מנחת חינוך · סימן שפ״ה, ד׳

ומ"ש הרהמ"ח בשם מורו דוקא ברודה מן התנור מצטרף אבל אם נתנו מן התנור לכלי שאין בה בית קיבול כו' אף על פי שנתנו אח"כ לסל אינו מצטרף דכבר נפטר מן החלה כו' דעה זו לא ראיתי מובא בשום מקום לא ברא"ש ולא בטור ובש"ע דלכאור' נר' דתמיד מצטרף אם הגיע לכלי שיש לה תוך וצ"ע דדעה זו אינו מובא בשום מקום (אח"ז הראני ח"א נדפס ס' א"ז הגדול ושם הביא בשם ריצב"א כדברי המחבר והא"ז חולק עליו וכ' דאין דבר זה בר סמכא ע"ש בה' חלה ס"ס רכ"ו) גם מ"ש הרהמ"ח דאם נתן בכלי שאין לה תוך כבר נפטרה מחלה צ"ע הא בש"ס דפסחים הוא אבעי' דלא איפשטא והוי ספק וכן פסק הר"מ בפ"א דהוי ספק אך בח"ל דהוי דרבנן הוי לקולא ובהרהמ"ח נראה דבכ"ע פטור ובאמת בחלה דאוריית' הוי ספק בכל כלי אפילו אם אין לה תוך וצ"ע. ומ"ש הרהמ"ח עיסה שנילושה בין במים בין בכל שאר משקים וכו' לחם נקרא וכו' בר"מ כאן בפ"ו מבואר דעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש וכו' ושאר מ"פ לא נזכר ועיין בטור סי' שכ"ט דגם דעת הטור בר"מ כן דכל מ"פ הדין כך ע"ש ולהרא"ש יש לו שיטה אחרת ואין להאריך ועי' בב"י שם בטור. ומ"ש עיסת ארנונה כלומר שהוא משותפת בין ישראל ועכו"ם וכו' כ"ה דעת קצת הראשונים דזה הוא הפי' עיסת ארנונה אבל הרבה ראשונים דחו פי' זה ועיין באריכות במהרי"ט אלגאזי בהלכות חלה וכ' דגם הר"מ סובר כפי' זה ע"ש שהאריך מאוד ואין להאריך במקום שהאריכו הפוסקים ע"ש ומכל מקום אני לך. ומ"ש הרהמ"ח דנוהג בא"י ודוקא בזמן שכל יושביה עליה וכו' אין הפי' כמו ביובל דמשגלו עשרת השבטים לא הי' יובל נוהג רק כאן הכוונה דהכיבוש צריך להיות ע"י רוב ובימי יב"נ הי' כל ישראל וכ"ז שהיו ישראל שם אף לאחר שגלו היו"ד שבטים מכל מקום אותה הארץ שנשאר ביד יהודא היתה חייבת דלא בטלה הקדושה והקדושה הי' ע"י כיבוש כולם אך לאחר שגלו לבבל בטלה כל קדושת א"י דקדושה הראשונה בטלה ואח"כ בימי עזרא שנתקדשה לא הי' ביאת כולם ע"כ פטורה ולא יתחייב עד ביאת הגואל ב"ב דיהי' ביאת כולם וכ"ז פשוט בש"ס ובר"מ וכבר כתבתי כ"פ כ"א במקומו והרהמ"ח קיצר בדבר וסמך על המבין. ומ"ש הרהמ"ח בדיני חלת חוץ לארץ אין רצוני להאריך בדבר שמבואר בש"ע ובאחרונים. ואין מפרישין חלה מן הישן על החדש ולא להיפוך כדין תרומה עיין בר"מ בה' תרומות הדינים ה"ה כאן אך אם אין בכל עיסה כשיעור ויש בחדש ובישן כשיעור ע"י צירוף מן התורה מצטרף ונתחייבה בחלה אך [אין] תורמין מן האמצע משום גזירה אלא יביא עיסה אחרת ויצרף חדש לחדש וישן לישן ויפריש מכ"א ועיין כאן בלשון הר"מ בפ"ז הלכה ד' ועיין במהרי"ט אלגאזי שהאריך בביאור לשון הר"מ ומה שתמה על הכסף משנה שם ומכל מקום אני לך. לעיל הבאתי דמע"ש חוץ לירושלים ודאי פטורה מחלה ועיי' ברש"י בסנהדרין דף קי"ב ע"ב שכ' בלשון הב' כיון שבשעת גלגול לא הי' בה היתר אכילה לא נתחייבה בחלה דלא קרינן עריסותיכם ואפילו נפדה אח"כ כיון דלא נחית לה חיוב בשעת גלגול ועיין במהרי"ט אלגאזי שכ' אע"ג דנאמר דלר"י אף בגבולין מע"ש ממון הדיוט הוא מכל מקום פטורה דהיתר אכילה בעינן ועיין בכסף משנה גבי עיסת מע"ש שכ' ג"כ דדעת הר"מ דפוסק כמ"ד ה"א במינן ע"ש אם כן אפשר בלש עיסת חדש קודם לעומר דפטורה מחלה כיון דבשעת גלגול היתה אסורה באכילה ולא הו"ל עריסותיכם ואפשר לחלק דכל הנהו דאין בהם היתר אכילה או שאסורים לעולם או על כל פנים מחוסר מעש' כמו מע"ש דמחוסר הולכה לירושלים או פדיון אבל עיסת חדש דאינו מחוסר רק זמן עד לאחר יום ב' דפסח לכל הדיעות שפיר הו"ל ה"א והוי עריסותיכם ויש לחקור במצה ג"כ ואין כאן מקומו. ולענ"ד עדיף יותר מהואיל אף לדברי הסוברים דלא אמרינן הואיל מכל מקום מח"ז עדיף דאינו מחוסר כלל והוי שפיר שלו והוי עריסותיכם ובאתי רק לעורר. ואל תבהל להשיב שהרי הבאתי לעיל דין חדש וישן שמצרפין וגם תורמין מן החדש על החדש דשם לא מיירי מחדש קודם לעומר רק חדש וישן היינו משני שנים דזה נקרא חדש וישן אבל קודם לעומר יש לספק כנ"ל. והסברא כיון דאין מחוסר רק זמן הוי שלכם ומצינו כיוצא בזה בכ"ד כידוע. ואל יקשה לך על דבר זה דאם אין בה היתר אכילה לא הוי עריסותיכם אם כן האיך פסקינן דהעושה עיסה מן הטבל חייבת בחלה ומביאים ירושלמי דנפקא מקרא הא לא הוי ה"א וכ"ת דגלי קרא אם כן נילף דלא בעינן ה"א גבי חלה דטבל אסור באכילה ז"א דדעת התוס' בפסחים דף ל"ח ובסוכה דף ל"ה שכתבו שם דגבי אתרוג א"י בטבל משום חלקו של כהן וגבי מצה באיכא שיעור חוץ מחלקו של כהן היו יוצאין ע"כ צריך קרא למעוטי ע"ש. ואתרוג של כהן לשיטתם יוצאים אלמא דטבל הו"ל היתר אכילה אף דאסור באכילה נראה דסברתם כיון דחובה ומצוה איכא להפריש ועי"כ עומדת שיהי' מתוקן הו"ל עכשיו קודם שנפרש ג"כ היתר אכילה מכש"כ דחדש שכתבנו לעיל וכאן דמצוה וחובה איכא הו"ל יש בה ה"א כ"נ שהוא דעת התוס' וע"ש בקונטרס כפות תמרים. והנה התוספות בסוכה שם כתבו הא דמבואר בירושלמי דטבל חייב בחלה היינו שיש שיעור חלה בהחולין לבד התרומה שיש בה דאל"ה יש בה חלקו של כהן ולא הוי עריסותיכם דבפ' ראשית הגז וכו'. והנה דבריהם צ"ע דבאמת עיסת השותפים חייבת בחלה ועיין בקונטרס כ"ת מה שפירש בדבריהם ועיין בר"ש פ"א דחלה משנה ד' שכתב שם דמדומע אינה פטורה מן החלה רק אם אין שיעור חלה בחולין לבד אז פטורה אבל יש בה שיעור חלה בלא התרומה חייבת והבאנו לעיל ואח"ז מביא הירושלמי דטבל חייב בחלה והקשה ממדומע דפטור ותירץ כיון דלא קרא שם. מבואר בדבריו דטבל אפילו אין בה שיעור לחוד חייבת דאי בכה"ג פטור רק ביש שיעור לא קשה ממדומע דגם מדומע הדין כן דאם יש בו שיעור חייב לפי שיטת הר"ש. מבואר דבכל ענין טבל חייב אפילו אין בה שיעור חולין לבד וכ"נ מדברי הר"מ דסתם דהעושה עיסה טבל חייב משמע אפילו לית בחולין לבד שיעור מכל מקום חייבת בחלה ופשוט. והרהמ"ח כ' עיסה שנילושה בשני קצות העריסה ואין בא' מהחלקי' שיעור וכו' אלא אם כן נשכו וכו' נראה מדבריו דכ"ז שהיא עיסה אינו מועיל צירוף סל ודוקא לאחר האפיי' מועיל ולא בעודה עיסה ועיין בטור יו"ד סי' שכ"ה שכ' להדיא דגם בעיסות מהני צירוף סל וכתב אפילו לאחר האפיי' וכו' מבואר דבעיסות הוי כש"כ ואפשר דגם הרהמ"ח סובר כן ומיירי שלש בכלי שיש הפסק מחיצה אבל מוד' שמהני צירוף סל אפילו בעיסות ועיין בר"מ פ"ו. ועיסת כלאי הכרם או עיסת חמץ בפסח או עיר הנדחת דאסורים בהנאה ודאי פטורים מחלה דאין בהם ה"א ולא דין ממון ועוד מהטעמים המבוארים בפסחים דף ל"ג ע"ש ובעזה"י יתבא' במצות ת"ג. ואפילו אם בשעת גלגול העיסה לא היתה אסורה בהנאה כגון שנתגלגלה בעוד שלא היתה עה"נ או בשעת שנתגלגלה לא היתה חמץ ואח"כ החמיצה בפסח יש לחקור אך כעת הגמ' פסחים אין ת"י לא יכולתי לברר ובעזה"י אשנה פ"ז בעזרת הגומר עלי יתברך: