מנחת חינוך · סימן שס״ח, ט׳

והנה יוצא מהגפן דאסור לנזירים מונה הר"מ והרהמ"ח חמשה לאוין אחד יין וחומץ יין בכלל לאו זה. ב'. ענבים לחים דכתיב וענבים לחים וכו'. ג'. צמוקים היינו ענבים יבשים דכתיב ויבשים. ד'. חרצנים שנא' מחרצנים וכו'. הה'. זג שנאמר ועד זג וכו' וזג הוא הקליפה החיצונה וחרצנים הם הגרעינים כר"י במשנה פ"ג מיני' וכו' ובוסר הוא ג"כ בכלל ענבים ע"ש בסוגיא ומרבינן בסוגיא ענבים דכרין היינו ענבים שהתליעו כן פרש"י והתוס' והר"מ לא הביא זה דהם בכלל ענבים ע' בכ"מ. ומרבינן עוד בגמרא בין הבינים ופרש"י אותו דבר שבין הזג והחרצנין שממנו נעשו שמרים והתוס' פירשו פי' אחר דהיינו ענבים קטנים שבין הגדולי' שאינם רואים פני החמה שאינם מתבשלים וכו' ועוד פירשו שאם ליקט האוכל שבין החרצן ואכלו כזית לוקין ולא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם וכו' וזה מרבינן מן ועד זג ע"ש בגמ' והר"מ אינו מביא זה וכתב הכסף משנה שמשמע לרבינו דהוי בכלל ענבים בלשון ב"א ועיין בלחם משנה שכ' כיון דהוא ממדרש ועד זג ע"כ לא מנה הר"מ לאו מיוחד כדרכו ובעזה"י יבואר עוד בסמוך ודינים אלו מבוארים בר"מ כאן פ"ו. והנה לאו אחד הוא בשתיי' וארבע' לאוין באכילה ועיין בר"מ דברים שאינן חייבים עליהם כגון סמדר וכו' עיי"ש בר"מ ובהרהמ"ח. והנה הלאו דשתי' הוא יין או חומץ אם הוא ראוי לשתי' ולאו דענבים לחים ויבשים ג"כ ראוי לאכילה אך לאוים דחרצנים וזג דברים אלו אינם ראוי' לאכיל' עי' בתוס' נזיר דף ל"ד ע"ב ד"ה מחרצנים וכו' וכן מבואר בשבועות דף כ"ג שבועה שלא אוכל חרצן בכמה כיון דלא מתאכיל בעיני' וכו' אע"ג דבכל איסורים שבתורה אינו חייב אם אינו ראוי לאכילה ש"ה שהתורה אסרה כך כמו גה"נ שהתורה אסרה דהוא עץ בעלמא ה"נ כאן. והנה לענין השיעור מאי דהוי שתי' כגון יין וחומץ השיעור ברביעית כמו שמבואר בש"ס ובר"מ כאן ובהלכות מ"א. וביין קרוש או שאר דברים שהם אכילה כגון ענבים וכו' הם בכזית ככל איסורי תורה. והנה פחות משיעור בודאי יש איסור תורה ואין לוקין כמו כל איסורים וגם בודאי אינו חייב על שלא כדר"א כיון דכתיב אכילה כמו כל האיסורים ואף גה"נ אף דהתורה אסרה עץ בעלמא מכל מקום אין חייב אם עירב דבר מר וכו' ה"נ עיין באחרונים. וגם לענין הנאת גרונו ושאר דברים הנוהג בדבר אכילה כמ"ש כ"פ ה"נ כאן דהוי איסורי אכילה. ועיין בפרי מגדים סי' ס"ד שכ' דאפשר דדין גה"נ אינו חייב אם אכל כזית בכא"פ דחלקו פטור כמו אמ"ה דחידוש הוא ע"ש. ולפי זה ג"כ ח"ש מותר דלא שייך חזי לאצטרופי כיון דאינו חייב בכא"פ והובא כ"פ בח"ז. אם כן ה"נ בחרצן דאינו ראוי לאכילה וחידוש הוא אם כן חלקו פטור ואינו חייב בכא"פ וג"כ ח"ש מותר דלא חזי לאצטרופי דג"כ חידוש הוא והדברים עתיקים בעניני' אלו וכתבנו כ"פ. והנה מבואר דהצירוף של מאכ"א הוא בכדי א"פ בשיעור זה מצטרף וביותר אינו מצטרף והוי כח"ש כמבואר בר"מ פי"ז מהלכות מ"א. ופרס דעת הר"מ דהוא ג' בצים ויש סוברי' דהוא ד' בצים ואין כאן מקומו. אך שתיית איסור הצירוף מבואר בר"מ הלכה ט' דהיא כדי שתיית רביעית וביותר אין מצטרפין וכן פסק הר"מ פ"ב מהלכות שביתת עשור דלאכילה בכא"פ ולשתי' כדי רביעית וביותר אין מצטרף והוא פחות הרבה מכדא"פ ועי' שם בהה"מ והכסף משנה כאן בהלכה י"א מביאו מה שתמהו על הר"מ מהש"ס דכריתות ותירץ דלענין פסול גוי' החמירו ע"ש ועיין ג"כ בטור או"ח שהביא דיעות אלו אם כן בודאי לענין שתיית נזירות יין ג"כ הדין כן והר"מ במ"א הביא חלב ודם אבל אין חילוק דכל האיסורי' בשתי' הדין כך וכי רוכלא הוא לחשוב ופשוט: