מנחת חינוך · סימן שע״ד, א׳

שנצטוה הנזיר וכו' לגדל שער ראשו וכו' שנאמר גדל פרע שער ראשו וכו'. כבר ביארתי קצת במצוה הקודמת וכאן ביאר הרהמ"ח דין סתירה וזה מבואר בר"מ כאן פ"ו נזיר שגלח מיעוט ראשו אעפ"י שעובר על לאו אינו סותר כלל והימים הללו עולין למנין הנזירות. נתגלח רוב ראשו בין בתער בין כעין תער ולא נשאר מן השערות כדי לכוף ראשן לעיקרן בין בזדון בין בשגגה אפילו גלחוהו ליסטים באונס ה"ז סותר למ"ד יום עד שיגדל פרע ואח"כ מתחיל למנות כיצד כגון שנזר מאה יום ואחר כ' יום למנין נתגלח רוב ראשו ממתין שלשים יום עד שיגדל שער ראשו ואח"כ משלים ומונה ס' יום להשלים המאה יום ושלשים יום ששהה כל דין נזירות עליו רק שאין עולין לו מן המנין וצריך למנות אח"כ להשלים הנזירות והשלשי' של גידול פרע אין עולים לו כך הוא דעת הר"מ ומבואר בדבריו דאינו סותר אלא בתער וכעין תער ובהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו כבר כתבנו דדעת הר"מ דפטור מפני שאינו כעין תער עיין בפ"ה שכ' כן ע"כ בהניח לכוף ראשו אינו סותר. ולפי שיטתו בסך נשא היינו בסם דפוסק בפ"ה דאין לוקין דלא הוי כעין תער ג"כ אינו סותר דצריך דוקא תער או כעין תער לסתירה וכ"מ שאינו סותר מונה כדרכו ואח"ז מביא קרבנותיו אף דאין לו שער לגלח אין התגלחת מעכב והו"ל כמו נזיר ממורט דא"צ להעביר תער כמ"ש לקמן בפ"ט ויצא לו זה דרב חסדא סובר בדף מ' ואמר ללקות בא' וכו' ולסתור ברוב ראשו ובתער וכו' ומסיק כעין תער ע"ש. וסובר דתער דאמר ר' חסדא קאי על סתירה ג"כ ואם אינו כעין תער אינו סותר כלל והתוס' חולקין על זה וכתבו דכעין תער דאמרי' אליבא דר"ח קאי ארישא וכו' אבל לענין סתירה אם לא הניח כדי לכוף אעפ"י שאינו כעין (והתוס' לשיטתם דס"ל דאף בלא הניח כדי לכוף אין זה כעין תער) תער מכל מקום סותר. ולכאורה אין נ"מ לדינא באם הניח כדי לכוף כ"ע סוברי' דאינו סותר ובלא הניח כדי לכוף כ"ע סוברים דסותר רק לדעת הר"מ הו"ל כעין תער וסותר ולהתוס' לא הוי כעין תער מכל מקום א"צ כעין תער לסתירה. אך נ"מ לדינא ביניהם בסך נשא דלהר"מ אפילו נשרו השער מעיקרא ע"י נשא מכל מקום הוא סובר דלא הוי כעין תער כמ"ש אם כן אינו סותר לדידי' דס"ל דוקא כעין תער בעינן ולשיטת התוס' בודאי לוקין בין אם סוברים כדעת הר"מ דסך נשא לא הוי כעין תער מכל מקום לוקין דס"ל לסתירה א"צ כעין תער ומכש"כ אם נאמר דדעת התוס' דסך נשא הוי כעין תער כמו שהבאתי לעיל בשם הלחם משנה בודאי סותר. אך להר"מ בסך נשא אין סותר דלא הוי כעין תער לשיטתו לעיל והוא סובר דגם לסתירה בעינן כעין תער. ודבר זה הר"מ והתו' שוים אם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר. ועיין בלחם משנה מה שתמה ע"ז הא בסוגיא שם קודם לזה אבעיא אי מזיא מתחת רבי וכו' ונ"מ אם שייר לכוף ראשו לעיקרו מכל מקום סותר דנזירות הא שקלי' ומסקינן דמתחת רבי והא דתניא בברייתא דאם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר היינו כגון שגלחוהו אחר מלאת ור"א הוא ע"ש. על כל פנים כ"ע סוברים דקודם מלאת סותר אפילו הניח ראשו לעיקרו והאיך פסקו הר"מ והתוס' דבהניח ראשו לעיקרו אינו סותר אפילו תוך מלאת וע"ש שתירץ לדעת הר"מ דלשיטתו דר"ח סובר בתער קאי על סתירה ג"כ והוא סובר דבהניח כדי לכוף אין זה כעין תער אם כן ר"ח פליג על סוגיא דלעיל ופסק רבינו כר"ח. אך על התוס' קשה מאוד וגם כ' דהתירוץ על הר"מ ג"כ הוא דוחק ע"ש. והנה הסוגיא עמוקה ובעזהש"י עוד חזון למועד. עוד יש חילוק בין הר"מ להתוס' דהר"מ ס"ל כאן דתגלחת טהרה הותרה ל' יום בכל ענין אף שיש בל"ז בין תגלחת זה לתגלחת טהרה ל' יום כמ"ש אם נדר מאה יום וגילח בסוף כ' יום מונה שלשים יום ואין עולה למנין וכשישלים ל' יום ויהי' לו פרע מתחיל אז למנות. ולדעת התוס' בסוגי' אינו כן דכל עיקר הסתירה בשביל שיהיה לו תגלחת טהרה כדינ' אם כן בכה"ג למה יסתור הא יכול למנות הנזירות ועולים לו הימים הללו ג"כ והוא יהיה לו תגלחת כדינא כי יהיה לו פרע וכל עיקר הסתירה שלשים יום כגון ביום מלאת הקו"ף אינו יכול לגלח למחר וצריך להמתין שלשים יום עד הגילוח אבל אם יש בלאו הכי שלשים אינו סותר כלל ומונה כדרכו וכן בנזירות מועט כגון נזיר סתם דהוא למ"ד יום וגילח דרך משל ביום הג' מונה מעתה ל' יום ומונה ס"ה ל"ג ימים כדי שיוכל לגלח אבל אלו ימים שמגדל ג"כ עולה למנין ועיין בלחם משנה דביאר שני השיטות. והנה לדעת הר"מ דאין ימי גידול פרע עולים לו אם כן בתוך השלשים יום אין בו עשה דקדוש וכו' כמו שכ' גבי מצורע כיון שאין עולי' בטל העשה רק נשאר הלאו אם כן יכול לסוך בסם תוך שלשים יום לשיטת הר"מ דסך נשא אינו אלא בעשה ובימי' שאין עולים ל"ש עשה לדעתו. ע"כ מותר לסוך נשא והסיכה אינו מבטל כלל דאינו כעין תער לדעת הר"מ אם כן לאחר השלשים ימנה כדרכו וז"פ.