מנחת חינוך · סימן שע״ז, ד׳

והג' בהמות הללו והלחם אינו בא אלא מן החולין והאומר הריני נזיר ע"מ שאגלח ממעות מע"ש ה"ז נזיר וצריך לגלח מן החולין ואע"פ שאין התגלחת מעכב מצוה איכא אפילו זמן מרובה לאחר השלמת נזירות והבאת קרבנותיו מצוה עליו לגלח והגילוח צריך להיות בתער דוקא ולא כעין תער וכן אם גילח ונשאר שתי שערות לא קיים מצות גילוח וע"ל במ"ש בגילוח טומאה ותלמד לכאן. וז"ל הר"מ כאן בפ"ח הלכה ו' אף על פי שאין התגלחת מעכב עליו מצוה לגלח אפילו אחר זמן מרובה ונזיר שגילח שלא בתער או ששייר שני שערות לא עשה כלום ולא קיים מצות גילוח בין נזיר טהור וכו' וזה מבואר בש"ס. והנה כיון דלא קיים מצות גילוח צריך לגלח עוד הפעם ככל נזיר דעובר על לאו דהקפה מכל מקום גזה"כ הוא דתגלחת הנזיר דוחה הקפה כידוע אם כן כיון דלא קיים המצוה בגילוח זה מגלח פ"א. אח"ז כ' הר"מ אם גילח והניח ש"ש ואח"ז צמח ראשו כולו וחזר וגלחו עם השני שערות וכו' קיים מצות גילוח. והנה בגמ' דף מ"ב מבואר בעי אביי נזיר שגילח ושייר שני שערו' צמח ראשו וחזר וגילחן מהו וכו' ופי' המפרש והתוס' דאביי בעי אם חזר וגילח אותן הש"ש שנשתיירו לבד אם קיים מצות גילוח ע"י הצטרפות גילוח הראשון והש"ש שנשתיירו וגילח עכשיו א"ד כיון דעתה הראש מלא שערות ל"מ הגילוח של שני שערות ולא איפשטא האבעי'. ונראה דזה פשיטא להו דאם חזר וגילח כל הראש בודאי קיים מצות הגילוח דבראשונ' לא הי' מקיים ועתה מגלח כדינא ובאמת דין זה פשוט בתכלית הפשיטות והכסף משנה מביא כאן דברי המפרש והתוס' דזה פשיט' ע"כ פוסק הר"מ כן. אך תמה אמאי השמיט הר"מ בעי' זו דחזר וגילחן לאותן השני שערות ותי' דממילא נשמע דדוקא אם גילח כל הראש כמ"ש הר"מ ואם גילח רק הש"ש לא קיים מצות גילוח כיון דכ' רק ד"ז דכל הראש קיים אם כן ממילא באותן הש"ש לא קיים ע"ש. ואני תמה על הכסף משנה היאך יוכל לו' דדעת הר"מ דבכה"ג לא קיים אם כן בודאי צריך לגלח שנית ובאמת הוא אבעי' דלא איפשטא אם כן מספיקא אסור לגלח אם הוא איש דעביד הקפה כמבואר כ"פ דמספק אסור לעבד הקפה רק בנשים ועבדים דלא שייך הקפה אם כן ה"ל להר"מ להביא דזה הוי ספק ונדע דבאיש אסור לגלח מספק והאשה מחוייבת לגלח מספק וע"כ צ"ל דלא הי' הגרסא כן לפי שיטת הר"מ דהיא איבעי' רק דין שמביא בלא אבעי' וד"ז הי' מסתבר להר"מ כיון דאינו מבואר בש"ס להדי' לא קיים מצות גילוח בודאי אבל אם הי' גרסתו האבעי' בודאי היה מביא ד"ז והי' כותב שהוא ספק וממילא בנזיר אסור לגלח ובנזירה חובה לגלח וז"ב ודברי הכסף משנה צ"ע. עוד מבואר בר"מ דאם הניח ש"ש ואח"ז נשרה אחת וגילח אחת אין כאן מצות גילוח והוא ג"כ אבעי' דרבא ואיפשט לי' דשער אין כאן מצות גילוח אין כאן וה"ק אף על פי ששער אין כאן מצות גילוח אם כן והוא בנזיר שם ובמ' ב"ק דק"ה מפורש יותר ע"ש. והנה זה איפשט ובודאי צריך לגלח עוד הפעם דאיפשט דלא קיים מצות גילוח כמו דגילח בלא תער והתוס' בב"ק כתבו מצות גילוח אם כן ואסור לשתות יין ולטמא למאן דס"ל גילוח מעכב דאחר ישתה וכו' אחר מעש' כולם אם כן לא קיים מצות גילוח אליבא דכ"ע וכו' היינו אף למ"ד אינו מעכב לא קיים המצוה וצריך לגלח לקיים המצו' כי עדיין לא קיים המצוה והמפרש פי' כאן בד"ה ה"ק מצות גילוח אין כאן וכו' ומיהו בדיעבד ש"ד עכ"ל וא"י כוונתו כיון דאיפשט דזה לא הוי תגלחת אם הסוגי' הוא אליבא דמ"ד מעכב בודאי מעכב כיון דלא גילח כדינו וסותר כמו שסובר התנא דס"ל דמעכב כמו שלא בתער ואי אליבא דמ"ד אינו מעכב אם כן אפילו בלא גילח כלל אינו מעכב ובודאי מחמת מצוה צריך לגלח וא"י כוונתו מ"ש בדיעבד שפיר דמי ע' היטב ותראה. והר"מ גבי גילח שלא בתער כ' לא עשה כלום ולא קיים מצות גילוח וכאן