מנחת חינוך · סימן שע״ו, ד׳

המטמא את הנזיר אם היה הנזיר מזיד הנזיר לוקה והמטמא עובר משום לפ"ע. ופשוט דאין לוקין הנזיר רק אם עושה קצת מעשה דלאו שאב"מ אין לוקין ואם היה הנזיר שוגג שניהם אינן לוקין ולמה לא ילקה המטמא דהוא גזה"כ דהמטמא אינו חייב. ופשוט דקטן נזיר המטמא אותו עובר משום לא תאכילום כו' דאסור להאכיל לקטן איסור בידים כידוע. ונראה דאם נזיר טמא ונזיר טהור שפגעו במ"מ ל"מ אם נזיר הטמא נטמא באותו יום נהי דעובר על כל הלאוין לשיטת הר"מ מכל מקום קיל מנזיר הטהור דנזיר הטהור עובר על ב"ת ג"כ ונזיר שנטמא באותו יום על כל פנים אינו עובר בב"ת כמ"ש אם כן בודאי יטמא נזיר הטמא ולא הטהור אלא אפילו נזיר טמא שנטמא מקודם אותו יום דעובר על ב"ת ג"כ דמוסיף יום מכל מקום כיון דנזיר שנטמא בטומאות הרבה בתוך ימי הטומאה אינו מביא קרבנות מחדש רק מחמת טומאה ראשונה נתחייב בקרבן ודי לו בקרבנות פ"א כמבואר כאן בר"מ פ"ו אם כן הנזיר הטמא אינו גורם עוד לקרבן והנזיר הטהור גורם שצריך להביא קרבנות וע"כ לא פליגי חכמים על ר"א לענין כהן ונזיר דר"א סובר דנזיר חמור דמביא קרבן וחכמים סוברים דכהן חמור שקדושתו קד"ע אבל כאן דשתי הקדושות הם שוים בודאי אותו שחייב קרבן חדש חמור יותר ע"כ מטמא הנזיר הטמא אף שיש לחלק מכל מקום הסברא נותנת כן דזה קדושתו חמורה ועדיף מנ"ע שקדושתו חמורה מנזיר לזמן או נזיר לזמן מרובה דקדושתו חמורה מנזיר לזמן מיעוט אף שאין חילוק ביניהם מכש"כ דכאן יש חילוק ביניהם בודאי קדושתו חמורה יותר ומטמא הטמא ולא הטהור. ועוד נ"ל יותר מזה אם נזיר טמא שאינו מגלח כגון בנטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח או נזיר מוחלט או בימי ספורו דאינו מגלח ואם נטמא מחדש צריך ג"כ להביא קרבן מכל מקום דכיון דהנזיר עומד באותם הימים שאין עולים לו למנין הנזירות והנזיר הטהור הם ימי הנזירות שלו הוא חמור יותר מנזיר שעומד באותם הימים שאינם עולים ומטמא הנזיר הטמא והוא כש"כ מנזיר עולם לזמן קצוב או נדר לזמן מרובה מנזיר לזמן מועט כנ"ל ברור והר"מ לא ביאר זה דהוא פשוט ואטו כי רוכלא כו'. וג"כ לענין תגלחת בימים שאין עולים דעת הר"מ דאינו בעשה דקדוש כו' חזינן דימים הללו קילי ע"כ יטמא הוא ולא הטהור כנ"פ וברור. וג"כ פשוט דנזיר בימי חלוטו שטימא עצמו למת אף שהשבעה ימים שיהיה ט"מ יהיו נבלעים אפילו אם יתרפא תיכף מכל מקום יהיה בימי ספורו ויכול לטהר קודם מכל מקום עובר על ב"ת דנזירות טהרה כי ע"י טומאה זו יהיה סותר הימים הקודמים ויהי' צריך להתחיל מחדש למנות הימים הראשונים ג"כ ובטומאה זו של מצורע לא יסתור ימים הקודמים רק ישלים לימי' הראשונים אם כן הו"ל מאחר הנזירות טהרה מקצת הנזירות הקודמת כנ"פ. ונתיישבתי בדבר דלא שייך ב"ת כיון דהימים מובלעים ואינו מאחר