מנחת חינוך · סימן ל״ח, ב׳

והנה לאו הזה דלא תחמוד אינו רק בעשה מעשה ולקח החפץ כמבואר כאן בדברי הרהמ"ח ובר"מ ול"מ אם לא נתן דמים כלל וגזל בחנם עובר על לאו זה ג"כ כמבואר בר"מ אלא אף אם נתן דמים מכל מקום עובר בלאו זה כיון שבדרך הכרח לקח ממנו כמבואר כאן ובדברי הר"מ. וכ"נ דעת הראב"ד בהשגות ובתוס' סנהדרין דכ"ה ע"ב ד"ה מעיקרא וכו' לתירוץ הראשון כתבו דכן הוא האמת דבדיהיב דמי לא מיקרי חמסן וא"ע על לאו זה. וכ"כ בב"מ ד"ה ע"ב ד"ה בלא דמי ועבב"ק דס"ב ע"א ד"ה חמסן וברא"ש. ועיין כסף משנה פ"י מה"ע רצה לומר כן בדברי הר"מ דאינו חמסן ביהיב דמי. ובאמת דעת הר"מ מפורש אפילו ביהיב דמי עובר בלאו רק דאינו פסול לעדות אלא מדרבנן כי לא משמע לאינשי וכו' ועח"מ סי' ל"ד בטור וב"י וב"ש אה"ע סי' כ"ח סק"ב פלפל בזה ובכנה"ג לח"מ ואין להאריך במה שהאריכו הם ז"ל. ודעת הר"מ כאן דאם הפציר ולקח החפץ עובר בל"ת ואינו מחלק בין אם המוכר אמר רוצה אני או לא אמר רוצה אני ובפ"י מה' מכירה גבי תלוי' וזבין זביני' זבינא ג"כ לא הזכיר כלל דצריך שיאמר רוצה אני וכ"כ הרב המגיד פ"י מה' אישות דבכ"ע המקח קיים ובלחם משנה פ"י מה' מכירה תמה הא בפ' הכונס מוקמי להא דתלוהו וזבין דוק' באמר רוצה אני וע"ש במה שהבי' בשם הב"י ועלח"מ פ"ד מה' אישות באריכות על כל פנים לדעת הר"מ עובר בלאו זה בכ"ע והמקח קיים והמ"מ הקשה למה יהי' המקח קיים והא קי"ל כרבא כ"מ דארל"ת אי עביד לא מהני ותירץ כמו שקונה הגזילה בשינוי ומבואר שם בתמורה דאף לרבא קנה ה"נ. ודבריו אינם מובנים דשם גזירת הכתוב דדריש אשר גזל כעי' שגזל ע"ש בתמורה סוגי' זו אבל כאן מנלן ועלח"מ פ"ו מה' בכורות ה"ה גבי מעשר בהמה דדעתו דהר"מ סובר כאביי דאי עביד מהני ומביא ד' הרב המגיד הללו והאריכו בזה האחרונים אי הלכה כאביי או כרבא ואין כאן מקומו. אבל נראה דאף אם נאמר כרב' והר"מ פוסק כוותי' מכל מקום לפי דברי המהרי"ט דאם לא יתוקן האיסור אם נאמר לא מהני אף רבא מודה דמהני וישבו בזה הקושי' משוחט בשבת והובא לעיל בחיבורינו אם כן כאן אף אם נאמר ל"מ ואין הקנין כלום מכל מקום עבר בל"ת לכ"ע ואף להר"מ דבגזל ג"כ עובר בל"ת אם כן לא יתוקן כלל האיסור ואדרב' יתוסף איסור לא תגזול אם כן לכ"ע מהני ע"כ שפיר פוסק הר"מ דהמקח קיים אף על פי שעבר על הלאו ועשעה"מ פ"ג מה' גירושין מה שפלפל בזה. עוד יש ליישב קושית הרב המגיד כיון דבאמת אפילו אמר רוצה אני אם כן נתרצה המוכר מכל מקום דעת הר"מ דעובר בל"ת כמ"ש הרב המגיד אם כן הלאו הוא על ההפצר וגרם לזה על כל פנים עתה בשעת גמר המקח רוצה המוכר.