בנשרה וכו' כת' אין כאן מצות גילוח ודקדק הלחם משנה דגבי שלא בתער כ' לא עשה כלום וגבי נשרה כת' אין כאן וכו' דסובר כרש"י דבדיעבד ש"ד ע"כ שלא בתער כ' לא עשה כלום דה"ז כאילו לא גילח כלל אבל בנשרה בדיעבד ש"ד. ואיני מבין כלל כיון דלדעת הר"מ אין התגלחת מעכבת רק לענין גילוח עוד הפעם והאיך בדיעבד ש"ד דודאי צריך לגלח והאיך שייך כאן לכתחילה ודיעבד אם בדיעבד א"צ לגלח מאי הוי לכתחלה דברים הללו אינם מובנים כלל ועיין ביש"ש בב"ק שם ג"כ דבריו אינם מובנים לענ"ד וא"י להאריך. והנה הרהמ"ח במצוה זו מביא דברי הר"מ בפ"ז וכבר דקדקתי בהם אך בסוף מביא ד"ז דנשר אחת וגילח אחת גילוח יש כאן וקיים מצות גילוח ע' בדבריו וזה תמי' שנטה מהר"מ ומרש"י ותוס' שכולם כתבו דגילוח אין כאן ולא קיים המצוה ובודאי הי' לו גרסא אחרת דגילוח יש כאן מכל מקום ה"ל להביא דעת הר"מ ונטה כאן מדעת הר"מ לגמרי וצ"ע דידוע שהרהמ"ח אינו נוטה מדעת הר"מ ובמקום שיש חולקים הרבה מביא דעתו ודעת החולקים וכאן רש"י ותוס' ס"ל כהר"מ ונטה מדעתם וצריך עיון גדול. ועיין בר"מ פ"א מהלכות גזילה ובכ"מ ובלחם משנה שם. ונרא' דהתגלחת שהוא לזמן מרובה מכל מקום לכתחילה מצוה לגלח במקדש כמ"ש בתורה אך נראה דאין משליך שערו באש כיון דכבר הקריב הקרבנות אם כן אין לו עתה קרבן להשליך שערו תחת הדוד כ"נ. עוד יש דין לענין הקרבנות דכתבנו דצריכים להביא מן החולין ואפילו הותנה בפי' הלכה הוא בנזיר מפי הקבלה דאיש מגלח על נזירות אביו כיצד אם היה נזיר והפריש מעות סתומים לקרבנותיו ומת ואמר בנו הריני נזיר ע"מ שאביא קרבנותי ממעות שהפריש אבא לקרבנותיו ה"ז מביא המעות הללו לקרבנותיו וכן אם הי' נזיר בחיי אביו הוא ואביו והפריש אביו מעות סתומים ומת ואמר הבן הריני מגלח על מעות אבי ה"ז מביא קרבנותיו מהם ולא אמר יפלו המעות לנדבה ובין שהי' האב נזיר לזמן והבן נ"ע או האב נ"ע והבן נזיר לזמן קצוב ה"ז מגלח על מעות אביו ודוק' בן אבל לא בת אף על פי במקום שאין בן דהיא יורשת מכל מקום אין מגלחת דהלכה הוא דוקא בן ולא בת מכש"כ שאר יורשים רק הבן הוא גזה"כ דמגלח על מעות אביו. הי' לו בנים הרבה חולקים וכ"א מגלח על חלק א'. הי' בכור ופשוט יטול הבכור שני חלקים ומגלח על שני חלקים ודוק' מעות סתומים אבל מעות מפורשים אין הבן מגלח עליהם ויעש' בהם כמו שמבואר בר"מ פ"ט והדינים הללו מבוארים בר"מ פ"ח. אבל אביו נזיר טהור והוא נזיר טמא הוא ספק ואין הבן מגלח עליהם נזירות טומאה וכן אם אביו נזיר טמא והפריש מעות לנזירות טומאה אין הבן מגלח נזירות טהרה כי שני דינים אלו הם אבעי' דלא איפשט' בש"ס מבואר דאם האב נזיר טמא והפריש מעות לקרבנות וגם הבן טמא מגלח תגלחת טומאה על מעות האב ועבתו"ס שם בסוגי' שכתבו דאם אביו היה נזיר טמא וגילח ומנה בטהרה והפריש מעות לקרבנות טהרה הוא ג"כ בכלל אבעי' אם הבן מגלח נזירות טהרה ע"ש ובר"מ אינו נראה כן. והנה מעות הללו א"א ליתן במתנה כי הם הקדש רק גזה"כ לענין דהבנים יורשים ומגלחים עליהם כמו שמבואר כאן. ולכאורה יש להקשות על הא דמקשה בב"ב יכיר ל"ל שנאמן לו' בני בכורי הוא שיטול פ"ש הא בלאו הכי אי בעי יהיב לי' במתנה. ובאמת נ"מ דנאמן בכה"ג דהניח מעות נזירות דבן הבכור מגלח על שני חלקים ול"ק אי בעי יהיב דמעות זה אינו יכול ליתן במתנה לגלח אחר רק יורש מגזה"כ וצ"ע. וע"ל בפ' משפטים שהקשיתי ג"כ מעבד עברי ע"ש ולפמ"ש כאן נדחה מ"ש לעיל שם דגזה"כ הוא ואינו בתורת נחלות והרי חזינן כאן דהוי ג"כ גזה"כ ובכור נוטל פ"ש וע"ש ובאתי רק לעורר. ויש עוד הערות בענין נזירות רק אם אבוא להאריך צריך חיבור מיוחד על מצוה זו ואקוה לו ית' כי אשנה פרק זה ואוסיף עליו. תמו הלכות נזירות בעזהי"ת: