מנחת חינוך · סימן ל״ז, ו׳

ועיין בסנהדרין כ"ז ובר"מ ה"ע פ"י ובטור ח"מ סי' ל"ד דיש פסולים לעדות מחמת עבירה שני דברים א' דאם עובר עבירה שיש בו מלקות אף דלא התרו בו פסול לכל עדות שבתורה והטעם דהו"ל רשע שנא' והיה אם בין הכות הרשע ורשע פסול לעדות שנא' אל תשת ומכ"ש ח"מ דג"כ נקרא רשע שנאמר אשר הוא רשע למות דפסול אף דעבר עבירות אלו בלא חימוד ממון וג"כ עבירה קלה כגון מלקות מכל מקום פסול אפילו לעדו' נפשות אעפ"י דחשוד לדבר הקל אינו חשוד לדבר חמור מכל מקום כך גזירת הכתוב דרשע פסול לעדות ובאמת רבא שם סובר דכשר והלכתא כאביי ויש רשע שפסול דהוי רשע דחמס ובזה אף רבא מודה כגון הגזלנים וכדומה דעוברים עבירות בשביל ממון וע"ז כתיב כי יקום עד חמס ועל רשע דחמס הטעם דחיישינן דבשביל ממון יעיד שקר ע"ש ברש"י ונמוקי יוסף בסנהדרין שם שכ' במקום דא"צ עדות כגון בעדות אשה וכדומה דאף אשה ועבד נאמנים אף אם הוא רשע בעל עבירה נאמן בעדות זו דהוא לא נחשד למשקר רק גזירת הכתוב דרשע פסול לעדות אם כן במקום דא"צ עדים כשרים גם הוא כשר אבל רשע דחמס כגון גזלן פסול דחשוד להעיד שקר בשביל ממון ע"כ גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה עאה"ע סי' י"ז וב"ש סקי"ב ולא הביא דברי הנ"י ואין כאן מקומו. ועיין בכורות ל"ו תוד"ה אימר דאמר ר"מ וכו' עי"ש. ועי"ש בגמ' דאמרינן דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דר"מ ור"י ר"מ סובר דע"ז אפילו בממון פסול אפילו לד"נ ואביי ס"ל כר"מ ור"י סובר דע"ז של ממון כשרים לעידי נפשות ורבא ס"ל כר"י אם כן מבואר להדי' דע"ז לא הוי רשע דחמס דברשע דחמס רבא מודה דפסול לכה"ת אם כן אמאי אמרינן בס"ד דס"ל כר"י דע"ז כשר לד"נ אע"כ דזה ל"ה רשע דחמס דרשע דחמס אינו אלא שעובר עבירה מחמת חימוד ממון כגון גזלן או אוכל נבלות לתיאבון דעשה עבירה בשביל ממון חיישינן דיעיד שקר בשביל ממון כמו שפירש"י שם בהדיא ומלוי בריבית עי"ש אבל ע"ז דהעיד שקר אם אינו נוטל ממון עבור העדות אין זה רשע דחמס מה שחומס מזה ונותן לזה אין זה חשוד למשקל שוחד אם כן אינו אלא רשע כמו אוכל נבלות דעובר בלאו ולרבא רשע דלאו חמס כשר לכל עדות ע"כ אמרינן דסובר כר"י דע"ז לממון כשר לע"נ כיון דאינו עד פסול ומכל מקום לעדות ממון פסול דעכ"פ הוי חשוד לדבר זה ע"ש בדף ט' ע"ב תוד"ה לרצונו והחשוד אינו מעיד והוא חשוד להעיד שקר ומכל מקום לד"נ כיון שהוא חמור וחמור לקל א"ח לחמור ע' יו"ד סי' קי"ט ועוד ר"י עצמו דסובר דע"ז לד"מ כשר לד"נ וכי יחלוק ולא יסבור דיש רשעים שפסולים מדאורייתא לכל עדות חוץ מעדים זוממין כגון גנב וגזלן דלא חשידי על עדות שקר ובאמת מבואר להדיא בתורה דרשע פסול לעדות רק אביי סובר דרשע נקרא בעובר איזה עבירה ורב' סובר כתיב כי יקום עד חמס דוקא רשע דחמס אבל על כל פנים יש מין רשע דפסול לעדות והיאך סובר ר"י דע"ז כשר וגם לקמן מבואר בפירוש בברייתא דאל תשת רשע עד הגזלנין וכו' אתיא כר"י אם כן סובר דרשע דחמס גזלן פסול לעדות אף שאינו חשוד לעדות ע"כ צ"ל מאי דמכשיר ע"ז לע"נ דסובר דע"ז ל"ה רשע דחמס אם כן כשר לכל רק לעדות ממון שחשוד לזה אבל לחמור דאינו חשוד כשר כי אינו רשע הואיל ול"ה רשע דחמס וגם אח"ז אמרינן דרבא סובר אפילו כר"מ והא דפסול ע"ז לכל העדות היינו משום דרע לשמים ורע לבריות אם כן מבואר גם כן דאינו רשע דחמס דרשע דחמס אף שהוא רע לשמים לחוד מודה רבא דפסול כדאמר לעיל דרשע או"נ לתיאבון ה"ל רשע דחמס ופסול אף שהוא רע לשמים לחוד הכלל מסוגיא זו מוכח דע"ז אינו רשע דחמס וה"ל כמו עובר עבירה ואכל נבלה דאין לו הנאת ממון ה"נ העיד שקר בלא הנאת ממון אם לא נתברר שלקח ממון ה"ל רשע סתם ולא רשע דחמס ואפילו למאי דקאמר הש"ס דרבא ס"ל ג"כ כר"מ דע"ז פסול לכל העדיות מחמת דרע לשמים ורע לבריות מכל מקום אינו רשע דחמס רק רבא ס"ל דבכה"ג פסלה התורה רשע אם רע לשמים ולבריות ומודה לאביי ובפרט למאי דקיימא לן כאביי דרשע סתם ג"כ פסול לכל העדיות ואתי' כפשטה דהלכה כר"מ דאביי סובר כר"מ אם כן ע"ז פסול לכל העדיות מחמת דהוי רשע ורשע אף אם אינו רשע דחמס פסול לעדות ועי"ש בסוף הסוגיא שתמוה מאוד גבי בר חמא וכו' מאי דעתך כר"מ וכו' הא ר"י וכו' ובאמת ר"י סובר דוקא בע"ז אבל ברשע דחמס מודה כי הברייתא דגזלנין ומלוי בריבית אמאן תרמיי' וכו' ע"כ כמבואר שם כר"י אם כן גם ר"י פוסל רשע דחמס ושם היה מעשה דאסהודי על העד שהוא גנב אם כן פסול לכ"ע ע"ש שתמוה מאוד וגם סוף הסוגיא צ"ע ואין כאן מקומו.