מנחת חינוך · סימן ל״ח, ד׳

וכתב הר"מ בהלכה זו וז"ל ואין לוקה על לאו זה מפני שאין בו מעשה הראב"ד בהשגות כ' וז"ל ואין תימה גדול מזה והיכן מעשה גדול מנטילת החפץ אבל הו"ל למימר מפני שחייב בתשלומין וכו' וגם זה חייב להשיב החפץ לבעלים עכ"ל והרב המגיד כתב דהר"מ אזיל לשיטתו דאף ברצון הבעלים עובר אם כן כיון דהמקח קיים אינו מחויב להשיב ע"כ כתב הטעם שאב"מ כי השתדלות בדבר אב"מ ונטילת החפץ הי' ברצון המוכר ואין בו איסור והרב המשיג אזיל לשיטתו דדוק' בלא אמר ר"א דאין המקח קיים אז עובר אם כן נטילת החפץ הוי מעשה רק הטעם לדידי' כיון דלא קנה אם כן חייב בהשבה ע"כ אין לוקין את"ד הרב המגיד ע"ש כי קצרתי בלשונו. וצ"ע כיון דהטעם שכתב הר"מ הוא דוק' באומר רוצ' אני אם כן היאך מספיק לו טעם זה כיון דהר"מ מודה דאף בלא אמר רוצה דאין המקח קיים ואפילו בגוזל את חבירו כ' הר"מ בהי"ב דעובר בג' לאוין דהיינו לא תחמוד גם כן וע"ז ליכא מאן דפליג דגם בלא דמי עובר בל"ת אם כן בגוזל יש בו מעשה ואמאי אין לוקין בגוזל על הלאו דלא תחמוד או בלא אמר רוצה ועכצ"ל דבכה"ג דלא קנה החפץ אין לוקין דניתן להשבון והי' צריך הר"מ לכתוב שני הטעמים מפני שאב"מ וגם ניתן להשבון דזה מספיק על שני חלקי הלאוין הן במקום שהמכר קיים או אפילו אין המכר קיים או בגוזל ושם כ' דאפילו נתן לו דמים מכל מקום עובר ומכ"ש אם לא נתן דמים וא"כ מיירי בכ"ע והו"ל לכתוב ולמה אין לוקין וכו' מפני שאב"מ או ניתן להשבון כי בגוזל או שלא אמר ר"א דגוף נטילת החפץ הוא האיסור הו"ל מעשה ודוק' באמר רוצה אני אב"מ כסברת הרב המגיד אבל בגוזל הו"ל מעשה אם כן צריך לטעם הראב"ד ואמאי לא כתב הר"מ טעם הזה ג"כ. ועוד צ"ע לדעת הר"מ דבגזל ויש בו מעשה דע"כ צ"ל כמ"ש דלא לקי משום שניתן לתשלומין ועפח"י מסנהדרין כתב הר"מ דלאו הניתן לתשלומין אין לוקין כגון גזל וגנבה והכסף משנה הקשה עלי' הקי"ל מלקא לקי ממונ' לא משלם וע"ש בהגהה דדברי הר"מ הם מתוס' מכות כיון דאף אם נשרף צריך לשלם ל"ה ביטול העשה והוי נל"ע ע' מכות ט"ז ע"א תוס' ד"ה התם ובר"מ פ"א מגזלה כ' דעל גזל לא לקי מחמת דהלאו נל"ע ואפילו שרף הגזילה מכל מקום חייב לשלם היינו כד' התוס' דאי לא סגי בטעם כיון דניתן לתשלומין ועיין בכסף משנה בר"מ מענין זה בפ"ז מהלכות גנבה ופי"א ופי"ב מהלכות שכירות ופ"ה מהלכות מלוה גבי רבית וכבר האריכו האחרונים אין כאן מקומו אם כן כיון דעיקר הטעם דנל"ע וכאן הוא נל"ע גם הלאו דלא תחמוד כיון דכתיב והשיב את הגזילה ובגזילה עובר על לא תחמוד גם כן וכתיב עשה אם כן שני הלאוין ניתקו ואי דאין עשה מנתק תרי לאוי' כמבואר בתמורה ור"מ פ"א מתמורה אך ע' תוס' חולין פ"א כתבו דכ"ה דאין שני הלאוין סמוכין עשה מנתק תרי לאוי או כיון דהעשה בידים להשיב גם כן עשה מנתק תרי לאוי ול"ד ללאוי דתמורה דהעשה נעשה מאלי'.