והנה הרהמ"ח כתב דאין לוקין על לאו זה כלל וכו' דלא כהר"מ וכבר הרגיש בזה המ"ל בהגהות שבסוף הספר וטעם הרהמ"ח אפשר לומר דס"ל דהוי לאו שבכללות עיין בס' משנ"ח שכ' כן ומכל מקום צ"ע דנטה מדעת הר"מ ז"ל. והנה דעת הר"מ כאן דצורת אדם דוקא בולטת חייב אבל שוקעת או על הלוח שרי ואח"ז כ' דדמות חמה כוכבים ומזלות מלאכים אפילו על הלוח אסור ועיין בהשגות ובר"נ לע"ז כתב שלא ידע מניין להר"מ זה לחלק בין צורת אדם דצריך דוקא בולטת ומשמשי מרום אפילו שוקעת אולי סובר דמלאכי השרת מפני שאינן גוף וכן חמה ולבנה מפני שנראים שוקעים ברקיע ליכא לאפלוגי בהו בין בולטין ובין שוקעים אבל צ"א דנראה בולט צריך דוקא בולט ע"ש. וכתב הכסף משנה על הר"נ וא"י למה כ' הר"ן כמסתפק בזה והלא גם התוס' כתבו זה דלחמה ולבנה וכוכבים אין חילוק בין שוקעים ובין בולטים וכ"כ הרא"ש. ע"כ נראה מד' הכסף משנה דדעת הר"מ והתוס' הם שוים ובאמת יש חילוק ביניהם דלדעת התוס' משמשי מרום שאינם גוף וגוי' ג"כ דוקא בולטים והסברא כיון דבאמת ל"ש בהם דמות וצ"ל דהדמות הוא כמו שרואי' הנביאים במראה הנבואה אם כן במראה הנבואה רואים צורות ע"כ דוקא בולטי' וראי' דתוס' סוברים כן דגם מלאכים דוקא בולטים דהם הקשו ל"ל קרא לד"פ תפ"ל דהוי דמות אדם ולא תירצו דדמות אדם דוקא בולטת אבל ד"פ שהם חיות מעולם העליון ואינן בעלי גוף וגוי' אסורים אף שוקעים אע"כ אף באותם שאינן בעלי גוף כיון שנראה לנביאים בדמיון אסורים ג"כ דוקא בולט אבל חמה ולבנה דהם נראים ושוקעים ברקיע אסורים אף בשוקעים זה דעת תוס' אבל דעת הר"מ דוקא באדם צריך שיהא בולט אבל גבי מלאכים כיון שהם אינן גוף ג"כ אסורים אפילו שוקעים אם כן יש חילוק בין הר"מ להתו'. ותמהני על הש"ע סי' קמ"א מביא המחבר דאסור לעשות הצורות דמות אדם ומלאכים ושרפים ואופנים וד"פ וכתב בד"א בבולטין אבל בשוקעין מותרים וצורות חמה ולבנה אסורים אפילו בשוקעין והיאך לא הביא דעת הר"מ להחמיר כל המשמשים חוץ צורת אדם כגון מלאכים וכדומה אסורים ג"כ בשוקעין ודרכו דרך הקודש תמיד למשוך אחר דעת הר"מ ובפרט להחמיר וכאן לא הביא דבריו כלל וצריך עיון גדול.
מנחת חינוך · סימן ל״ט, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
