפטר כלל דלא יצא ידי נתינ' ומשועבד גם כן דכהן יכול ליקח מנכסיו אם לא זכה הכהן לא מהני וכתבתי לך בקיצור עיין בשיטות אלו בראשונים ותראה כי דברי כנים ואמיתים בס"ד. אך אם נאמר שעבודא ל"ד אף במלוה הכתובה בתורה אם כן לא נשתעבדו נכסיו אפשר דהשטר מוסיף דהוי שיעבוד בפי' דהוי דאורייתא לקצת שיטות והדברים עתיקים. ועולא דאמר בנו פדוי לכשיתן הוא סבירא ליה ש"ד בסוף ב"ב אם כן בודאי ל"מ שטר ולא משכון מן התורה בלאו טעמא דשטרות ובלא הטעם דאגיד וז"ב. ולא ראיתי מפורש אם פודה מכהן במלוה שיש לו אצלו אם פדוי ולומר דהוי ליה כקרקע כמו שמבואר בקצת ספרים בסוגיא דמקדש במלוה אין נוח לי. והנה אם נאמר דהפדיון הוי פרעון בודאי נפטר כמו מי שחייב לחבירו ויש לו מלוה אצלו אף דזה גובה וזה גובה עיין בחוה"מ סי' פ"ה מכל מקום אם אמר לו קבל המלוה בחובך ונתרצה בודאי נפטר. אך נראה לענ"ד דזה לא הוי פרעון חוב רק כמו קנין אף דאינו קונה דאין הבן נקנה לכהן מכל מקום גזה"כ דבעי נתינה ליד כהן והוי כמו קנין וצריך הנאה חדשה ואינו פדוי במלוה כנ"ל. וצ"ע שלא דברו מזה הראשונים והאחרונים ולא דמי למה שמבואר בפודה תוך שלשים על אחר שלשים דלרב פדוי אף בנתעכלו דשם לא הוי כמלוה כמבואר בקידושין ובסוגי' כאן וגם לשמואל דאינו פדוי בנתעכלו היינו כיון שהיה בתוך שלשים אבל בזמנו במלו' אינו מוכח. אך נ"ל דבמלו' אינו פדוי וזה טעם דשמואל ג"כ אם כן אינו פדוי במלוה אם כן נראה דלא הוי כפרעון כמ"ש ה"ה לשאר ענינים כנ"ל ובעזה"י אשנה פ"ז. ולפמ"ש דזה הוי כמו קנין אם כן נראה דקטן א"י לפדות עצמו דצריך להקנות המעות וקטן אין הקנאתו כלום ואין נתינת המעות נתינה כמו שמבואר בהה"מ פכ"ט מהלכות מכירה ויש לחלק ובאתי רק לעורר. שוב נתיישבתי דזה ודאי בפודה במלוה אינו פדוי כשמואל אם נתעכלו אינו פדוי דהוי כמלוה ורב לא פליג רק דדמי לקידושין ולא הוי מלוה דהנהו זוזי כו' עיין בקידושין אבל במלוה מכבר כולם מודים דאינו פדוי. ומכל מקום לא הוי כקנין דצריך דעת המקנה. ובקטן כתבתי דל"מ נתינתו ז"א דגבי פדה"ב מצינו בש"ס דטורף ממשועבדים למאן דס"ל מלוה הכתובה בתורה ככתוב' בשטר ולכ"ע מיני' דידיה טורף אפילו בע"כ חזינן דא"צ דעת הנותן וכך גזה"כ דהתורה שיעבדה הגוף ונכסים שלו והוא בע"ח בע"כ ומכל מקום צריך דעת המקבל כי אין דמי לגמרי לפרעון ויש לו ג"כ דיני קנינים. שוב ראיתי בס' אבני מילואים באהע"ז סי' מ"ג שכ' כדברינו דאפילו בע"כ של הפודה אם בא ליד כהן פדוי וראיה דהא טורף בע"כ כמ"ש ע"ש. וז"פ דאם פודה בהנאת מחילת מלוה בודאי מהני כמו קידושין עי' בחוה"מ דזה הוי ש"כ בעין. שוב ראיתי באבני מילואים סי' כ"ח שכ' דהפודה במלוה אינו פדוי מסוגיא זו דהפודה לאחר שלשים כו' וע"ש שהקשה למה לא מהני במלוה לדעת הר"מ דבקנין מהני מלוה ע"ש ומכל מקום אני לך.