מנחת חינוך · סימן ל״ז, ה׳

והעובר כו' ויש בו מלקות כו'. היינו במקום דשייך הזמה או מיתה או ממון א"ח מלקות דבפירוש ריבתה תורה ע"ז לתשלומין רק במקום שלא נוכל לקיים דין הזמה כגון ב"ג וב"ח וכדומה לוקין כמבואר במכות ור"מ ולוקין מגזירת הכתוב והיה אם בין ע"ש. והנה נראה בכל עניני עדות הן בד"מ וד"נ ואו"ה אם הוזם אם יוכל לקיים כאשר זמם מקיימים דין הזמה ואם לאו לוקין עיין ר"מ ה' עדות כמה דינים. וראיתי בקצה"ח סי' ל"ח נסתפק באם שני עדים העידו שנתנסך יינו של א' והוזמו אם מחויבים לשלם דמי היין מכאשר זמם או אפשר כיון דכתיב לעשות לאחיו וכאן אין מעידין לחייב איש רק על היין הם העידים ומביא ראיה מסנהדרין דאם העידו שפ' רבע שורו של פלוני משלמים דמי השור אף דמסהדי על השור ולא על בעל השור מכל מקום חייב ה"נ עכ"ל. ולבי מהסס בד"ז דלענ"ד באו"ה ל"ש כלל כאשר זמם כיון דמבואר בש"ס דק"ל דאין דין הזמה עד שיגמור הדין וגזירת הכתוב הוא עש"ס דמכות דף ה' ור"מ פ"ב מה"ע אם כן לענ"ד דל"ש נגמר הדין אלא במקום שצריכין ב"ד כגון ד"נ ודיני מכות וד"מ וצריכים כ"ג לדון ביום והרבה דברים שייך שפיר ג"ד אבל באו"ה דחכם אחד מורה הדין ואין לו דין ב"ד כלל וקרובים ופסולים לדיינים כשרים להוראה ל"ש כלל גמר דין כידוע ועיין בסי' י"ז באה"ע בתשובו' ח"מ באריכות לענין התרת עגונה בשלשה מה שהשיג ע"ז ועב"ש שיישב דהוי דין וכ"ז שם אבל שאר או"ה פשוט דאין צריך ב"ד כמו יי"נ וכדומה אם כן אם אין ב"ד ל"ש דין וג"ד וזה גזירת הכתוב דאין עונשים על המחשבה והדיבור לבד אך אם נגמר הדין דהוי כעין מעשה ע"ש. אם כן היכי דל"ש ג"ד נראה ברור דאין כאן דין הזמה וגבי או"ה כ"מ דצריך שני עדים כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז ע"ש א"צ בודאי לקבל עדות בב"ד של שלשה אלא חכם הוראה ואפשר דצריך שלשה שלא יוכלו העדים לחזור באמתל' ודברים הללו הוא אריכות גדול אין כאן מקומו אבל ז"פ דאין שייך בזה דין אם כן לא הוי גמ"ד ול"ש כאשר זמם אף אם היה הדבר לפני ב"ד מכל מקום כיון דא"צ ב"ד הב"ד לא מעלין וכו' אם כן נל"ב דבאו"ה במקום דא"צ ב"ד ל"ש דין הזמה כלל. ואין ראיה מסנהדרין דשם בפלוני רבע השור נידון השור בסנהדרין של כ"ג ע"ש. אם כן שייך ג"ד כמו ד"נ אבל באו"ה ל"ש זה ואין בזה דין הזמה ויש להאריך הרבה בראיות ובעזה"י זה נל"ב מצד הסברא. שו"ר בנה"מ שם השיג על קצה"ח כיון דבאו"ה אין צריך עדות בפני ב"ד אפשר דלא חידשה תורה דין הזמה בכה"ג ע"ש. ולענ"ד אף אם נאמר דגם באיסורין בעינן לפני ב"ד של ג' עסי' י"ז בשם התוספת' מכל מקום אין זה דין רק הוראה כיון דל"ש גמ"ד וז"ב. וז"פ דאם אין בהם דין הזמה כיון דליכ' גמ"ד ה"ה דאין לוקין כיון דעל לאו דלא תענה אין לוקין רק מחמת והי' אם בין ודאי דוק' בגמ"ד כי אצל ב"ג וב"ח דלוקין ודאי גם כן לאחר גמ"ד דוקא ופשוט. עוד ראיתי שם בקצה"ח כתב בע"א בגוונ' דהנתבע משואיל"מ אם שייך הזמה וכתב דלבו מהסס בדבר זה דאפשר כי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם דוקא בב' עדים ולא בע"א ע"ש וער"מ פכ"א מה' עדות ז"ל בא ע"א והעיד שזינתה אחר קינוי וסתירה ונמצא אותו העד זומם משלם כתובתה עכ"ל מבואר בגמר' דגם בע"א שייך דין הזמה ובמחכ"ת נעלם ממנו ד' הר"מ הנ"ל. וגם באשה ועבד דאינם בגדר עדות כלל אפשר אף על פי שנאמנים לעדות אשה ולטומאה מכל מקום אין בהם דין הזמה דפרשה של הזמה מיירי באנשים ועמדו שני האנשים וכו' דילפינן מכאן בשבועות דעדות נשים פסולות אם כן אף במקומות שנאמנים ל"ש הזמה וקרובים דג"כ נאמנים כיון דהם בגדר עדות לרחוקים שייך דין הזמה כיון דנאמנים כאן אבל נשים שאינם בגדר עדות כמש"ל אף על פי שנאמנים מכל מקום ל"ש הזמה ומכל מקום צ"ע ואין לי כעת ראיה ברורה לד"ז. ואם נאמר דל"ש דין הזמה ה"ה על ידי צירוף כגון שהיו עדים כשרים מעידים על מיתת הבעל או על טומאה וג"כ אשה העיד' בצירוף והוזמו שניהם והאשה לא הוזמה יש לעדים דין זוממין ול"ש לומר אין עדי' ניזומין עד שיזומו כולם כי אלו אינם בגדר עדות כלל עיין מכות ור"מ פ"כ מה"ע וכבר רמזתי לעיל די"ל באם קיבלו עליהם בד"מ עדים פסולים או קרובי' אף דכשרים במק"א מכל מקום כיון דלזה פסולים מן התורה רק מחמת קבלה דמחייב עצמו ממון אין לעדים דין זוממין ואף שהוזמו א"צ לשלם דלא כתבה התור' בכה"ג דין הזמה רק במקום שנאמנים מן התורה בזה יש לספק אף בנשים לענין עדות אש' וטומאה אם יש דין הזמה אבל במקום שפסולים רק מחמת קבלה [כשרים] נרא' דאין שייך וכעת אין לי ראיה לזה ובאתי רק לעורר.