מנחת חינוך · סימן שפ״ה, א׳

להפריש חלה מכל עיסה וליתן אותה לכהן שנאמר ראשית עריסותיכם חלה וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ בהלכות ביכורים מפ"ה עד פ"ט ובש"ע יו"ד מסי' שכ"ב עד סי' של"א והנה להאריך בפרט צריך קונטרס מיוחד וכבר האריכו הראשונים והאחרונים ואכתוב לך בקיצור שרשי הדינים שהם מן התורה בס"ד. מ"ע מן התורה להפריש חלה מן העסה וליתן לכהן וחלה זו נקראת תרומה ג"כ והרבה דינים שוה לתרומה וחייב מיתה במזיד וחומש בשוגג ע' בהלכות תרומות בר"מ דיני אכילת תרומה ה"נ חלה וחלה ותרומה ותרומת מעשר מצטרפין לכזית לכ"ד בין חלה טהורה בין חלה טמאה הכלל דינ' כתרומה להרבה דברים עיין בר"מ מה' תרומה וכן מה שמבואר בתרומה מי יכול לתרום ומי שאינו יכול לתרום הן לכתחילה והן דיעבד הכל בחלה ג"כ דנקראת תרומה וכן איתא בשאלה כמו בתרומה וא"צ להאריך. והחיוב של חלה היא משנעשה עיסה בחיטים בגלגול וטימטם בשעורים וקודם שהפריש חלה העיסה היא טבל וחייבים מיתה ומלקות כטבל של תרומה ותיכף שנתן המי' בקמח רשאי להפריש חלה ודינה כחלה אך אינה העיסה טבל עד שתגלגל בחיטים ומטמטם בשעורים דאז נעשית העיסה טבל מן התורה עיין בר"מ פ"ט. ואין חיוב בחלה אלא חמשת מיני דגן בלבד היינו חטים ושעורים וכוסמים וש"ש ושיפון וחוץ מאלו המינים אין חיוב בחלה ומצטרפין זל"ז להשלים השיעור ודין בלול ושאינו בלול ודיני הצירוף הכל מבואר בר"מ ובש"ע ע"ש ואין להאריך במה שמבואר בש"ע. ולכתחילה מפריש חלה כ"ז שהיא עיסה ואם לא הפריש ואפה מפריש אחר האפי'. ושיעור עיסה שנתחייב בחלה היינו מ"ג ביצים וחומש קמח חייב בחלה ומחולקין הרשב"א והרא"ש אי השיעור בקמח או בתבואה ובש"ע פסק כדעת הרשב"א דבקמח משערינן והדברי' עתיקים. ואין חיוב חלה מן התורה אלא בא"י ודוקא בביא' ראשונה כמו בימי יב"נ וכמו ביאה השלישית ב"ב דהוי ביאת כולם אבל בימי עזרא דלא הי' אלא ביאת מקצתם וגם האידנא גם בא"י אין חיוב חלה מן התורה דכתיב בבואכם בביאת כולם כמבו' ביבמות ובכתובות ובר"מ ובש"ע. תבואות א"י שיצאו ח"ל אם גלגל עיסה בא"י ואח"כ יצאה כיון דנתחייב' בחלה בשעת גלגול לא נפטרה בח"ל וכ"ע מודים. אך תבואות א"י שיצאו לח"ל וגלגל בח"ל הוא פלוגתא במשנה ור"ע פוטר והל' כותי' וכן פסק הר"מ בפ"א מהלכות תרומות וד"ז אם גלגל בא"י לא נפקע החיוב אף לר"ע מבואר במנ"ל שם ע"ש וכאן בהלכות חלה פ"ה. ותבואות ח"ל שנכנסו לארץ אם נכנס קמח והגלגול הי' בא"י חייב מן התורה אך אם הגלגול הי' בח"ל פטור ע"ש בפ"א מה' תרומות בכ"מ. ונראה דאין תלוי בנתינת מים לקמח אף שיכול להפריש חלה אז מכל מקום העיקר תלוי בזמן חיוב היינו הגלגול שאז נעשית טבל וכן בהרבה דינים בהל' חלה העיקר תלוי בגלגול ע' בהלכות חלה. הלקט והשכחה ופאה חייב בחלה. והפקר אם קודם גלגול זכה בו כיון דבשעת גלגול הוי שלו חייב בחלה אפילו אם לאחר הגלגול הפקיר מכל מקום חייבת בחלה כיון דלא הי' הפקר בעת הגלגול אבל אם הית' הפקר בשעת הגלגול פטור דעיקר החיוב בעת הגלגול ואם לא נתחייבה אז כגון הפקר וכדומה שיבואר בסמוך בס"ד פטורה. עיסת ההקדש שפדאה לאחר שנתגלגלה ביד ההקדש פטור דהקדש פטור מהחלה ואם פדאה קודם חייבת. וד"ז דגלגול בעת הקדש פטור אפשר דוקא אם בא ליד גיזבר אבל אם לא בא ליד גיזבר אפשר דלא נתמעט דהוי שלו מחמת הואיל ובעי מיתשל בדבר זה כבר האריכו האחרוני' והדברים עתיקים. ועיין בס' שעה"מ בהל' תו"מ פ"ו ה"ח שהאריך בזה וגם בשאר אחרונים בדינים אלו לענין הרבה דברים. עיסת עכו"ם אם נתגלגלה ביד העכו"ם ג"כ פטורה מהחלה ואפילו גלגלה ישראל מכל מקום כיון שהיתה של עכו"ם בשעת גלגול פטורה. ועיסה של ישראל אפילו גלגלה עכו"ם כיון שהית' של ישראל חייבת דעיקר תלוי של מי העיסה שייך בשעת הגלגול ועיין בס' מהרי"ט אלגאזי פלפול ארוך בזה. עיסת השותפי' חייבת ושותפות העכו"ם אם אין בשל ישראל כדי שיעור חלה פטורה ואם יש בשל ישראל לבד כשיעור חלה חיייבת בחלה. העושה עיסה מן הטבל חייבת בחלה. וזה מבואר בר"מ כאן פ"ו והר"ש פ"א דחלה משנה ד' מביא ד"ז מהירושלמי אף שיש בה תרומה ותרומה פוטרת כאשר יבואר בסמוך מכל מקום כ"ז שלא קרא שם תרומה לא ה"ל דין תרומה וטבל חייב בחלה מקרא דדריש בירושלמי ע"ש ומבואר במשנה פ"א דחלה מ"ג אלו חייבים בחלה ופטורים ממעשרות הלקט וכו' ומעשר ראשון שניטלה תרומתו וכו' ומבואר שם בירושלמי מובא בר"ש כגון שהקדימו בשיבלין וכו' והוא כ"פ בש"ס והיינו אם נתן ללוי מע"ר קודם שהפריש תרומ' גדולה גזה"כ דפטור הלוי להפריש מזה המעשר הת"ג ע' ברכות ופסחים וכ"פ מובא דין זה בש"ס: