מנחת חינוך · סימן ל״ז, י״ב

הכלל דבש"ס ופוסקים אין חילוק בין רשע דחמס או לאו דבמקום דצריך עדות שניהם פסולין ובמקום דא"צ עדות שניהם כשרים. והנה ביבמות דכ"ה א"ר מנשה גזלן דאוריית' פסול לעדות אשה ושם מיירי לענין להתירה להנשא ומיירי שם ברשע דחמס במשנה ע"ש וברש"י דמימר' זו הוא בר"ה סוף פ"א. והנה לפי מה שביארנו אין חילוק כלל לרשע דחמס או דלאו חמס אם כן כיון דר"מ סובר דבעדות אשה פסול רשע ע"ש דמבואר בש"ס הפסוק אל תשת רשע אף דנקט גזלן מכל מקום ה"ה באחד משאר עבירות כי אין חילוק כלל ע"כ הרי"ף בסוף יבמות והר"מ פי"ב מה' גרושין נקטו סתמ' בעל עבירה פסול ע"ש הי"ז כ' וז"ל וכן הפסול בעבירה מן התורה וכו' אינו נאמן דבאמת כיון דגזלן פסול נר' דצריך עדות אם כן רשע דלאו דחמס ג"כ פסול מגזירת הכתוב וכן באה"ע סי' י"ז סתם דפסולי תורה פסולים לעדות אשה אף שהוא פסול באיזה עבירה אך באמת טעמ' בעי כיון דא"צ עדות דאשה וקרוב נאמנים אמאי פסולים אלו הפסולים ובאיסורים דעלמ' נאמנים הפסולים דלאו חמס לכ"ע אף להנ"י אך זה נקל לתרץ אם נאמר דמה"ת בעינן עדות כשרים לעדות אשה וע"א דנאמן הוא רק מדרבנן עיין בראשונים ואחרונים וחז"ל האמינו ג"כ אשה וקרוב וא"כ ר"מ סובר ביבמות דגזלן דאוריית' אינו נאמן היינו דחז"ל אוקמי' אד"ת אם כן אינו נאמן ופסול מן התורה וכן שאר בעל עבירה דאין חילוק וכמ"ש ולענין רשע הו"ל עדות אשה כד"נ וכד"מ ע"כ פסולים כל הפסולים בעביר' מגזירת הכתוב ואפילו נימא דע"א מהימן מן התורה בעדות אשה עפ"י הספרי דלא יקום ע"א באיש אבל קם הוא לעדות אשה מכל מקום ה"ל כמו שבועה דצריך עד כשר עיין ר"מ ואשה או קרובים כשרים מדרבנן ע' באחרונים ואיני מעיין כעת בענינים אלו על כל פנים ר' מנשה סובר דבגזלן לא הקילו וה"ל כע"א לשבועה ופסול מן התורה עד פסול ע"כ סובר גזלן דאוריית' פסול ומוכח לה ממשנה דר"ה ע"כ פסקו כל הפוסקים דפסול עבירה פסול אפילו לאו גזלן כי אין חילוק כמו שביארנו במקום דצריך עדים פסולים כל הרשעים ובמקום שא"צ עדים כשרים כולם וכאן צ"ע ע"כ הרשעים פסולים.