כלל ואי דימנה מחדש יותר ימים היינו ימים הקודמים מאי איכפת לן כיון דהימים הקודמים ג"כ קדושים מאי נ"מ אם ימנה ימים יתירים ואי דמאחר קרבנות טהרה זה צריך שלשה רגלים עי' בנדרים וב"ת תגלחת אינו מביא הר"מ כלל כמ"ש לעיל. ואפשר בנזירות ארוך דיסתור עד שיעברו ג' רגלים אם כן עובר ב"ת דהבאת קרבנות אך הר"מ אינו מביא רק ב"ת דנזירות טהרה ולא ב"ת דקרבנות וגם ב"ת דקרבנות אפשר דיש חילוק בין איש לאשה להסוברים דאשה אינ' בב"ת דרגלים ע' בסוגיא דב"ת ובר"מ פי"ג מה' מעה"ק ואין כאן מקומו. ובדרך אפשר אני אומר דקטן שהדירו אביו לשיטות הסוברים דלא נתבטל הנזירות בגדלותו וכבר כתבנו דאפשר אינו עובר על בל יחל כיון שהוא לא נדר ואפשר לומר ג"כ שאינו עובר על ב"ת אם טמא עצמו דבסוגיא דב"ת הוא אבעיא בש"ס אם יורש עובר על ב"ת כי ידור נדר א"ר והא לא נדר א"ד כו' ואיפשט מעמך פרט ליורש ויוכל להיות דמהאי טעמא מיעט רחמנא דהוא לא נדר אם כן בנזירות אביו אפשר דאינו עובר על ב"ת. והנה לעיל כתבתי דדעת התוי"ט בדעת הר"מ דסובר דנתבטל הנזירות בגדלותו ובאמת אין הדבר מוכרח בדעת הר"מ ואפשר סבירא לי' כשיטת רש"י דאין נתבטל הנזירות בגדלותו. ובזה מיושב קושי' בעל שעה"מ בהלכות מ"א שם על הא דבמכו' אמרינן יש חורש כו' ונזיר וכהן בבה"ק וקא חשיב שמנה לאוים חד לאו בנזירות הא איכא עוד שני לאוים בנזיר ב"י וב"ת אם כן הו"ל עשרה לאוים. ולפמ"ש נוכל ליישב דהבעל ש"א ושער המלך הקשו האיך מחייב על כהן ונזיר האיך חל איסור נזיר על כהן הא אין אחע"א ותי' דנדר במופלא סמוך לאיש למ"ד שהוא מדאורייתא ובאים כאחד וע"ש בסי' מ"א והקשה האיך מתיישב המשנ' למ"ד מופלא לאו דאורייתא ולא נוכל לאוקמיה שהדירו אביו דנתבטל הנזירות כשהגדיל. ולפמ"ש אפשר דדעת הר"מ דאינו מתבטל אם כן איירי כה"ג אם כן אין כאן רק לאו אחד דנזירות כי בל יחל אינו עובר כמ"ש וכן ב"ת אינו עובר כיון שהוא לא נדר ע"כ אינו רק שמונה לאוים. ואל יקשה לך לדעת הר"מ דסובר מופל' הוא מן התורה אם כן כיון דרוצה שם לחשוב לאוי' הרבה לחשוב במופלא וחייב יותר אפשר לומר כיון דנדר בקטנות הו"ל ג"כ כמו שלא נדר הוא ואינו עובר ג"כ על ב"ת וכ"ז כתבתי בדרך אפשר ובאתי רק לעורר. וע' לעיל בפ' אמור כתבתי ותלמד לכאן היכי דהיה כהן ונזיר וטמא לקרוביו דמחמת הכהונה אינו מוזהר על קרוב לכאורה אין לוקין רק משום לאו דנזיר. אך באמת להסוברים דטומאת כהן בקרובים הוא רק דחוי' אם כן כאן על כל פנים אסור לטמאות מחמת נזירות אם כן לא נדחה הכהונה ג"כ כיון דאסור מאיזה טעם שיהיה אם כן לוקין משום לאו דכהונה ג"כ עי' לעיל בפ' אמור שכתבתי רבותא יותר. ולענין ס' טומאה ברה"י ורה"ר לענין תגלחת יתבאר בעזה"י במצוה דלקמן. ולענין אם עובר על הלאוין נתבאר לעיל בפ' אמור ע' שם הרבה ענינים ותלמד לכאן: