מנחת חינוך · סימן שע״ז, ג׳

עד כאן הבאנו בקיצור דיני תגלחת טומאה ועתה נכתוב בקיצור בס"ד דיני תגלחת טהרה ומבואר בר"מ כאן פ"ח הנזיר הגומר ימי נזירות מביא ג' בהמות לקרבנות כבשה לחטאת וכבש לעולה בני שנה ואיל לשלמים הביא ג' בהמות הללו ולא פירש הראוי לחטאת יקריב חטאת והראוי לעולה יקריב עולה והראוי לשלמים יקריב שלמים ומביא סולת וא"ו עשרונים ושני שלישים ועושה מהם עשרי' לחמים מצות עשרה חלות ועשרה רקיקין ומביא רביעית שמן החלות בולל והרקיקין מושח והכל מבואר בהלכות מעה"ק וכבר בארנו ג"כ ואין כאן מקומו. ושוחט החטאת ואח"כ העולה ואח"כ האיל ואח"כ מגלח. וכבר כתבתי דאחר הזריקה מגלח ועי' בכ"מ מה שהקשה על הר"מ ועי' בלחם משנה ובתוסי"ט מה שתרצו ואם גילח אחר ששחט החטאת או העולה יצא. וכבר כתבתי דהיינו אחר זריקה ומגלח בעזרת נשים ואם גילח במדינה יצא ובין שגילח במקדש או במדינה משליך שערו על האש אשר תחת דוד השלמים ואם השליכן תחת דוד החטאת יצא. ואינו מגלח עד שיהיה פתח העזרה פתוח כ"ה לשון הר"מ. וצ"ע דבגמרא דף מ"ה מבואר זה פתח אהל מועד כ"ז שאין אהל מועד פתוח אינו מגלח וידוע בכה"ת ובש"ס דאהל מועד היינו ההיכל פתח אה"מ היינו העזרה. וא"כ כיון דבגמ' אי' כ"ז שאין אה"מ פתוח היינו דלתות ההיכל צריכים להיות פתוחים בשעת התגלחת ועיין בר"מ פ"ה מהלכות מעה"ק הלכה ה' שכתב שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים שנא' פתח אה"מ בזמן שהוא פתוח חזינן דפתח אה"מ שדרשינן דיהיו פתוחות היינו דלתות היכל וכאן נמי דכתי' פתח אוה"מ היינו דלתות ההיכל והאיך כתב הר"מ עד שיהיו דלתות העזרה פתוח וצ"ע. ותמהני שלא עמדו בזה נ"כ. וע"ש בהלכות מעה"ק גבי שלמים שכתב אם הדלתות מגופות פסול ה"נ. והפרוכת אינו מפסיק ע"ש ה"נ. ונראה דמה שמבואר לענין השליך השער תחת חטאת יצא נראה דאם לא השליך תחת האש כלל ל"י. ז"א רק למצוה אבל לעיכוב אפילו לא השליך כלל אינו מעכב דכל התגלחת אינו מעכב כאשר יבואר בסמוך. וכן אם גלח בזמן שפתח היכל נעול נראה דהתגלחת כשר וכ"ז אינו לעכב רק למצוה כנ"ל עיין בגמרא ובר"מ ומכל מקום לא עיינתי היטב בזה ובאתי רק לעורר. וסדר הקרבת אלו הקרבנות ותנופה וזרוע מן האיל הכל מבואר כאן בר"מ ובה' מעה"ק אין כאן מקומו להאריך. ותיכף שנזרק אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין ולטמאות ולגלח אף על פי שלא הניף ושאר דברי' דהכל רק למצוה ולא לעכב וגם התגלחת אף על פי שלא גילח אינו מעכב ויתבאר בסמוך בס"ד. ונזיר ממורט א"צ להעביר תער על ראשו ועיין בכסף משנה ובלחם משנה פ"ג דאם גלח קודם שנזרק הדם מאחד מהקרבנות פסולה התגלחת וסותר שלשים כמבואר לקמן בתגלחת פסולה דזה גזה"כ דעכ"פ צריך לגלח על הקרבן ולא קודם הקרבן והו"ל כמו שגילח בתוך הנזירות ע' בגמ' ובר"מ כנ"ל. ועיין בתוס' דף מ"ו ע"ב בד"ה תגלחת וכו'. ומבואר בר"מ כאן והוא מהגמ' דאם גילח על השלמים ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחים לא עלו לו והיינו ששחט השלמים קודם וגילח עליהם כיון דגילח בלא דם כלל הו"ל כגילח קודם מלאת דסותר שלשים והזבחים שמביא אח"כ הו"ל כמו שמביא תוך ימי נזירות דלא עלו לו. גילח על החטאת ונמצא שלא לשמה דהחטאת פסולה אם כן הו"ל ג"כ התגלחת בלא דם ופסול' והזבחים שמביא אח"כ לא עלו לו דצריך לסתור וה"ל כאלו הביא קודם מלאת וכן אם גילח על העולה או על השלמי' ונשחטו שלא לשמן ג"כ פסול והזבחים שהביא אח"כ לא עלו לו כיון דלא עלו לבעלים לשם חובה ה"ל תגלחת בלא דמים ע' בש"ס דזה הטעם של הדיני' הנ"ל. ואל תטעה כאן בלשון הר"מ שכ' גילח על השלמים וכו' ותסבור ששחט השלמים באחרונה כדינא מכל מקום פסול וכל הזבחים לא עלו ז"א כיון דנזרק אחד מן הדמים הותר בכל ואינו סותר כלל ואפילו לא גלח כשר רק מיירי שגילח על הזבח הראשון ונמצא פסול ע"כ ה"ל כגילח בלא דמים כלל וה"ל תוך מלאת וסותר שלשים ע"כ הזבחים אח"כ לא עלו לו. גילח על שלשתן היינו אחר כל השלש' הקרבנות ונמצא אחד מהם כשר כיון דעכ"פ גילח אחר זריקת דם האחד תגלחתו כשירה ושאר הקרבנות יביא אח"כ והותר בכל דכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר בכל ע' כ"ז בגמ' מבוארים הדינים הללו ועי' כאן בלשון הר"מ הלכה ד' שכ' ואח"כ נוטל הכהן וכו' ומניפן ואח"כ הותר הנזיר לשתות יין ולטמא למתים וכו' ואם הביא קרבנותיו ולא גילח ראשו אין התגלחת מעכב אלא שותה ומטמא לערב משנזרק עליו אחד מן הדמים הותר וכו' מבואר בדבריו דאם לא גילח אינו שותה ולא מטמא באותו יום רק לערב והם דברים תמוהים כיון דאין התגלחת מעכב מאי חילוק יש לבין בו ביום ובין לערב שהוא יום אחר דתיכף כשנזרק עליו אחד מן הדמים הותר בכל ואין לדברים אלו הבנה כלל ועמד בזה התוי"ט פ"ח משנה ב' בד"ה ושותה וכו' ע"ש השי"ת יזכיני שאבין דבריו כי כל דבריו בצדק כידוע וצ"ע.