מנחת חינוך · סימן שע״ז, א׳

שיגלח הנזיר שערו ויביא קרבנותיו כשישלים נזירותו וכן כשיטמא שנא' וביום מלאת ימי נזרו כו'. ושני התגלחות והקרבנות הן בנטמא והן במלאת ימי נזרו דהיינו תגלחת טהרה נחשבים למצוה אחת כמבואר בר"מ ובהרהמ"ח ודינים אלו מבוארים בר"מ בפ"ו עד סוף הלכות נזירות ובעזה"י אכתוב בקיצור קצת הדינים כדרכי. נזיר בין נזיר ל' יום או זמן ארוך שנטמא באותם טומאות מן המת שהנזיר מגלח ונחשבים שם בר"מ ובהרהמ"ח במצוה הקודמת בין במזיד בין בשוגג בין באונס בכ"ע שנטמא סופר שבעה ימים ומזה בג' וז' ככל טהרת מצורע וטובל וביום השמיני מביא קרבנות כמו שיתבאר ומגלח ביום השביעי ותיכף לאחר הבאת קרבן כמו שיתבאר איזה קרבן מתחיל למנות הנזירות שקיבל עליו מחדש והימים הראשונים שמנה קודם הטומאה אינם עולים לו כלל ומונה נזירות חדשה ואח"ז מגלח ומביא קרבנות טהרה ככל הנזירים ודוקא שנטמא ביום ג' לנזירתו או מג' ואילך אבל אם נטמא ביום א' או ביום ב' לנזירתו אינו סותר רק מזה ושונה וטובל ומביא קרבנות בח' ואח"ז משלים עליהם כגון אם נדר ל' יום ונטמא תיכף ביום הראשון משלים אח"כ כ"ט יום ואם ביום ב' משלים אח"כ כ"ח יום דיום שנטמא עולה ג"כ למנין הנזירות ע"ש בסוגיא אך אם נטמא ביום הג' סותר לגמרי והימים הראשונים אינם עולים והוא גזה"כ דדוקא ביום הג' סותר דכתיב והימים הראשונים יפלו עי' בסוגיא ועיין בכ"מ ובלחם משנה שהאריכו בזה. ודעת הר"מ דאף דקודם ג' אינו סותר מכל מקום צריך להביא קרבן טומאה ומשלים עליהם אבל דעת התוס' דקודם ג' אינו מביא קרבן כלל ומשלים. ודע שאיני צריך לפרש בכ"פ כלל זה נקוט בידך דתגלחת וקרבנות הם אחד דאם אינו חייב בקרבנו' אינו מגלח ואם מביא קרבנות מגלח ג"כ ע"כ פעם אני כותב מגלח וקרבנו' בכלל ופעם אני כותב מביא קרבנות ותגלחת בכלל וכן להיפוך אם אינו מגלח אינו מביא קרבנות ואם אינו מביא קרבנות אינו מגלח ע"כ אין קפידא דפעם אני כותב כן ופעם כן כי הוא אחד. ודעת התוס' מובא ג"כ בלחם משנה כאן בפי'. נטמא ביום מלאת כגון נזיר ק' ימי' ונטמא ביום מאה סותר את הכל ומגלח ועיין בכ"מ שהקשה על הר"מ דלר"א אינו סותר דכתיב ימים הראשונים מכלל דאיכא אחרונים וכאן ליכא אחרונים ועיין בלחם משנה שמתרץ דבדין זה לא ס"ל כר"א עי"ש. נטמא יום אחר מלאת שהוא יום הבאת קרבנות טהרה אילו לא נטמא מביא ג"כ קרבן טומאה וסותר רק שלשים בלבד ומונה אחר שיטהר שלשים יום בין שהיה נזירות מרוב' או נזירות מועטת סותר שלשים יום נטמא ביום שלאחריו היינו ביום ק"ב אף על פי שלא הביא קרבנות טהרה עדיין אינו סותר כלל שהרי שלמה הנזירות כו'. נראה מדברי הר"מ דאין מביא קרבן טומאה כלל מדלא כתב זה כמו בדין שלפני זה אלא מונה ז' ימים וטובל ואח"ז מביא קרבנות טהרה ואם נזרק עליו אחד מן הדמים ביום הראוי להביא קרבנות ונטמא ג"כ אינו סותר כלל ואינו מביא קרבן ומביא שאר קרבנות טהרה כשיטהר ועיין בכסף משנה שכתב שפוסק כת"ק בדף מ"ז והוא ט"ס וצ"ל שפוסק