מנחת חינוך · סימן שפ״ה, ג׳

מדומע היינו תרומה שנתערב בחולין פטו' ג"כ מחל' וס' מדומע חייב בחלה. והנה דין זה דמדומע פטו' מחלה מבוא' בפ"ו דחלה מ"ד ובפ"ג מ"ב ובר"מ כאן בפ"א. והנה מדומע הוי כל שנתערב תרומ' בחולין בפחו' מק' וא' דאסור' לזרים ובנד' ד' מ"ז אמרי' שם דלא אתי דמוע דרבנן דמה"ת ברוב' בטיל ומפקיע חלה דאוריי' ואוקמי' שם דבריי' ס"ל חלה בזה"ז דרבנן וע"כ דמשניו' הנ"ל מיירי ג"כ בכה"ג וסברי דחלה דרבנן בזה"ז אבל בחלה מן התורה לא אתי דמוע דרבנן ומפקיע דאוריי' וכן כ' הר"ש במשנ'. וצ"ע על הר"מ שכ' סתם דהמדומע פטור מחלה והו"ל לבאר דדוקא בזה"ז דחלה דרבנן אבל בזמן דחלה דאוריי' חייב בחלה דאין דמוע דרבנן מפקיע דאורייתא שוב ראיתי במהרי"ט אלגאזי שמביא בשם הר"י קורקס שהקשה זה וע"ש מה שפלפל וצ"ע. על כל פנים אם רוב תרומה או מחצה על מחצה כיון דמה"ת הוי מדומע פטור מחלה דאוריי' ג"כ כי תרומה פטור ה"ה מדומע. והנה זה דמדומע פטור נראה דבכ"ע פטור אפילו איכא שיעור בחולין לבד חוץ הדמוע מכל מקום פטור דנפטר כולו מהחלה וכן נרא' מסתימת דברי הר"ע. אך הר"ש כ' דדוקא אם אין בחולין לאחר וכו' התרומה שיעור חלה ויש שיעור חלה רק ע"י צירוף התרומה הוא דפטורה אבל אם לש כ"כ דיש שיעור חלה בחולין לחוד בלא התרומה חייבת בחלה. ודברי הר"ש תמוהים מאד ממשנה פ"ג דחלה ע"ב דמבואר דנדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה שהמדומע פטור ומשגלגלה חייבת והטעם כיון דבשעת גלגול נתחייבה לא נפטרה ולדברי הר"ש דאם יש שיעור חלה בחולין לבד חייבת אם כן ברישא שנדמעה עד שלא גלגלה דפטורה מיירי באין שיעור בחולין לבד רק בצירוף וא"כ אפילו גלגלה קודם אם לא הי' שיעור חלה בחולין לא נתחייבה אם כן אח"כ ע"י צירוף לא נתחייבה ומה חילוק יש והו"ל למיפלג רק בין יש שיעור בחולין לחוד או לא וכבר עמד בזה המהרי"ט אלגאזי ודחה דברי הר"ש וכ' דהר"מ וכל הראשונים סוברים דבכ"ע מדומע פטור אפילו יש שיעור חלה בחולין לחוד מגזה"כ. ודוקא ברוב תרומה או מע"מ דברוב חולין לא אתי דמוע דרבנן ומפקיע חלה דאוריי' רק מחלה דרבנן נפטרה רק מיירי ברוב תרומה או מחצה ע"מ ע"ש. והמפריש חלה צריך לשייר מקצת מן העיסה והעושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום עד שישייר מקצת והוא נלמד מקרא מראשית וכו' ועיין במהרי"ט אלגאזי שמסופק אם השיריים סגי בכ"ש שנשאר או אפשר דבעינן כזית דניכר התיקון דקודם הפרשה הי' חייב עונש על כזית טבל ועכשיו רשאי לאכול אבל בפחות מכזית דגם קודם הפרשה לא הי' עונש דהוא רק ח"ש אם כן אפשר בכה"ג לא הוי שיור והניח בצ"ע ומכל מקום אני לך. והנה בהמצוה הזאת נכלל שני דברים האחד הוא הפרשת חלה וקודם הפרשה העיסה טבל וגם כהן חייב על טבל ומחויב להפריש ועוד נכלל דלאחר הפרשה מצוה עליו ליתן החלה לכהן דהוא מת"כ. והרמב"ן בס' המצות חושב זה לשני מצות א' הפרשה והב' הנתינה לכהן והר"מ אינו חושב רק למצוה אחת והנתינה הוא חלק מחלקי המצוה ובאו דבריהם באריכות בסמ"ק של רבינו והרב המחבר נמשך אחר דעת הר"מ כמנהגו. וכ' הרהמ"ח החלה אין לה שיעור מן התורה אפילו לא הפריש אלא כשעורה פטור כל העיסה וכו' אבל חכמים חייבנו להפריש מן העיסה חלק אחד מכ"ד וכו' וסמכו הדבר וכו' תתנו כלומר תן לכהן מתנה הראוי וכו' וכן הוא לשון הר"מ כאן בפ"ד מבואר בדבריהם דמה"ת א"צ להפריש וליתן רק כ"ש אך שיעור דאחד מכ"ד הוא דרבנן ואסמכוה על מקרא זה ועיין בנו"ב מן התורה סי' ר"א שיצא לידון בדבר חדש דחלה אין לה שיעור מן התורה היינו להפקיע מן העיסה האסור טבל ובכ"ש שהפריש נתקנה העיסה ומצוה מן התורה להפריש אחד מכ"ד או ממ"ח מעשרון דזה שיעור נתינה לכהן דגזה"כ דא' מכ"ד או ממ"ח מעשירית האיפה הוא כדי נתינה ומחויב להפריש כשיעור הזה מן התורה אך מדרבנן הוא להפריש אחד מכ"ד מעיסה אפילו גדולה הרבה כגון שיש בעיסה כ"ד עשרונים מן התורה השיעור נתינה הוא א' מכ"ד מעשרון וחז"ל חייבו להפריש א' מכ"ד מכל העיסה וצריך ליתן עשרון וזה הוא רק דרבנן אבל אחד מכ"ד מעשרון פחות מזה אינה נתינה וצריך להפריש מן התורה כדי נתינה היינו אחד מכ"ד מעשרון אחד, ואחד מכ"ד בעיסה גדולה הוא רק מדרבנן ע"ש שקבע בה מסמרות. ואיזה שיעור הוי מן התורה אי אחד מכ"ד או אחד ממ"ח ע"ש וכ' דגם דעת הר"מ כן ע"ש שהאריך בזה ומכל מקום אני לך. ועיין בפ"ו מהל' מתנות עניים הל' ז' במנ"ל שם בשם רבינו ישעיה באריכות: