מנחת חינוך · סימן ל״ט, ה׳

ומ"מ לענין איסור אסור בכ"ע דהתוס' תירצו עוד שני תירוצים או דעובר בשני לאוין או דנ"מ במוצא צורת אדם אם כן בכ"ע אסור לעשות צ"א אפילו עם פרצופים אחרים רק אין לוקין אם צירף לאיזה פרצוף צ"א דלמא כתירוץ זה עד דהשלים לצורת ד"פ או כל המזלות אם היו בדמות בתולה וז"פ. ומד' הר"מ דכתב סתם אם צר דמות אדם לוקה ולא חילק כלל נראה דבכל גוונא לוקין אפילו עם פרצוף אחר. ואני מסופק לדעת תוס' אם מצא פרצוף אדם עם פרצוף אחר או דעשה פרצוף עם פרצוף אדם דשרי ואח"ז שיבר הפרצוף אחר ונשאר רק פרצוף אדם אם חייב ע"ז דהוי עשיי' או כיון דלא עשה בפרצוף האדם כלל רק ע"י מעשה בפרצוף האחר ששיבר נעשה פרצוף אדם לא מיקרי עשיי' כלל. ונראה דתלוי בשיטת הרשב"א והר"נ עיין שבת פ' הבונה דנטלו לגגו דחית ועשאו שני זיינין דחייב משום כותב וכ' הרשב"א דמוכח מכאן דל"ה חק תוכות דאי הוי חק תוכות לא היה חייב מבואר בדבריו אף דבשבת כתיב לא תעשה מלאכה בכה"ג דאינו עושה מעשה בגוף המלאכה אלא ממילא נעשה א"ח רק דל"ה ח"ת וע"ש בר"נ שדחה זה דאף ח"ת חייב בשבת אם כן ה"נ חייב אף דממילא נעשה מכל מקום מיקרי עשיי' ומכל מקום צ"ע. שוב נתיישבתי דאיפכא לדעת הרשב"א על כל פנים חזינן אף שאינו עושה מעשה מכל מקום חייב אם כן ה"נ אף דהר"נ כתב דשם אפילו מוחק ע"מ לכתוב חייב אם כן כאן פטור כיון דלא הוי עשיי' אבל שם הוי עשיי' דמחיקה עצמה הוי עשיי' וחייב אבל בנעשה מאליו כמו כאן לא מיקרי עשיי':