מנחת חינוך · סימן שע״ו, ג׳

ומצות אלו הותרו מכללם דמותר וחייב לטמאות למת מצוה ואיזה מכל מקום המהלך בדרך ופגע בדרך במת שאין שם מי שיקברנו הרי זה מטמא לו וקוברו וע' לעיל בפ' אמור דכתבתי דיני מכל מקום וגם בארתי שם אם אשתו הוה ליה בכלל מכל מקום או בכלל קרובים לענין כה"ג ה"ה לענין נזיר וע"ש מ"ש ותלמד לכאן. ומבואר כאן בר"מ דכהן ונזיר שפגעו במ"מ אפילו נזיר עולם יטמא נזיר ואל יטמא כהן דנזיר קדושתו קדושת שעה ואפילו נ"ע וכהן קדושתו קדושת עולם ועיין בלחם משנה ועיין בגמ' פ' כ"ג. לעיל בפרשת אמור הבאתי קושי' השעה"מ בהלכ' מ"א שהקשה לדעת הראב"ד ביומא לענין פ"נ שכ' דנבילה חמור משבת ודוחה שבת ואין מאכילין אותו נביל' אף על פי דשבת איסור סקילה ונבילה רק לאו מכל מקום לאוין הרבה דנבילה דעובר על כל כזית חמור יותר וקושי' הפר"ד בסוגי' שם ידוע והכא אמאי יטמא נזיר ולא כהן דקדושתו קד"ע מכל מקום בנזיר עובר על ד' לאוין כמ"ש לעיל בשם הר"מ אם כן ריבוי לאוין יותר חמור וק"ו מהתם ע"ש. ונר' כיון דלאוין אלו דנזיר כולם ישנם בשאלה וחד עשה דוחה לאוים הרבה ועשיים הרבה מחמת טעם זה דקילי דישנן בשאלה. ועיין בלחם משנה שפירש כן דזה קד"ע היינו דליכא בשאלה אם כן אפילו הרבה לאוין ועשין דנזיר קיל. ואינו דומה לנבילה לגבי שבת. ועיין במשנה דר"א סובר דכהן מטמא דקיל מנזיר דנזיר מביא קרבן ולכאורה ר"א דהוא מתלמידי ב"ש וב"ש סוברים במס' זו דאין שאלה בנזירות אם כן תיפוק לי' דכהן קיל דבנזיר יש הרבה לאוין ואינן בשאלה אך כבר כתבתי כאן בה"נ וכמה פעמים הבאתי בח"ז בשם בעל טורי אבן בחגיגה דהוכיח דר"א סובר דיש שאלה בנזירות אף על פי דס"ל ג"כ דאין שאלה בהקדש והדברים עתיקין ע"כ אומר מטעם קרבן כהן קיל מנזיר. וע' עוד בספר שעה"מ שכתב דהרהמ"ח מביא ד"ז בשם הר"מ דנזיר שטימא עובר על ד' לאוין נראה שאין דין זה פשוט ובאמת לאו דבל יבא ובל יטמא מבואר כאן בנזיר ולאו דבל יחל ובל תאחר מבואר בנדרים דף ד' ואין חולק וע"ש בהגהת טעם המלך שדקדק על לשון הר"מ בפ"א כאן שכתב עבר וגילח או נטמא או אכל מגפן עובר על ב' לאוים כו' וכאן כ' הר"מ דעובר על ד' לאוים וכו' ובאמת כאן כלל תגלחת ויוצא מן היין ועליהם אינו עובר אלא בב' לאוים וכלל טומאה עמהם דעכ"פ שני לאוים איכא. וכאן כ' הדין בטומאה לחוד דבאמת עובר על ד' לאוים וז"פ. ואם שני נזירים פגעו במ"מ נזיר שלשים ונזיר מאה יטמא נזיר שלשים. נזיר לזמן קצוב ונזיר עולם יטמא נזיר לזמן קצוב דנ"ע חמור. ועיין במנ"ל דהר"מ השמיט דין המבואר בירושלמי נזיר נזירות ונ"ע איזה מהם חמור ואין הירושלמי בידי לע' בו. ופשוט דאם פגעו שני אנשים דאחד קל מחבירו דהדין דהקל מטמא אם החמור טימא עצמו בודאי לוקין אותו על הלאוין דלא ניתן לדחות אצלו כיון שיש כאן אחר ואינו מכל מקום כלל לגבי דידי' כמו שיש ישראל אחר דקרי כו' ה"נ כיון דהאחר מחייב לטמאות ולא רמי' עליה לא הוי מכל מקום ואם טימא עצמו לוקין וז"פ מאוד. וכבר כתבתי לעיל דיש מטמא ואינו עובר על בל יחל כגון קטן שהדירו אביו ונתגדל דאינו עובר על בל יחל כיון שהוא לא קיבל עליו בעצמו. ועיין בספר ט"א בסוגיא דב"ת דיש נזיר מטמא ואינו עובר על בל תאחר כגון נגע וחזר ונגע בו ביום דאינו מאחר ע"י טומאה השניה הנזירו' טהרה כי טמא בלאו הכי שבעה מחמת נגיעה הראשונה וברור ע"ש. ונראה פשוט אף לדעת הראב"ד דס"ל דאינו חייב על הטומאה בשום אופן אם נטמא כבר אף ביום אחר דהו"ל מחולל ועומד מכל מקום נראה דאין לוקין משום טומאה גם משום בל יחל אינו עובר כיון דשרי משום נזירו' ל"ש ב"י כמ"ש לעיל דהב"י אינו רק משום נזירות מכל מקום בב"ת ודאי עובר בנטמא אחר יום הראשון דמוסיף טומאה עוד יום ומאחר נזירות טהרה ולא גרע מאומר לא אפטור כו' הכי נמי עובר בב"ת אף להראב"ד כנ"ב ופשוט.