מנחת חינוך · סימן ל״ח, ח׳

ולשיטת תוס' ב"מ שם שהקשו דאוקמינן לא תגזול לכובש ש"ש ולעבור עליו בשני לאוין דלמה לא אוקמי' בגזל ולעבור עליו בשני לאוין ותי' דבגזל אין נ"מ בשני לאוין דלא לקי דנל"ע ובכובש ש"ש לקי שפיר מבואר מדבריהם דלא ס"ל כלל זה דלאו הניתן לתשלומין אין לוקין רק היכי דמפורש העשה כמו בגזילה ואף דנשרף לא נתבטל העשה כמ"ש במכות ועמהרש"א. אם כן לדבריהם אף דבגזל לא לקי מכל מקום בגזל עושו"ק דאין נל"ע לקי לדבריהם כי אין נל"ע כמו כובש ש"ש. אך באמת לשיטתם לא לקי על קרקעות משום לאו דלא תגזול כמ"ש קודם דקרקע אינה נגזלת משום דלא נייד ועבדים ושטרות עכצ"ל דאיתקש לקרקעות אע"ג דניידי ל"ש הלאו דלא תגזול מחמת קושיתם אמאי אוקמי' לא תגזול לכובש ש"ש ולא אוקמי' לעבדים ושטרות דלא אתי מבינייהו ועכצ"ל כיון דעל קרקעות לא יוכל לאוקמי הלאו אם כן גם בעו"ש אינו בלאו הזה וצריך לאוקמי בכובש ש"ש ומבינייהו לא נוכל למילף עושו"ק כי אין בהם דין אונאה כמ"ש שם ע"ש. אך באמת גם לשיטת התוס' יש מלקות בגוזל קרקעות ועו"ש אף דאין בהם לאו דלא תגזול מכל מקום יש בהם לאו דלא תחמוד דמפורש בקרא בית רעך ועבדו ואמתו ולהדיעות דלא תתאוה ולא תחמוד חדא היא כתיב שדהו ג"כ מבואר להדיא בתורה דגם על קרקעות ועבדים עוברים על לא תחמוד ובלא דמי כ"ע סוברים דעובר על הלאו הזה אם כן בגוזל עושו"ק חייב מלקות בלאו הזה ואין נל"ע כי לית בהו עשה דהשבה נהי דעל מטלטלין גם לאו לא תחמוד ניתק כי כתיב והשיב את הגזלה ועל גזלה עוברים ג"כ בלאו דל"ת ועשה מנתק תרי לאו כמש"ל בשם התוס' דחולין מכל מקום בעושו"ק אינו ניתק ונהי דל"ש תגזול כיון דלא ניידי אבל לא תחמוד שייך בהו דמפורש בתורה אם כן לוקין גם לשיטתם בעושו"ק מחמת לאו דל"ת ולאו הניתן לתשלומין בלא ניתק לית להו כמו בכובש ש"ש דלוקין לדבריהם אף על פי שניתן לתשלומין כיון דלא נל"ע. ובזה אפשר ליישב קו' התוס' שם בב"מ גבי ל"ת בלא דמי משמע והקשו ת"ל מלא תגזול ותירצו לעבור בשני לאוין ובאמת דבריהם צ"ע דכאן באז"נ כתבינן דלא מוקמינן בשני לאוין כיון דאין מלקות בגזל. אך לפמ"ש משום לא תגזול בלבד א"ע בעושו"ק ולא תחמוד מבואר להדיא דגם עבדים וקרקעות עוברים. אך אפשר קו' התוספות למה פרט הכתוב גם מטלטלין בלאו דלא תחמוד כיון דעובר בבל תגזול. וגוף דה"ת אינם מובנים לי שכתבו דקרקעות דלא ניידי ל"ש תגזול מ"ש מלאו דלא תחמוד דמבואר במכילתא דנפ"ל מלא תחמוד כסף וכו' ולקחת לך דכאן צריך גם כן שיקח החפץ וכאן כתיב בהדיא בית רעך דלא ניידי. ומכל מקום שייך הלאו דשייך קיחה אם כן אמאי ל"ש לא תגזול בלא ניידי וצ"ע.