מנחת חינוך · סימן שע״ג, ב׳

ולאו זה דתגלחת הותר מכללו בתגלחת מצוה. וה"ד תגלחת מצוה נזיר מצורע שנטהר מתוך החלט דצריך לגלח פ"ר ואחר שבעה ימים לספירתו מגלח תגלחת שניה ואלו שני התגלחת אף נזיר מגלח ושני התגלחת הללו צריך להיות דוקא בתער ודוקא כהן צריך לגלח כמבואר בר"מ פי"א מה' ט"צ ונראה ג"כ דצריך כהן גדול כיון דהתורה הקפידה על כהן וגם צ"ל ביום כמבואר. והנה אף דיש בתגלחת הנזיר לאו ועשה לאו דתער וכו' ועשה דקדוש וכו' גם לאו דבל יחל בנזיר שגילח כמ"ש לעיל ועשה דכל היוצא מפיו וכו' כמבואר כאן בר"מ פ"א וגם המגלח עובר כמ"ש מכל מקום הכל נדחה מפני תגלחת המצורע. והטעם לזה מבואר בסוגיא דנזיר וביבמות דעשה דתגלחת המצורע דוחה הלאוין והעשין הנ"ל אף על פי שאין עשה דוחה ל"ת ועשה זה קילי דישנן בשאלה ע"כ דוחה הרבה לאוין ועשה דמ"ל חד לאו וכו'. והנה פסק ותני דתגלחת המצורע דוחה הלאו דתגלחת נזיר אף בנזירות שמשון דכתבנו דליתא בשאלה מכל מקום שם נזירות חד וה"ל קיל כיון דרוב נזירים איתא בשאלה דחי וכן כ' בס' ט"א בר"ה בסוגיא דבל תוסיף ע"ש. ועיין בסוגיות הללו ברש"י ובתוס' דאף לר' אליעזר יש שאלה בנזירות ועיין בחגיגה אף דסובר אין שאלה בהקדש מכל מקום בנזירות סובר דיש שאל' ע' בס' ט"א בחגיגה גבי כי יפליא וכו' שמביא ראי' ברורה לזה. ועיין בתוי"ט במשנה דפסחים כיצד מפרישין וכבר הבאנו זה ואין כאן מקומו לפלפל בזה. ראיתי בס' שעה"מ פי"ט מה' עכו"מ דכ' דכהן קטן כשר לתגלחת המצורע ע"ש. והר"מ כאן בפ"ז הלכה ט"ו כתב וז"ל וכיצד הוא מותר בתגלחת מצוה נזיר שנצטרע וכו' יבא עשה וידחה ל"ת והלא נזיר שגילח עובר בל"ת ועשה שנא' קדוש וכו' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ולמה דוחה וכו' מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו כמ"ש והרי אין קדוש בהם ונתבטל העשה וכו' ונשאר רק הל"ת ואתי עשה ודוחה ל"ת וכו' ע"כ ורבינו כתב טעם מסברא דנפשי' כיון דימי חלוטו וימי סיפורו אין עולין למנין נזירות כמ"ש קודם לזה ובעהי"ת יבואר כאן לקמן ול"ש עשה ונשאר רק הל"ת והראב"ד בהשגות כ' א"א אני שונה בריש יבמות הטעם משום דהוי לאו ועשה שישנן בשאלה והיינו דקילי ע"כ והכסף משנה כ' דתרי טעמי איכא במילתא והגמ' חדא מיני' נקט ודברי הכסף משנה תמוהים דשם בגמרא מוכיח דאלת"ה נילף דעשה דוחה עשה ולא תעשה וכו' ע"כ ס"ל דיש כאן עשה דאל"ה לא מוכח ע"ש. והנה בימי חרפי שמעתי רבים מפלפלים בדברי הר"מ והראב"ד ואין זה מכוונת החיבור לפלפל כאן. וראיתי בס' א"מ בתשובה שהקשה על הר"מ נהי דעשה דקדוש וכו' אינו בימי חלוטו כיון דאינם עולים למנין מכל מקום העשה דכל היוצא מפיו וכו' איכא דלאו ועשה של נדרים עוברים בנזירות כמו שמבוא' בר"מ פ"א כאן אם כן ע"כ צריכים אנחנו לטעם דקילי שישנן בשאלה וכו' ע"ש. ולא קשה כפי שביאר הוא עצמו שם בתשובה אחרת דנזיר כיון דקיבל עליו נתקדש גופו כמו כהן ועובר על הנזירות עובר בב"י נזירתו ע"ש אם כן כאן כיון דהעשה דוחה לאו דנזיר והותר בתגלחת מטעם נזיר ל"ש בי' וכל היוצא וכו' דאינו מיחל הנזירות כלל ע"ש ותבין דעיקר הב"י דחילל הנזירות אבל אם מותר באיזה דבר מחמת הנזירות ל"ש בי' וכל היוצא וכו' ע"ש ותבין כי הוא פשוט וברור. והנה הא דנזיר מצורע מגלח נראה דמותר לגלח לגמרי ולא אמרינן כיון דאינו מעכב בתגלחת מצורע רק ב' שערות ועל שערה אחת עובר על לאו דנזיר אם כן במגלח המצורע יניח על כל פנים שערה אחרונה דזה אינו מעכב ועובר בלאו דנזיר. אך נראה נהי דאין מעכב מכל מקום מ"ע לגלח לגמרי ע"כ מגלח לגמרי ודוחה או מטעם הר"מ או מטעם הראב"ד.