מנחת חינוך · סימן ל״ז, ט׳

ועיין ר"מ פ"י מה"ע ה"ד שכתב ועוד יש רשעים כו' בחמס פסולין כגון הגנבים והחמסנים אף שהחזירו וכן ע"ז אף ששילם וכו' ומדלא כלל בהדי דלעיל לכתוב כגון הגזלנים וע"ז פסולים שנאמר לא יקום עד חמס נר' גם כן דע"ז אינו עד חמס וכתבו כאן לרבותא אף על פי דשילם מכל מקום פסול וע"ש בכ"מ והנלע"ד כתבתי. והנה להאריך כאן בד"ע וזוממין צריך חיבור גדול מיוחד וכאן באתי רק לעורר ואי"ה בפ' משפטים אעורר עוד בקצת דברים השי"ת יגמור עלי. והנה בלאו הזה במקום דאיכא עונש מיתה או מלקות דרצו לחייב את הנידון באיזה עונש חייבים העדים אותו העונש אפילו בלא התראה כמבואר בכתובות דל"ג דמי איכ' מידי דאינהו בעי קטל בלא התראה ואינהו בעי התראה ואפילו בעדות ב"ג וב"ח דלא מכאשר זמם אתרבי וחייבים מלקות מכל מקום לא בעי התראה דאמר קרא משפט א' כ"ה שם בש"ס. ור"מ פ"כ מה"ע כתב ואין לעדים זוממין שגגה לפי שאין בו מעשה לפיכך א"צ התראה ע"ש והוא דלא כסוגי' וע"ש בראב"ד וכ"מ ולחם משנה והאריכו האחרוני' ואין כאן מקומו. והנה במש"ל דבב"ג וב"ח דלוקין העדים הוא דוק' לאחר גמ"ד כעת לא מצאתי ראי' ברורה דאפשר מקר' דוהצדיקו דילפינן מלקות בכה"ג הוא אפילו קודם גמ"ד ודוק' העונש דכאשר זמם ילפינן מן נפש בנפש דאינו חייב עד גמ"ד אבל מלקות שאינו מכאשר זמם אפשר בב"ד לוקין אף קודם גמ"ד וה"ה אם נהרג הנידון דהזוממין אין נענשין דדרשינן כאשר זמם ולא כאשר עשה מכל מקום אפשר דחייבים מלקות מקר' זה דוהצדיקו אך בר"מ פ"כ ה"ב לא משמע כן ואין כאן מקומו. וחוץ מלאו זה ודאי ג"כ עוברים בעשה מדבר שקר תרחק עיין במס' שבועות דחשיב כ"ד שנכלל בעשה זו ופשוט דגם זה בכלל אך הר"מ והרהמ"ח לא מנו עשה זו מכלל העשין אבל הסמ"ג מנה עשה זו בעשין סי' כ"ז ולדידי' ג"כ בעדות שקר עובר על עשה זו וז"פ. והנה אישים מישראל נשים ועבדים במקום שנאמנים אי עוברים בלאו זה כתבנו לעיל וחרש שוטה וקטן לאו בני עדות נינהו ולאו בני מצות נינהו ואם מעידים על ע"כ ג"כ עוברים על לאו זה אם מעידים שקר דבכלל רעהו דהוא אחיו במצות כמבואר בב"ק פ' החובל דזוממי עבד נהרגין: