מנחת חינוך · סימן ל״ח, ו׳

והנה סברא זו גבי עשה שהיא בקו"ע אין לוקין על הלאו אם ניתק לפלגא אפילו על חלק שלא ניתק הוא מוכרחת דאלת"ה אלא במקום דניתק אין לוקין ובמקום שאין מוזהר על העשה לוקין אם כן לפ"ז הא מבואר בר"מ בכ"מ דעל הגזל וגנבה אין לוקין בפ"א דגזלה ואבידה ובפח"י מהלכות סנהדרין וגם מבואר שם במכות דט"ז ובאמת משכחת דלוקין על הגזל דהא מבואר בר"מ פ"ז מהלכות גנבה דגם בגזל או גנב קרקע עוברים בלאו דגזל או גנבה ע"ש בהי"א. והנה זה מבואר ג"כ בב"ק דקט"ז ושבועות דל"ז דעבדים ושטרות וקרקעות ממעטינן מכופו"כ והנה דברים אלו אין נגזלין היינו דאינם בכלל והשיב את הגזילה דכתיב שם וגם אינו ברשות הגזלן לענין אחריות וער"מ פ"ט מה' גו"א וח"מ סי' שס"ג וסי' שפ"ו וכ"מ וא"כ אם גזל עבדים ושטרות וקרקעות ודאי עוברים על לאו זה דלא תגזול כמבואר בר"מ אם כן ילקה ולא הוי נל"ע כי דברים אלו אינם בכלל והשיב ובאמת אינו מבואר בשום מקום בר"מ דיהיו לוקין ע"ז ולא נחשב כלל לאו זה בפח"י מסנהדרין בין הלוקין וגם הי' לו ללקות שתים משום ל"ת ומשום לא תגזול ובארץ ישראל בגוזל קרקע שלש משום לא תסיג גבול עולם כמבואר שם בר"מ דבא"י עובר ג"כ על הלאו הזה ואם תרצה לומר דבלא ניתק לעשה אין לוקין משום דניתן לתשלומין ולאו הניתן לתשלומין אין לוקין אף אם לא ניתק לעשה כסברת הכסף משנה פח"י מסנהדרין דהטעם דניתן לתשלומין אין לוקין מחמת דממונ' משלם כפשט' הגמר' דמכות וק' התוס' והכסף משנה תירצו האחרונים עפ"י בפ' א"נ בב"מ דכתב דכיון דהלאו מחמת ממון חבירו משלם ולא לקי ע"ש בסוגי' דס"א ודעתו כן בדברי הר"מ וע"ש בפ"י שכתב דמה שלא כתב הר"מ בגזילה דנל"ע מבואר כדבריו במס' מכות ובאמת בר"מ פ"א מהלכות גזילה כתב הטעם דנל"ע וגם אם נשרף כתב דניתן לתשלומין דמבואר דהוא כסברת התוס' אך אם נאמר אפילו כסברתו משכחת מלקות בגוזל קרקעות ועבדים ושטרות ונשרפו או נאבדו דא"ח לשלם כמבואר שם בש"ס ור"מ פ"ט מהלכות גו"א ובש"ע דדברים הללו אינם באחריותו אם כן בנשרפו או נאבדו דאינו משלם אם כן למה לא ילקה. אך זה יש לדחות כיון דבשעת עבירת הלאו ניתן לתשלומין ואין לוקין שוב אין לוקין אח"כ אך באמת נראה מדעת הר"מ ועיין באחרונים דעיקר הטעם דלאו הניתן לתשלומין היינו דנל"ע והעשה לא נתבטל אם כן כיון דהר"מ פוסק שם בסנהדרין כמ"ד דקיימו וכו' ובל"ז כיון דבעוש"ק אין מצווה על העשה אם כן אמאי לא ילקה ולא נזכר בשום מקום בש"ס ור"מ דיהי' מלקות בלאו דגזל כמו דמבואר גבי חובל בחבירו דמשלם ומכל מקום הכהו הכאה שאין בה ש"פ מבואר בש"ס דלוקין אלא צ"ל כסבר' זו כיון דמקצת הלאו כגון במטלטלין ה"ל נל"ע אם כן ניתק כולה אף באינו מקיים העשה כמו גבי השבת העבוט דאין לוקין אף בעשיר. והנה מה דסובר הר"מ דגם בקרקע עובר בלא תגזול עפא"נ דס"א דמבואר שם דס"ל לרב' דלאו דגזל לא אצטריך לגופי' דאתי' מבינייהו מרבית ואונאה אלא לכובש שכר שכיר ולעבור עליו בשני לאוין ובתוס' ד"ה אלא לאו הקשו נימ' דאצטריך לא תגזול לגוזל עבדים דעובר בלאו הזה דלא אתי מריבית ואונאה דאין לעבדים אונאה דהא דקרקע אינה נגזלת אינו מן המקר' אלא משום דלא אפשר לזוז ממקומה אבל עבדים דניידי אף דהוקשו לקרקעות יהיו עוברים בלא תגזול מבואר מדבריהם להדי' דבקרקעות ל"ש לא תגזול דלא כהר"מ. וגוף קושית התוס' יש ליישב בנקל נהי דאין אונאה לקרקעות ושטרות ועבדים היינו דין אונאה אין להם שתות או יותר משתות אבל הלאו שבתורה לא תונו שייך גם בקרקעות ועיקר קרא מיירי בקרקעות במספר שנים אחר היובל וכו' וכ"ה להדיא בפי' הרמב"ן על התורה אם כן הכל נלמד מבינייהו אך על כל פנים סברתם דבקרקע א"ע על לאו דלא תגזול כיון דאינו יכול לזוז ממקומה דלא כהר"מ ועמש"ל בעזה"י פ' קדושים לאו דלא תגזול. ולכאורה יש להקשות בסוגי' שם דאמרינן דא"צ לאו בגזל דאתיא מבינייהו בל"ז ל"ל לאו בגזל הא עובר בלא תחמוד ובלא תתאוה כמבואר כאן בר"מ וגם באונאה לא אצטריך קרא אע"ג דלא אתיא מכל מקום עובר משום לאוין הללו ויש לפלפל הרבה בסוגי' זו בתוס' ור"מ פ"א מה' גו"א במה שהקשה עליו הרב המגיד אך אין כוונתי בח"ז לפלפל רק להעיר בדבר החדש: