ונראה דל"ד בניטלה תרומתו אלא אפילו במע"ר שלא ניטלה תרומתו כגון שהקדימו בכרי לאחר שנתמרח דהדין דהלוי צריך להפריש ת"ג כמבואר במקומות הללו ולא הפריש ועשה עיסה מכל מקום חייבת בחלה אף ע"פ דצריך להפריש מכל מקום טבל גמור ג"כ חייבת בחלה כמ"ש וזה הוי טבל גמור אם הקדימו ע' במקומות הנ"ל ובר"מ פ"ג מהלכות תרומות ומה דנקט המשנה אלו חייבים בחלה מעשר ראשון שניטלה תרומתו וכו' ומשמע בהקדימו בכרי דה"ל לא ניטלה תרומתו פטור. ז"א דודאי בכ"ע חייב כיון דטבל חייב בחלה אך נקטי' אגב דתני אלו פטורים מן המעשרות וחייב בחלה נקט זה דפטורה מן המעשר וחייבת בחלה ומשום פטור המעשרות נקיט אבל בכ"ע חייבת בחל' כי עיסת טבל חייבת בחלה וזה נראה ברור ופשוט. ולפמ"ש דברי הר"מ כאן פ"ו הל' ג' אינם מובנים לי כלל שכ' הלקט וכו' חייבים בחלה וכן מע"ר שהקדימו בשבלי' שניטלה תרומתו אף על פי שיש בו חלק תרומה גדולה וכו' חייבים בחלה עכ"ל. והנה מ"ש אף על פי שיש בו חלק תרומה גדול' ובאמת אינו מפריש ת"ג מכל מקום על כל פנים לא הפריש ממנו ת"ג ויש בו אותו חלק מכל מקום חייב וזה שפיר. אך זה קשה כיון דהר"מ מיירי לענין חלה לחוד למה כ' בהקדימו בשבלים דמשמע דמע"ר שהקדימו בכרי פטור ובאמת למה פטור מחמת חלק הת"ג דזה ה"ל כמו טבל דטבול לת"ג וטבל חייב בחלה כמ"ש הר"מ בהלכה ז' והבאנו לעיל וצריך עיון גדול לפענ"ד. עיסת מע"ש והקדש שנפדו וכן מותר העומר ולחה"פ ושהל"ח לאחר הפדיון כיון שנתגלגל אחר הפדיון דהם חולין חייבים בחלה וצ"ל דהרבותא הוא כמו שמבואר בש"ס דאע"פ שלא נתן החומש וקי"ל דאין החומש מעכב. והתוי"ט כתב דהרבות' כגון שהקדימו בשבלי' כמ"ש הרע"ב בפ"ק דתרומות היינו אם הפריש מע"ש בשבלים אינו חייב בת"ג וצ"ע ג"כ דלפ"ז אם הקדימו בכרי דחייב בת"ג פטור ולמה פטור כיון דעיסת טבל חייב כמ"ש לעיל וצ"ע. ומע"ש שלא נפדה בגבולין לכ"ע פטורה מחלה וכן כתב הר"מ כאן ובירושל' פלוגתא דר"מ ור"י ולמ"ד דמע"ש ממון גבוה אף בירושלי' פטור. והר"מ פוסק דמעשר שני ממון גבוה ופוסק כאן דעיסת מע"ש בירושלים חייבת בחלה וכבר תמה בזה הכסף משנה וכן לענין מצה בפ"י מה' חו"מ וכן גבי אתרוג ועי' באחרונים שפלפלו בזה הרבה ועיין בס' שעה"מ בהלכות חו"מ שהאריך הרבה בזה ועיין בקונטרס כ"ת והדברים עתיקין ואין דרכי להאריך במקום שפלפלו הגדולי' אכול דבש וכו'. עיסת שביעית חייבת בחלה ועיין בבכורים. חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור מחלה דקדשי ואפילו אי לא קדשי רק בשחיטת הזבח כיון דגלגלן ע"מ לקדש וכו' ע' בר"ש. ולמכור בשוק כיון דאמליכו וכו' חייב בחלה כן מבואר במשנה ובהר"מ. עיסת תרומה פטורה מן החלה דנפקא מקרא דתרימו וכו' דהחלה הוא קודש והשאר חולין פרט לעיסת תרומה דגם הנשאר קודש וכו' ומבואר בפ"ז דתרומות שתי קופות אחת של חולין וא' של תרומה אכל אחת וכו' והשני' נוהג בה תרומה וחייבת בחלה דברי ר"מ ר' יוסי פוטר מחלה ור"מ ור"י הלכה כר"י ופטור. ולכאורה קשה הא הוי ספק מן התורה ובפרט באיקבע איסור' אם כן למה לא יתחייב בחלה מספק ועיין בס' מהרי"ט אלגאזי שעמד בזה וכתב דאפשר כיון דמספק יש לה דין תרומה הו"ל קדוש ופטור בודאי עפ"י סברת הר"ן דמתירין את הנדר אם חל מס' כיון דספק לחומרא הו"ל כמו שחל הנדר והדברים עתיקים ה"נ ואח"כ מפלפל דאפשר דמיירי בחלה בזה"ז דרבנן ע"ש. והר"מ אינו מביא ד"ז מפורש אך ממ"ש פי"ג דתרומות דינים אלו וכ' דהשני' הו"ל תרומ' נר' דהוי כל דין תרומה ופטורה מחלה ומכל מקום צ"ע.
מנחת חינוך · סימן שפ״ה, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
