מנחת חינוך · סימן ל״ח, י׳

לכאורה לפי המבואר לעיל דהלאו הזה של לא תחמוד אינו מחמת הפקעת ממון דאפילו בנתן דמים עובר בלאו זה וגם לדעת הר"מ אף דבגמר המקח רוצה המוכר מכל מקום עובר על הלאו כמש"ל אם כן אפ"ל דאף פמש"פ עובר בלאו זה ולפי זה בגוזל פמש"פ יהי' לוקין מלאו הזה דלא נל"ע וגם לא ניתן לתשלומין עש"ס ור"מ פ"א מה' גזילה ובסנהדרין דנ"ז שם ברש"י מבואר דישראל בישראל איסורא איכא פמש"פ אבל על הלאו א"ע דהתורה כתבה לא תגזול והשיב וכו' א"ע על הלאו רק אם חייב בהשבה ע"ש נראה דא"ע בלאו הזה ג"כ וע"ש בדנ"ט דאמרינן שם מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור ופריך והרי פמש"פ ומתרץ התם משום דלאו בני מחילה נינהו וע"ש ברש"י שפמש"פ אינו נקרא גזל וכו' שמוחלין וכו' אם כן מבואר דא"ע בלאו בפמש"פ דאל"ה לא היה פריך מי איכא מידי דבאמת לישראל אסור משום לאו זה דלא תחמוד וכל היכי דלישראל אסור אפילו מטעם אחר ל"ש מי איכא מידי כמבואר בחולין גבי אמ"ה של טמאה והא דפריך מי איכא מידי אף דפמש"פ ג"כ אסור מן התורה ע' כאן בר"מ ובלחם משנה ובתו' חולין דל"ב גבי מזמנין וצריך אריכות לברר ואין כאן מקומו. אבל על כל פנים מוכח דפמש"פ א"ע בלאו הזה ג"כ. והנה לכאורה טעמא בעי כיון דפמש"פ הטעם משום דישראל מוחל וכאן לענין הלאו דלא תחמוד לא מהני לדעת הר"מ אף דנתרצה בסוף מכל מקום עבר ונראה דעיקר הטעם הוא מכלל השיעורין שאצל דיני ממון הכל בפרוטה ופמש"פ לא נקרא ממון ותדע דהא רבית מתנה גמורה היא והתורה אסרה מגזירת הכתוב אע"ג דמוחל אם כן נימא דפמש"פ ג"כ עובר בריבית דל"ש הטעם דמחילה דלא מהני ובאמת עיין תוס' פא"נ וכתובות פנ"ש דהוכיחו דפמש"פ א"ע בריבית ג"כ ע"ש. וגם אם נאמר טעם דמחילה אם כן אם גוזל אצל חרש שוטה וקטן דלאו בני מחילה נינהו יהי' עובר אף פמש"פ אע"כ דכן הל"מ ע"כ גם כאן א"ע בפמש"פ אך אסור מטעם ח"ש כמו גזל כ"ש. ומה שנראה בש"ס שם הטעם דמחילה אין כאן מקומו ויבואר אי"ה בלאוי דגזלה וגם הקושיא שהקשינו לעיל בסוגיא דא"נ דלמה אמר רבא דא"צ לאו בגזל דאתיא מבינייהו ה"ל לומר דיש לאו זה דלא תחמוד וגם לא תתאוה כמבואר כאן דגוזל עובר על ג' לאוין הכל יבואר לקמן בעזה"י: