מנחת חינוך · סימן ל״ז, י׳

וע"ל בפ' ואתחנן כתב הרהמ"ח דגם ב"נ מצווה על לאו דלא תתאוה דהוא ענף מגזל ע"ש וא"כ לכאורה כאן על עדות שקר אפשר דאינו מצווה ואם העיד שקר והוזם או הוכחש אפשר דאין עונשין אותו כלל אך להרמב"ן פ' וישלח מובא בכ"מ פ"ט מה' הנ"ל בכלל דינים הנ"ל ונהרג ע"ז ע"ש אבל להר"מ אפשר דאינו מוזהר ע"ז ואפשר אם הוזם לאחר שנהרג חבירו כיון דנהרג ע"י גרמ' שלו נהרג כי ב"נ נהרג אם הרג ע"י גרמא ע"ש פ"ט מה' מלכים ה"ד אבל קודם שנהרג בתורת הזמה אינו נהרג דדיני הזמה לא נכתבו אצלם ובעזה"י נאריך עוד בעניני ב"נ. וגם אפשר ב"נ יכול אח"כ לחזור ולומר מבודה הייתי כי בישראל נפ"ל מואם לא יגיד ובב"נ אין לנו לימוד ע"ז וגם בישראל אם הגיד חוץ לב"ד אפילו במקום דמועיל כגון בעדות אשה מכל מקום יכול לחזור ולהגיד עאה"ע סי' י"ז אם כן כאן דנידון בדיין א' אפשר דיכול לחזור ואפשר אם הגיד לפני ב"ד של ג' ישראלים א"י לחזור וצ"ע ובאתי רק לעורר. והנה חייב לבזבז כל ממונו כמו כל הלאוין ונדחה מפני פ"נ. ותשוב' אם העיד על מיתה כיון דיש חיוב מיתה עליו ה"ל כחמורות ועל מלקות או ב"ג דחייב מלקות דינו כלאו שיש בו מלקות וגם ה"ל לאו שבין אל"ח דצריך שירצה א"ח ג"כ ויבואר לקמן אי"ה: