מנחת חינוך · סימן שע״ד, ג׳

לעיל במצוה הקודמת הבאתי דברי הר"מ דהעביר על ראשו סם המשיר את השער אינו לוקה רק ביטל מצות עשה. והלחם משנה תמה עליו כיון דמרבינן כל המעבירין אם כן סם נמי. עתה ראיתי בס' אסיפת זקני' בדף ס"א שם דמביא בשם הרא"ש וז"ל וקשה לי דמסתבר דאפילו נזיר טהור מצי לאעבורי שער בנשא רק שישייר שתי שערות לקיים מצות גילוח וכו' אתה רואה שהרא"ש סובר בפשיטות דמותר בנשא ויותר מזה דאין עובר אף בעשה ומותר לכתחילה. ע"כ נלענ"ד כיון דבסוגי' כאן דנזיר דמרבינן כל המעבירין היינו דוקא כעין תער וע"ש בתוס' דף ל"ט ע"ב שהקשו מאי הקשה הש"ס תער ל"ל וכו' הא צריכי ללמוד דבעינן תער ע"ש שהניחו בתימ'. על כל פנים הדין אמת דדוק' כעין תער כמבואר בסוגי' וכן בר"מ ובפרק החובל מבואר שם דף פ"ו כגון דגלחו ומקשינן הא מיהדר הדר ומתרץ בסך נשא דלא הדר ע"ש אם כן סך נשא לא הוי כעין תער דבתער מיהדר הדר וצמח ובנשא לא מנ"ל אם אינו משחית מעיקרו דלשיטת התוס' לא הוי כעין תער. ולשיטת הר"מ אם הניח לא הוי כעין תער בלכוף ראשו וכו' ומנ"ל שמשחית לגמרי דאינו הדר וצומח על כל פנים לא הוי כעין תער וגזה"כ דצריך להיות כמו תער. ע"כ פסק הר"מ שפיר בסך נשא אין לוקין דלא הוי כעין תער רק המ"ע ס"ל דעובר והרא"ש ס"ל דאפילו על עשה אינו עובר וזה תלוי בסוגי' הש"ס כאן דף ל"ט ודף מ' על כל פנים לא הוי כעין תער ונכון פסק הר"מ. וזה ג"כ מבואר בדברי הרא"ש שכ' על קושיתו הא מצי לאעבורי וצ"ל דתרי גווני נשא יש נשא שהשיער צומח אח"כ עכ"ל. והיינו בקושיתו הי' סבר דנשא אינו חוזר וצומח אם כן לא הוי כעין תער ומותר. ותירץ דצ"ל דיש נשא דצומח אח"כ וע"ז עובר דהוי כעין תער אך הר"מ סובר דכל סם משיר את השער ואינו צומח ולא ה"ל כעין תער ע"כ אינו לוקה. ומה שהקשה הלחם משנה אם כן למה אמרינן בסוגי' וכי מאחר שסופנו לרבות כ"ד מה ת"ל תער ונימא דתער צריך למעוטי סם זה הוא בעצמו קושי' התוס' בד"ה ומאחר שהקשו לימא דתער ממעט שלא כעין תער וכו' וכל קושי' יש לה תירוץ והר"מ אין דרכו לחדש דינים מכח קושי' כידוע דרכו צ"ל ע"כ דבגמ' מבואר בפי' דנשא לא הדר וצומח וכאן בסוגי' מבואר דכעין תער בעינן ע"כ פוסק שפיר דאין לוקין ותלי"ת כוונתי האמת בדעת הר"מ והרא"ש סובר כוותי' מה"ט ואע"פ שלא כ' נשא בפי' רק סם ויש סמים דחוזר וצומח ע"כ ידוע הי' להר"מ דסמים המשחיתים אינו חוזר וצומח וקושית הלחם משנה ל"ק כמ"ש והרא"ש ס"ל כן בפשיטו' כנלענ"ד ברור. ועיין בתוס' ד"ה נשא בדף מ' נראה מדבריהם דנשא הוי כעין תער י"ל ג"כ דנשא הצומח הוי כעין תער כדברי הרא"ש ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח אם עלה לא"י נוהג נזירות מחדש ובח"ל חל עליו כל דין נזירו' וכופין לעלות לא"י הכל מבואר בר"מ פ"ב והטעם משום טומאת ארץ העמים אינם עולים וכ"ש דהוא עובר ומטמא עצמו ע"כ צריך לעלות לא"י והכל הוא מדרבנן ע' בש"ס ובראב"ד ובכ"מ שם ואין להאריך: