מנחת חינוך · סימן ל״ח, י״ג

והנה גם באשת חבירו שייך הלאו כמבואר בתורה והנה לדעת הר"מ גם אם הפציר בחבירו וגירשה ובודאי הי' ע"י שאמר המגרש רוצה אני ולקחה אם כן עובר על הלאו אך ל"ש הטעם של הר"מ דאב"מ דאין לך מעשה גדול מזה דאפשר חייב על כל ביאה וביאה אך לדעת הראב"ד בכה"ג שגירשה מרצונו א"ע על לא תחמוד וצ"ל שלקחה באיסור א"א ועובר על לא תחמוד ג"כ אם כן ל"ש ניתן להשבון ובפרט דאסרה על בעלה אם כן יש בו מעשה וגם ל"ש ניתן להשבון וניתן לתשלומין אם כן אמאי לא משכחת לה מלקות בלאו הזה איני מוצא דרך שיהא עובר על אשת רעהו בל"ת ולא יהיה בו מלקות כי ל"ש אב"מ וגם ל"ש ניתן להשבון בין להר"מ ובין להראב"ד. ואי תימא דאי לקחה באיסור א"א אין נ"מ בלאו דחייב מיתה ז"א דנ"מ אם לא התרו בו משום לאו דא"א רק משום לא תחמוד דאין חייב מב"ד ומלקות חייב דח"מ שוגגין אין פוטרים ממלקות כמבואר בחולין ור"מ ה' שחיטה אם כן משכחת לה מלקות בלאו זה דלא תחמוד וצ"ע. והנה לאו זה כל אישי ישראל מצווים עלי' אף נשים ועבדים ככל הלאוין שבתורה ועובר אם חומד איזה דבר מאישי ישראל. ונ"פ דאם חמד אצל העכו"ם א"ע בלאו הזה כי רעיך כתיב והוא למעוטי עכו"ם בכ"מ בש"ס ה"נ. ואף גזל גמור יבואר אי"ה לקמן דיש שיטות אם ישראל מוזהר על של עכו"ם ועל לאו זה ודאי אינו מוזהר דכתיב לרעך וז"פ. והנה הרהמ"ח לקמן פ' ואתחנן גבי לאו דלא תתאוה כתב דכל בני עולם מצווים על הלאו דהוא ענף מגזל אם כן מכ"ש דעל הלאו הזה דהוא במעשה דמצווים ע"ז. וצ"ע על הרהמ"ח דהמתין עד לקמן ולא כתב כאן דכל באי עולם מצווים ע"ז. והנה בב"נ אם עבר על לאו הזה אפילו לב"נ כמותו דינו כדין הגוזל וחייב מיתה ולא ניתן להשבון ואפילו בפמש"פ ואי"ה לקמן גבי גזל יבואר הדין של ב"נ ותלמד לכאן. והנה הרהמ"ח כתב כאן ואפילו עשה מעשה א"ח מלקות מפני שניתן להשבון וכו' ועיין בהגהת מש"ל כתב דדעת הרהמ"ח כדעת הראב"ד וכבר פלפלתי לעיל בעזה"י דגם הר"מ מודה לטעם הזה עמש"ל. ולענין לעבור על לאו הזה מפני ממון הרי הוא ככל הלאוין דצריך לבזבז כ"מ אך מפני פ"נ ג"כ נדחה ככל הלאוין חוץ מג'. ולענין תשובה אם בגוונא דניתן לתשלומין אפשר דה"ל כמו נל"ע ועיין ביומא דף ל"ו דעולה מכפרת וגם אם הוא בענין שאב"מ יבואר לקמן במצות תשובה ב"ה וגם הוי עבירות שבין אדם לחבירו והפוך בכל מ"ש במצוה זו תלי"ת הערות חדשות ויבואר לקמן גבי לאוין דממון השי"ת יגמור עלי ועיין בש"ס דקידושין ור"מ פ"ה מה"א ובשו"ע אה"ע סי' כ"ח לענין קידש בגזל וחמס לעני' דמהני יאוש ולומר דידי שקלי ע"ש וצ"ל בחמס דאין הקנין קיים להר"מ דצווח מתחלה ועד סוף אבל בחמס היכי דקיים המקח אם כן בודאי הוא שלו וא"צ יאוש וגם לא תוכל לומר דידי שקלתי וז"פ: