מנחת חינוך · סימן שפ״ט, ב׳

ודע דאזהרה זו אינו רק בשני המשפחות כהנים ולוים כמבואר כאן בפסוק וכמו שכתב הרהמ"ח ג"כ אבל ישראלים אינם בכלל באזהר' זו וישראל ששורר או שוער לא מצינו איסור כלל דכאן לא מצינו אזהרה רק לכהנים והלוים אבל לא לישראל וכך גזה"כ וישראלים אינם עוברים כלל אם עובדים עבודת הלוים רק בעבודת כהנים הוא לאו אחר כמו שיתבאר במצוה שאח"ז בס"ד אבל לא מלאו הזה וכן כאן מבואר אזהרה ללוי בעבודת כהן. ולכאורה ל"ל זה הא יש לאו דזר בעבודת כהונה כמו במצוה שאח"ז ובר"מ פ"ט מהלכו' ביהמ"ק דזר הוי כל שאינו מזרע אהרן הזכרים וכו' אך החילוק הוא דישראל העובד בעבודת כהן אינו חייב מיתה בידי שמים רק בעבודה תמה היינו ארבע עבודות כמו שיבואר בס"ד אבל על שאר העבודות אינו חייב רק מלקות אבל לוי דעבד עבודת הכהן חייב מיתה בכ"ע אף על עבודה שאינה תמה ולא גרע מעובד עבודת לוי אחר מכש"כ בעובד עבודת כהונה אם כן הדין כ"ה אם לוי עבד עבודת כהונה שהזר ח"מ חייב הוא מטעם זרות וגם מלאו זה ואם התרו בו חייב שני פעמים מלקות, מלאו זה ומלאו דזרות דהם שני שמות ואם עבודה שאינה תמה חייב ג"כ שני מלקות אך אם לא התרו בו חייב מב"ש אף דזר אינו חייב מב"ש מכל מקום מלאו זה חייב הלוי דכך גזה"כ כמו עושה עבודת לוי אחר דלא שייך חילוק בין עבודה תמה ה"נ. הכלל דעל משפחות אלו הוא לאו מיוחד יותר מבישראל דכהן שעושה מלאכת לוי חייב מב"ש או מלקות לכל מר כדאית לי' ולוי בעבודת לוי ג"כ חייב אבל ישראל לא מצינו כלל לאו במלאכת לוי רק במלאכת כהן יש אצלו לאו ויש חילוק דבעבוד' תמה חייב מב"ש ובעבודה שאינה תמה חייב מלקות והלוי ג"כ בכלל לאו זה דנקרא זר אך נוסף עליו לאו זה ובעבודה תמה חייב מלקות משום שני לאוים וגם מב"ש על כל לאו ונ"מ לקברו בין רשעים גמורים ובעבודה שאינה תמה חייב מלקות משום זרות וחייב עוד מב"ש משום לאו דלא גרע מעבודת לוי אחר ואם התרו בו חייב שני פעמים מלקות הכלל דלאו זה נוסף רק על שני המשפחות הללו כהנים ולוים וזה ברור ופשוט וחידש הרהמ"ח וכת' ומן הדומה דכהן שסייע במלאכת כהן אחר ג"כ ח"מ ע"כ והדברים ברורים ונאים למי שאמרם כמו לוי ללוי חייב וכהנים ג"כ בכלל לאו זה וג"כ פשוט אפילו בעבודה שאינה תמה דעבודה תמה הוא רק בלאו דזרות אבל לא בלאו זה כמ"ש לעיל וכן עבודת סילוק חייב הלוי או חבירו הכהן כי הוא לא מטעם זרות רק מלאו זה ואפשר לומר דח"כ וחצי ישראל כמו שציירנו כ"פ בח"ז כיון דאינו עובד במקדש מצד חלק הזרות וכיון שאינו ראוי לעבודה אף על חלק הכהונ' אינו חייב מלאו זה כלל כפי מ"ש הרהמ"ח בשורש המצוה ע' וכיון דאינו עובד לא הוי בכלל לאו זה אך כבר כתבנו כ"פ דאין למדין מטעם המצות כי הרבה טעמים יש והוא עמוק אלקים הבין דרכה. ולפי זה נראה דאף כהן בע"מ שאינו ראוי לעבוד' מכל מקום חייבים בלאו הזה וגם אם עבד עבודת כהן אחר ושאר כל הפסולים ג"כ מלאו הזה דנאסר על שני משפחות הללו אפילו הפסולים לעבודה מאיז' טעם כגון בע"מ או טמא וכדומ' כיון דהוא כהן או לוי כן נרא' ברור. ומבואר בדברי הר"מ כאן ובהרהמ"ח דראש בית אב של כל יום מחלקין את העובדים ביום שלהם כ"א על עבודתו כגון פלוני ופלוני יהיו שוערים ופלוני בשער זה וזה בשער זה ופו"פ יהיו משוררים זה בכ"ז זה וזה בזה. הכלל ע"פ הראש ב"א הי' זה ועיין בכסף משנה שהקשה למה הי' פייסות בכל יום אצל הכהני' ולמה לא חילקם ראש ב"א כ"א על עבודתו ועיין בסוגי' שם שתירץ דעל הקטורת הי' צריך פייס שלא להטיל קנאה דחדשים לקטורת ע"כ הי' פייסות בכל העבודות. ונרא' לי דבשלמא בעבודת הלוים הי' כל עבודות שוים ולא מצינו עבודה חשוב' מחברתה אבל בעבודת כהנים מצינו עבודה חשובה מחברתה כגון עבודת הדם הי' קבלה והולכה וזריקה ועל קבל' והולכה אין הזר חייב מיתה ועל הזריקה ח"מ וכן באברים כל העבודות עד הקטרה אין הזר ח"מ רק בהקטרה והו"ל עבודה חשובה וכן העבודות לאח"ז עד ניסוך היין ועל ניסוך חייבים וכן הקטרת המנחה והחביתין ויש הרבה עבודות בתמיד דקצת הם עבודות חשובות דזר ח"מ עליהם ויש שאין הזר ח"מ אינם חשובים כ"כ ועיין בפ"ב דיומא דסברי שם דעבודת לילה אינה חשובה כ"כ אם כן היה מטיל קנאה ע"כ היו פייסות כ"נ. והנה לוי במלאכת חבירו או כהן במלאכת הכהן אינו חייב עד שזכה בהם חבירו כגון לאחר שחלק הראש ב"א או שהכהן זכה ע"י פייס וקודם שזכה בו כולם שוים כמו שמבואר פ"ב דיומא דהיו רצין וכ"א יכול לזכות אך כהן במלאכת לוי או לוי במלאכת כהן הם חלוקים ועומדים כי עבודת מזבח שייך לכהנים ועבודת המקדש ללוים אם כן בכל ענין חייב דכבר חלקם רחמנא וז"פ. ובלאו הזה דאחד לא יעשה עבודת חבירו לא מצינו שנפסל העבודה כגון כהן שפתח את השערים נראה דא"צ לנעול ולחזור ויפתחו הלוים וכן לוי במלאכת לוי אך לוי בעבודת כהן נפסלה העבודה כמו זר שעבד ויתבאר אח"ז בס"ד אבל בעבודת הלוים לא מצינו עבודה מחוללת רק בעבודת הכהנים הדין כך דעבודתו פסולה ולא עבודת הלוים וז"פ: