מנחת חינוך · סימן שפ״ט, א׳

שלא יתעסקו הלוים בעבודת הכהנים ולא הכהנים וכו' ומעבודה לחברתה וכו' שנא' איש איש וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ פ"ג מהלכ' כלי המקדש ודעת הר"מ והרהמ"ח נמשך אחריו כ"ה דהלוים מוזהרים על עבודת מזבח והכהנים מוזהרים על עבודת הלוים והלוים אם עבדו עבודת הכהנים חייבים מב"ש ואם התרו בו למלקות חייב מלקות ככל לאו של מב"ש דלוקין וגם הלוים מוזהרים על עבודת חבירו שלא יהי' המשורר שוער וכן להיפוך ואם עברו ע"ז חייבים ג"כ מב"ש ומלקות אך כהן שעבד עבודת לוי אינו במב"ש רק ל"ת והיינו מלקות כמ"ש הרהמ"ח. והר"ם כ' הכהנים שעבדו עבודת הלוים אינם במיתה רק בל"ת ולא כ' מלקות מכל מקום דעתו דהוא חייב במלקות דהוי ל"ת שיש בו מעשה ובודאי לוקין וז"פ לא חש לכתוב בפירוש. והר"מ פי"ט מהלכות סנהדרין מנה שם חייבי מב"ש שלוקין וכתב באות יו"ד לוי שעבד בעבודת כהנים וא"י למה השמיט ד"ז לוי בעבודת חבירו דעיקר האזהרה כאן בלוי בעבודת חבירו כמ"ש כאן בפתיחה במנין המצות ובמנין הלוקין שם אות ל"ב כ' כהן שעבד עבודת הלוים כמ"ש דהר"מ מודה דלוקין ולא חשש לכתוב כאן בפירוש. עוד מבואר בר"מ דאם סייע לוי בעבודה שאינה שלו חייב מב"ש היינו ל"מ אם עבד כל עבודת חבירו בודאי חייב אלא אפילו מסייע לחבירו חייב. ופשוט הן דמסייע ללוי או לכהן כיון דאינו עבודתו חייב כמ"ש במלאכה שאינה שלו סתמא ומ"ש כיון דמחד קרא נפקא. וכן נראה דאם כהן מסייע ללוי ג"כ עובר בלאו כיון דלדידי' מסייע יש בו ממש אם כן מ"ש זה מזה אך לשונו קצ"ע דכת' לוים שעבדו עבודת כהנים נר' דעשה כל העבודה וכן אח"ז כת' דכהן שעבד עבודת לוי וכו' ובאמצע כת' לשון מסייע נראה שעבודת לוי בכהן וכהן בלוי ל"מ מסייע. וכן משמע לפני זה ע"ש אך באמת אין חילוק וכאן תפס לשון הברייתא דריב"ח הלך לסייע לר"י בן גודגודא בהגפת דלתות נקיט לשון הש"ס אבל אין חילוק כיון דמסייע חייב לדעתו מ"ש שלא יתחייב לוי בעבודת הכהן או להיפוך במסייע כ"נ. והנה דינים אלו מבוארים בערכין דף י"א ע"ב ודברי הר"מ צ"ע מסוגיא דשם. אחד. מה שסובר דכהנים שעבדו מלאכת הלוים אינו במיתה רק בל"ת וזה מבואר שם אין חילוק דהם וכו' דאין חילוק דכהן בעבודת הלוי חייב מב"ש כלוי בעבודת הכהן וכבר השיגו הראב"ד בזה. הב'. דהר"מ סובר דלוי בלוי חייב מיתה וזה דעת אביי שם והגמרא מסיק דכ"ע סברי דהוא באזהרה ולא מב"ש גם מה דסובר הר"מ דמסייע ג"כ חייב ובגמרא שם מבואר דכ"ע מסייע אינו אלא איסור דרבנן ויש סברא דאפילו איסור דרבנן ליכא וע' כ"ז בכ"מ שעמד בזה והאריך לתרץ דברי רבינו וגם בענין המקראות שמביא רבינו ע"ש וע' ג"כ בס' אור החיים על התורה כאן שהאריך גם כן לתרץ דברי הר"מ ומכל מקום אני לך. וע"ש באור החיים שכ' דשני מיני מסייע הם אחד מסייע בעבודה שיש בה וכו' היינו כגון שהי' שוערים מספיק לאותו השער ובא זה וסייע זה אינו אלא מדרבנן והב' המסייע להשלים הצריכים לאותה עבודה חייבים מן התורה וכו' ודבריו נכונים מאוד לענין דינא דאם יכולים בלא הוא הו"ל מסייע ואין בו ממש אבל אם א"י בלא הוא ה"ל כעושה כולו וחייב וכן מבואר לענין שבת כמבואר בר"מ בפ"א מהלכות שבת דאם שניהם אינם יכולים ועשו מלאכה בשותפות שניהם חייבי' דהו"ל כל אחד כעושה כולה ואם אחד יכול והשני א"י זה שא"י פטור דהו"ל מסייע ואין בו ממש ה"נ כאן וע"ש מבואר דאם כל אחד לבד יכול ג"כ פטור דמסייע אין בו ממש ה"נ. הכלל דאינו חייב רק אם ע"י כולם נעשה המלאכה ה"נ כאן והדברים ברורים וכן הבאתי כ"פ בח"ז בכמה ענינים.