כחכמים ע"ש. בד"א שמגלח תגלחת טומאה ומביא קרבנות בנזיר שהי' טהור ונטמא בתוך ימי הנזירות כמ"ש אבל אם היה טמא ט"מ ונדר בנזירות אף שהנזירות חל עליו ואסור לגלח כו' מכל מקום אינו טעון קרבן כשיטהר ולא תגלחת רק מונה ג' וז' ומזה וטובל ומונה ימי נזירות והימים שהיה בטומאה אין עולים לו כלל ואפילו אם היה טמא בטומאה שאין הנזיר מגלח וקיבל עליו נזירות ובעודו טמא טימא מעצמו לטומאה שהנזיר מגלח כיון שלא נטמא בהיותו נזיר טהור אינו מגלח ואינו מביא קרבן רק מונה ג' וז' וטובל ומונה נזירות. ונראה פשוט דד"ז הוא אפילו אם אחד נגע בכלים הנוגעים במת דטמא טומאת ז' ואח"כ בימי הטומא' קיבל עליו נזירות ג"כ הדין כן ואפילו נטמא אח"ז בטומאה שהנזיר מגלח אינו מביא ק"ט וגם הימים אינם עולים לו אם לא נטמא עוד הפעם אעפ"י דלעיל כתבנו בשם הר"מ דנזיר שנגע בכלים אינו מזה כלל בג' וז' והם עולים לו היינו בהיה נזיר קודם ואח"כ נטמא לכלים דין זה כמ"ש הר"מ דד"ז מיוחד בנזיר אבל אם נטמא בעוד שלא היה נזיר הרי הוא ככל אדם ונטמא שבעה שוב לא אתי הנזירות ומפקיע הטומאה ע"כ הימים הללו אין עולים. ואם נטמא בטומאה גמורה אין מגלח ואינו מביא קרבן טומאה כמו כל טמא שנזר כמ"ש וז"פ. והנה באותם טומאות שאין מגלח עליהם מונה שבעה ימים ומזה בג' וז' וטובל בז' כדין כל ט"מ ויום השביעי עולה לו למנין נזירות אעפ"י דהוי טב"י דמחוסר הע"ש מכל מקום כיון דקלישה טומאתו עולה לו למנין. אך במקום שצריך תגלחת וקרבן ל"מ אפילו הע"ש עד שיביא קרבנות ואז מתחיל למנות כגון שטבל בז' והע"ש ולא הביא קרבנות עד זמן רב אינו מתחיל למנות עד שיביא הקרבנות ואיזה קרבן מעכבו מלמנות יתבאר בסמוך בס"ד. וקצ"ע לשון הר"מ כאן בפ"ו הלכה י' שכתב יצא מבית הקברות כו' והוזה וטבל וטהר ומנה ימים מנזירותו וחזר לבה"ק אותם הימי' שמנה עולים לו ומבואר שם בכ"מ כיון דבה"ק אינו טומאה שהנזיר מגלח ע"כ אינו סותר ועולים הימים שמנה בטהרה. וכתב עוד ואפילו נכנס ביום שמיני השביעי שלו עולה כו' והוא ג"כ כיון דלא היה צריך קרבנות יום השביעי עולה למנין כמ"ש לעיל וכתב ואם נטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח מביא ק"ט וסותר הימים כו' נראה קצת אפילו אם נטמא בשמיני סותר ובאמת ר"א ס"ל (לא) בו ביום והר"מ פסק כותי' לעיל הלכה ו' דדוקא נטמא ביום הג' סותר וביום השני אינו סותר ע' לעיל אם כן אם טימא עצמו בשמיני בטומאה שהנזיר מגלח כיון דשמיני הוא שני למנין אינו סותר רק מביא קרבן ומשלים כמו שפסק הר"מ לעיל ואפילו שהה בבה"ק עד התשיעי ובתשיעי טימא עצמו מכל מקום כיון דכ"ז שהוא בבה"ק אין עולה לו והסתירה שיסתור אינו רק שני ימים ל"מ ואינו סותר רק אם נכנס ביום הט'. וצריך לדחוק דמ"ש ואם נטמא שם כו' לא קאי אדלעיל על הנכנס ביום השמיני רק הוא ענין בפ"ע ומיירי שנכנס שם ביום התשיעי וצ"ע וכל מ"ש מבואר בר"מ כאן וכתבתי הדינים בקיצור עיין בכסף משנה ובלחם משנה ועיין בנזיר בסוגיא דשם.