מנחת חינוך · סימן ש״פ, ד׳

והנה הנידחים לפ"ש הוא דוקא מיעוט הקהל אבל מחצה ומכש"כ רוב הקהל אין עושין פ"ש וזה גזה"כ. והנה אם היה רוב הקהל טמאים בראשון במת הכל עושין פ"ר אף הטהורים יעשו בטומא' שנא' ויהי אנשים וכו' יחידים נדחו ואין ציבור נדחים רק עושין בטומאה כי טומאה דחוי' בציבור והר"מ כ' כאן ודבר זה הוא רק בט"מ לבד נראה דכל טומאות אפילו מגע בשרץ ובנבילה אין נדחה הטומאה וכן כתב בפ"ד מהלכות ב"מ להדיא דדוקא ט"מ נדחה בציבור ולא טומאת שרץ וכאן בסוף הפרק לענין אכילה מבואר בדבריו דנדחה הטומא' לכל טומאת מגע רק בטומא' היוצאה מגוף לא נדחה כגון זבים וכו' ועמד בזה המנ"ל ועיין בס' שעה"מ מה שפלפל בזה ובצל"ח דף צ' ואין להאריך במה שהאריכו האחרונים ובאתי רק להזכיר. הי' מחצה טהורים ומחצה טמאים הללו עושין לעצמן בטהר' והללו עושין לעצמן בטומא' ואם היו הטמאים עודפין על הטהורים אפילו א' עושים כולם בטומא' דאף יחיד מכריע ואם היו הטהורים עודפים אחד הטמאים עושים השני כדין מיעוט הי' אנשים מחצה טהורים ומחצה טמאים בפ"ר וכשאתה מונה נשים ג"כ הרוב טהורים הטהורים עושים את הראשון והטמאים אין עושים את הראשון דה"ל מיעוט כיון דנשים בראשון חובה ומיעוט אין עושים את הראשון בטומאה ואין עושים את השני ג"כ כיון דנשים בשני רשות לא נמנו הנשים והו"ל מחצה ומחצה אין עושים את השני. וז"פ אם הנשים בראשון היו טמאים וע"י הי' הרוב טמאים בודאי יעשו הכל בטומאה דה"ל רוב טמאים כיון דנשים בראשון חובה וז"פ. וגם פשוט דחרש שוטה וקטן אינם נמנים כלל לאו לענין רוב טהורים או להיפוך כיון דאין חייבים בפ"ר כלל אף דבקטן דעת הר"מ בפ"ז שאם שחטו עליו בפ"ר נפטר כמבואר לקמן בס"ד מכל מקום אינו בר חיובא בודאי אינו נמנה כלל כנ"ב. הי' רובם זבים וכו' ומיעוט ט"מ הרוב אינם עושים פסח כלל דבראשון לא עבדי דלא נדחה ט"ז וכו' ובשני אין עושים דרובא אינם עושים השני אך המיעוט ט"מ גם כן אינן עושים פסח כלל בראשון לא עבדי דהו"ל מיעוט ומיעוט ט"מ אינן עושים בראשון ואין עושין השני דאין המיעוט עושים השני רק אם עשו רוב הקהל את הראשון וכאן שלא עשו רוב הקהל את הראשון אינם עושים את השני. הי' רוב הקהל ט"מ בראשון ומעוט זבים וכו' הט"מ עושים את הראשון דלט"מ נדחה בציבור אבל הזבים אינן עושין את הראשון דט"ז לא נדחה כלל וג"כ אין עושים את השני שאין עושים פסח שני אלא אם נעשה פסח ראשון בטהרה אבל אם נעשה פסח ראשון בטומאה אין שם פסח שני כלל וכ"ז מבואר בש"ס ובר"מ. הי' שליש הקהל טהורים ושליש זבים ושליש ט"מ הדין כך הטהורים עושים את הראשון דלא נגררו