מנחת חינוך · סימן ל״ח, א׳

שאיסור וכו'. ער"מ פ' א' מהלכות גזלה ואבדה והנה כאן בפ' כתיב לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך ובפ' ואתחנן כתיב ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לרעך. והנה השינוי ל' דכאן כתי' לא תחמוד ושם כ' לא תתאוה מונה הר"מ והרמ"ח לשני לאוין חימוד היינו שהפציר בו ולקח מחבירו ותאוה היא בלב תיכף שחשב בלבו עובר בלאו דלא תתאוה וע"ל מתט"ז ולשון הר"מ שם ה"ט כל החומד עבדו וכו' ולא כתב אשת חבירו אבל באמת בודאי א"ח גם כן כי מבואר בפי' בכתוב. אח"ז בה"י כתב כל המתאוה ביתו או אשתו וכו' כתב כן לרבותא אע"ג דבלאו דלא תתאוה אינו נזכר א"ח מכל מקום עובר. ועי' סמ"ג לאוין קנ"ח הקשה על הר"מ שמונה שני לאוין חימוד בפ"ע ותאוה בפ"ע דהא כתיב בפ' ואתחנן לא תחמוד אשך רעך ולא תתאוה בית וכו' יהי' בית ושאר דברים חמור מא"ח דעל א"ח א"ע בלא תתאוה רק בחימוד ובאלו דברים עובר ג"כ בלאו דתתאוה ע"ש ולא הי' בגירסתו בר"מ כמו בספרים שלנו שמבואר בפי' בר"מ דגם על א"ח עובר בלא תתאוה ויצא זה להר"מ אע"ג דגבי לאו דתתאוה לא כתיב א"ח מכל מקום סופו דקרא כתיב וכל אשר לרעך וגם א"ח בכלל כן מבואר בלחם משנה כאן והא דלא כתב הר"מ גבי חומד א"ח דזה דכתיב בקרא להדי' לא הוצרך למנות אבל כאן מנה זה דלא כתיב בהדיא. ולכאורה צריך ביאור כיון דכאן כתיב גבי בית לאו מיוחד לא תחמוד בית וכו' ולאו מיוחד בא"ח ומטלטלין וגם בסוף הלאו הב' כלל כל הדברים ומכל מקום אינו מסתפק הכתוב באזהרה הכוללת וכתיב שני לאוין כאן אמאי אינם מונים כאן מוני המצות שני הלאוין לאו דחימוד בית ולאו דחימוד אשה ומטלטלין בשלמא הלאו דואתחנן לא תחמוד אשת רעך א"צ למנות דהוי לאו כפול על דבר אחד כי כאן ג"כ לאו על א"ח והרבה לאוין על ד"א לא יתרבו מנין הלאוין כמו שבת שיש הרבה לאוין בתורה מכל מקום אינו נמנה אלא לאחד כמבואר באריכות בס' המצות להר"מ בשורש ט' ע"ש. אבל כאן ענינים חלוקים הם דודאי א"א ללמוד אשה או מטלטלין מבית או להיפוך כי יש סברא דאפשר דוקא ע"ז הקפידה התורה אם כן היו צריכים למנות שני לאוין חימוד בית וחימוד אשה ומטלטלין בלאו הב' כיון דכ"א יש לאו מיוחד ואם כי אין מלקות בלאוין אלו כאשר בעזה"י יבואר לפנינו. מכל מקום מנין המצות אין תלוי במלקות כמבואר שם בס' הנ"ל וגם הרבה דברים נחשבים בלאו השני עבד ואמה וכו' ובסוף כלל וכל אשר לרעך. ולשיטת הרמב"ן והסמ"ג דהשיגו על הר"מ דדעתו דכל הנכללים בלאו א' אינו מונה אלא לאחד כמו שמונה נא ומבושל ועמוני ומואבי ושאור ודבש כיון שנכללים בלאו א' והם השיגו עליו ומונין כל הנפרטים אחד לאחד כ"א לאזהרה מיוחדת עיין בדבריהם והד' ארוכים מאוד בענין זה אם כן לדבריהם יש כאן הרבה אזהרות על כל א' מהנפרטים ובפרט שיש כלל בסוף ולמה פרט ע"כ הפרטים לוקין על כ"א בלאוין שיש בה מלקות ול"ה לאו שבכללות ע' רמב"ן שם ובדברי הרהמ"ח מצוה ז' דנא ומבושל שהביא דברי רמב"ן אם כן נהי דכאן אין לוקין מכל מקום הם אזהרות מיוחדות ויש כאן הרבה לאוין לדעת הרמב"ן והסמ"ג. אך אפשר כיון דהוי ענין א' דהתורה אסרה החימוד בשל חבירו והוי דומיא למ"ש הרהמ"ח לעיל במצוה ז' דמאזני צדק ואבני צדק וכן שופטים ושוטרים וכן כל הבכור תקדיש בקר וצאן נמנה כ"א רק למצוה א' דהענין א' דהצוואה לעשות דין ע"י אנשים הללו וכן לצדק המשקולות והפרטים הם ביאור ע"כ נחשבים לא' ה"נ. ולכאורה צ"ע דהרהמ"ח תפס דבר הזה במצות עשה הנפרטים ולמה לא נקט דבר [זה] ג"כ במצות ל"ת כגון לא תעשו עול במדה ובמשקל ובמשורה אף דהם נפרטים מכל מקום אינם נחשבים רק ללאו א' כמו שחשב הרהמ"ח בפ' קדושים וכן הר"מ בה' גנבה לא מנה אלא א' רק אפשר הר"מ לשיטתו דבכל הנפרטים אלא לאו א' הוא מונה כמו נא ומבושל. אך הרהמ"ח דאינו מכריע בדבר ומונה שם רק ללאו א' ע"כ כיון דהוי ענין א' אינו בא במנין כל הנפרטים לכ"ע אם כן למה נקט הרהמ"ח לעיל דוקא מ"ע ובאמת במצות עשה אין הכרע דאף לדעת הרמב"ן והסמ"ג דמונין אזהרה בפ"ע כל הנכתבים בלאו א' מכל מקום במצות עשה מונין הנפרטים לא' כמו כיבוד או"א ומורא או"א מונין כ"א רק למצוה א' ובס' פר"ד בדרך מצותיך נתקשה בזה. ומדברי הרהמ"ח נראה דאף במצות עשה דוק' אם הם בענין א' מונין א' והו"ל למינקט אף במצות ל"ת כמ"ש כגון לא תעשו עול במדה ובמשקל ובמשורה. ומכל מקום אין מונין אלא א' לכ"ע. ואף אם נאמר דאין מונין אלא א' מכל מקום זה דוקא בנכללים בלאו א' אבל כאן דאיכא שני לאוין לא תחמוד בית וכו' ולא תחמוד אשת רעך וכו' מנלן דאינם נחשבים אלא לאחד. הן אמת דהר"מ והרהמ"ח מונין לא יהי' לך בכיסך אבן ואבן ולא יהיה לך בביתך איפה ואיפה רק ללאו א' עיין ר"מ פ"ז מה' גנבה ובד' הרהמ"ח לקמן פ' כי תצא אם כן כאן נמי דהוא לתשלום המצוה עיין בדברי הרהמ"ח לקמן. אך מכל מקום צ"ע דשם הוי ד"א אבל כאן לא הי' ילפינן א' מחבירו ואפשר הוי שני לאוין. אך דבר זה צריך ביאור רחב בדברי הר"מ בשורש הט' ורמב"ן שם וד"ז יעבור ויחלוף מלא רוחב ים התלמוד: