מנחת חינוך · סימן ל״ח, ג׳

והנה בשו"ת פמ"א סי' ל"ד כ' דאף לרבא דל"מ דוק' אם המעשה תלוי בא' קנסה אותו התורה דלא יהני מעשיו אבל בנשבע שלא ימכור אם נאמר דל"מ ובאמת עשה רק המוכר האיסור והלוקח לא עביד איסור' והיאך נקנוס שלא יהי' מכירה ויהי' קנס ללוקח ג"כ ע"כ בכה"ג לא קנסה התורה ומהני מעשיו אם כן ה"נ כאן עביד הלוקח האיסור לא המוכר והמוכר נתרצה אם כן אפשר עתה רוצה בלב שלם אם כן אי אמרינן ל"מ יהי' קנס למוכר ג"כ שלא יהי' המכירה קיים ובאמת רוצה עתה וא"כ יהי' קנס למוכר ג"כ והוא לא עביד איסור' ע"כ המכירה קיים ומכל מקום עבר בלא תחמוד. ובזה מתורץ ק' הלחם משנה שתמה אהר"מ דמבואר להדיא בפ' הכונס א"ל ר"א ברי' דר"א לרב אשי מה בין גזלן לחמסן א"ל חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי א"ל אי יהיב דמי חמסן קרית לי' והאמר ר"ה תלוהו וזבין זביני' זבינא לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני ולדברי הר"מ מאי מקשה חמסן קרית לי' והאר"ה מה ענין זל"ז אע"ג דתלוהו וכו' מכל מקום ה"ל חמסן ועבר על הלאו כי כן האמת לדעת הר"מ. וגם תי' הש"ס דאמר רוצה אני בכה"ג אר"ה דמכירה קיים ובכה"ג ל"ה חמסן והיאך פסק הר"מ דהוי חמסן והמכירה קיימת ומכל מקום עובר והיא באמת תמי' גדולה עלח"מ פ"י מה' מכירה ולפמ"ש מיושב דבאמת קושית הש"ס שם צ"ע מאי מקשה חמסן קרית לי' והאר"ה וכו' דמצד הסבר' הוא עובר בל"ת אף דהמכירה קיימת כיון דהפציר בו או תלוהו אלא באמת היא גופא קשי' היאך אתה אומר דביהיב דמי חמסן הוא ועובר בלאו אם כן הא ר"ה אמר תלוהו וזבין זביני' זבינא ואי עובר בלאו אם כן אמאי קיים המכירה הא כ"מ דארל"ת אעל"מ וא"כ אם עובר בכה"ג אמאי מכירה קיימת ומתרץ הא דאמר ר"א היינו ר"ה מיירי דאמר רוצה אני אם כן אף דהאמת דהוי חמסן ועבר על הלאו מכל מקום המכירה קיימת דל"ש לומר אי עביד ל"מ הא יהי' קנס למוכר ג"כ אולי באמת רוצה המוכר ג"כ עתה בלב שלם וא"כ יקנסו למוכר על עבירה של לוקח ע"כ המכר קיים ובלא אמר רוצה אני אין המכר קיים חדא מחמת אעל"מ ואין כאן קנס למוכר כי באמת אינו רוצה או כיון דאינו רוצה בע"כ אינו מקנה אם כן זה גופא קושית הש"ס למה יהי' המכירה קיים כיון דהוא חמסן ועובר בלאו ומתרץ דאמר ר"א עובר בלאו ומכל מקום המכירה קיים ולשון הא והא דקאמר אינו דזה מיירי בזה וזה מיירי בזה אלא לענין הדין דר"ה מיירי ברוצה ובאינו רוצה אין המקח קיים ומצינו כ"פ בלשון הש"ס כזה ע' כתובות פ"ב גבי עיר שהקיפוהו כרכום כאן וכאן וכו' ע"ש ובראשונים. הכלל דבס"ד אמרינן דבכ"ע זביני' זבינא אם כן קשיא הא לא מהני באינו רוצה הא כ"מ דארל"ת והמסקנ' דר"ה מיירי ברוצה ול"ש לומר דל"מ אבל באמת עבר בלאו ומכל מקום מהני. שו"ר בשער המלך ה' גזילה דרך ג"כ בדרך זה דקושית הגמר' דנימ' כ"מ דארל"ת ע"ש שכתב בדרך אחר ויש עוד לפלפל בד' המהרי"ט והפמ"א ואך לעורר באתי. ואם נאמר כדעת הלחם משנה בבכורות דהר"מ פסק כאביי וכ"ד מהר"ש יפה עמ"ל פ"ח מה' מלוה ולוה אם כן אפשר סוגי' דפ' הכונס אתיא אליב' דרב' ע"כ מוכח דאי יהיב דמי א"ע באומר ר"א מדהמכירה קיים אבל הר"מ פוסק כאביי ע"כ עובר ומכל מקום המכירה קיים וכ"ז לדעת הר"מ דאפילו ברוצה אני דהמקח קיים מכל מקום עובר בלאו זה אבל הראב"ד שם השיג על הר"מ דז"ל א"א ולא אמר רוצה אני עכ"ל ודעתו כפשט' דסוגי' דוק' בלא אמר רוצה אני ואין המקח קיים אז עובר בלאו אבל אם אמר רוצה אני ע"ז סובר ר"ה דזביני' זבינ' ואינו חמסן וא"ע בלאו. והנה הרהמ"ח כאן כתב סתם כלשון הר"מ דמשמע אפילו אמר רוצה אני ואי"ה יבואר לפנינו דעת הרהמ"ח כהראב"ד.