בתר רובא טמאים דהדין דיעשו בטומאה כמ"ש לעיל דכאן יש שליש זבים דאין עושים בטומאה והזבים אינם עושים את הראשון דט"ז לא נדחה וגם את השני אין עושים כיון דרוב הקהל לא עשו הראשון והט"מ גם כן אינם עושים את הראשון דה"ל מיעוטא לגבי טהורים וזבים ובשני לא יעשו כיון שרוב הקהל לא עשו את הראשון רק מיעוט הטהורים ובכה"ג דאין רוב הקהל עושים את הראשון אין כאן שני כמ"ש לעיל. ואם הי' הרוב זבים וכו' ומיעוט טהורים הטהורים את הראשון כי הטהורים אינן נדחין מפסח ראשון רק ברוב ט"מ עושים ג"כ בטומאה אבל אינן נדחים בשום פעם והטמאים אין עושים השני גם כן כיון דלא עשו רוב את הראשון רק מיעוט אין כאן פסח שני וגם רוב אפילו מחצה אינן עושים פסח שני כמ"ש וז"פ. וקצ"ע בלשון הר"מ בד"ז דשליש שכתב דהט"מ אינם עושים השני כיון דלא עשו רוב הציבור בראשון דדין זה הוא בש"ס מימרא דר' מני בר פטיש ושם מבואר הטעם דאין הט"מ עושים את השני דמצטרפים השליש זבים עם השליש ט"מ והו"ל רובא ורובא אין עושין השני ולמה כתב הר"מ טעם אחר. אך באמת דבר גדול השמיענו הר"מ ע' בצל"ח שם שהקשה שם על רב מני בר פטיש וכ' דר' מני סובר דוקא אם באו הזבים לירושלים בפ"ש הו"ל רובא אבל אם לא באו הזבים לירושלים בפ"ש לא יצטרפו ועושים הט"מ בשני אך לרב מחמת דלא עבדי בציבור בראשון אין עושין בשום ענין ע"ש. והנה הר"מ פוסק כרב דאם לא עבדו ציבור בראשון אין עושין בשני וכו' כמ"ש לעיל ע"כ נקיט הכא ג"כ טעם דרב דנ"מ אפילו אם לא באו הזבים כלל מכל מקום אין עושין כיון שלא עשו הציבור בראשון רק מיעוט והוא ברור. אך צ"ע מנ"ל לר"מ ד"ז אם באמת עשו הראשון רק רוב הציבור לא עשו רק מיעוט דאין עושין השני דלמא באמת טעמא דדין זה דר"מ בר פטיש הוא מטעם המבואר בדבריו דרוב אין עושין השני אבל אם על כל פנים עשו בראשון אף על פי שאינו רוב לא מוכח כלל דלמא בכה"ג עושין מיעוט את השני ג"כ עיין בגמרא ותראה דד"ז אינו מוכח וצ"ע. ועיין ברש"י שם שכ' ובשני לא עבדו כיון דנטהרו זבים וכו' הו"ל רובא מבואר להדיא דאם לא נטהרו הזבים עושים המיעוט וכ"ה לר"מ בר פטיש כמו שמבואר בצל"ח שהבאתי ג"כ אך מרב לא מוכח ד"ז דמיעוט וצ"ע. ואם בפסח ראשון הי' מחצה טהורים ומחצה טמאים וח"ע וחצי ב"ח משלים לרוב טהורים המיעוט עושים השני דאינו דומה לנשים דבשני רשות והו"ל מחצה ואין עושים השני כמ"ש לעיל ז"א דח"ע וחב"ח בשני חובה ג"כ מצד החירות שלו. והאיך אוכל ח"ע וחב"ח אי משל רבו או משל עצמו ע' לעיל במצוה בדין פ"ר. אם כן דהוי חוב הו"ל מיעוט ועושים המיעוט השני כנ"פ ואין חילוק בין איש שלם או חצי איש וז"פ.