מנחת חינוך · סימן שס״ח, ח׳

ואחר שהקדמתי לך קצת מאי זה נזיר נבוא לבאר המצות בעזה"י עוד רגע אדבר ולעורר קצת לפי מאי דקיימא לן הנודר מן החרצנים לבד או מאיזה איסורי נזיר הרי הוא נזיר גמור כמבואר בר"מ פ"א ור"ש סובר בגמ' דאינו נזיר כלל ואנן קי"ל כרבנן דה"ל נזיר דאסור בכולם דכך גזה"כ על כל פנים כ"ע ס"ל דאין נזירות חל לחצאין רק רבנן סברי דחל הנזירות על הכל ור"ש סובר דאינו חל כלל ואנן קי"ל כרבנן האיך הדין אם א"א לחול הנזירות על הכל אם חל הנזירות במקצת ע"כ לא סברי כ"ע דאין נזירות חל לחצאין אלא היכי דאפשר לחול כולו אם כן למר אם נזר במקצת הוי נזיר לכל ולמר אינו נזיר כלל אבל אם א"א לחול על הכל אפשר דחל מקצת. או אין חילוק דבכל ענין אין נזירות לחצאין אם כן במקום דא"א אין חל כלל אף לדידן דקיימא לן כרבנן והציור הזה אבאר לך אח"כ. ונראה כיון דאין נזירות לחצאין הוא בכ"ע ואם א"א לחול קצת אין חל כלל. ובזה נתיישב לי דברי הרשב"א מובא ביו"ד סי' רט"ו דאם אמר שבועה שלא אשתה יין וחזר ואמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא אחת דהיינו על השבועה ולא על הנזירות דאין אחע"א והקשה בס' אבני מלואים שחבר הגאון בעל קצה"ח למה אינו חל הא נזיר אסור בג' מינים ביין ובטומאה ובתגלחת אם כן יחול הנזירות בכולל כיון דחל אתגלחת וטומאה ואי דהוי משני שמות הא לענין בל יחל הו"ל משם אחד ע' שם בקונטרס התשובות סי' ט"ו. ולפמ"ש ניחא דבשלמא בכ"מ דאיסור כולל דרך משל בהמה שנתנבלה דודאי איסור נבלה ע"כ חל על הבשר כיון דנבילה היא ואין שום דבר מונע לחול ואפילו אם נאמר דאין איסור נבלה חל על החלב או על הגיד מטעם דאין אחע"א מכל מקום בודאי על הבשר חייב וחל אם כן שפיר אמרינן מגו דחל על הבשר חל נמי על החלב אבל כאן האיך יוכל להתחיל מגו דחל על התגלחת ועל הטומאה חל נמי על היין דבאמת אין חל כלל על התגלחת ועל הטומאה לחוד כי לא יכול לחול עליהם לחוד כי אין נזירות לחצאין רק אם חל על היין וכיון דעל היין אינו חל ממילא אינה נזירות כלל דאינה לחצאין והיאך אפשר לומר מגו דחל על התגלחת דא"י באמת לחול כלל לחצאין אמרינן אדרבא כיון דלא חל על היין אם כן אין נזירות לחצאין ולא חל כלל דא"א לומר מגו דחל על זה כיון דא"י לחול כלל ע"ז לחוד רק בצירוף אם כן כיון דא"י לחול על זה המקצת אין חל כלל ועיין בר"מ בכריתות בחקירה הנפלאה והדברים ברורים. ולומר דזה לא הוי נזירות לחצאין כיון דעכ"פ אסור ביין ג"כ מצד השבועה מנ"ל זה כיון דכ"ע ס"ל אין נזירות לחצאין היינו דצריך להיות כל הדברים אסורין מצד הנזירות ודברי הרשב"א נכונים וברורים. ואי קשיא לך על מ"ש כה"ג והוא נזיר וכו' וכן במכות יש חורש תלם וכו' כהן ונזיר האיך משכחת לה כהן נזיר הא אין אחע"א ולפמ"ש לא שייך כולל כבר הקשה קושיא זו הגאון ש"א בתשובה סי' ס"א על משנה זו דיש חורש וכו' האיך משכחת לה כהן ונזיר הא אמרינן התם דהתנא דיש חורש וכו' ל"ל איסור כולל אם כן האיך חל נזירות ותי' דהי' מופלא סמוך לאיש וקיבל עליו נזירות ברגע שיביא ב"ש דאיסור כהונה ונזיר באין כאחד וכן כה"ג ונזיר משכחת לה כה"ג כעין זה ע"ש בהגהות אבני מלואים. ובלא סברתי קשיא על הרשב"א מגמ' הנ"ל וצריך לתרץ או כתירוץ זה או תי' אחר. אך מכל מקום לדינא אפשר לומר דזה לא הוי נזירות לחצאין נהי דאין לוקין על היין אם נשבע קודם מחמת דאאחע"א על כל פנים האיסור קאי כמבואר בפ' ד' אחין ביבמות ונ"מ לקברו בין ר"ג והפמ"ג השיג על הש"ך שכ' ביו"ד סימן רל"ח שהנשבע שלא לאכול נבילה וצריך לאכול נבילה מפני פקוח נפש דא"צ להתיר שבועתו והוא מתפלא ע"ז הא איסורא רביע עליו רק דאין עונשין מהש"ס דפרק ד"א ע"כ ה"נ אין זה איסורא לחצאין דמ"מ איסור רביע עליו ע"ש באבני מלואים סי' י"ב שהשיג על דברי פרמ"ג דיש חילוק בין איסור הבא מאליו כגון אשת אח ואחות אשתו דמבואר שם בש"ס דזה בודאי חייל דהאיך יוכל ליפקע אבל איסור הבא ע"י עצמו כגון שבועה אין חל כלל ע"ש באריכות אם כן ה"נ ה"ל איסור הבא ע"י עצמו ולא חל כלל ואף לדעתו שם באותם התשובות דאיסור נזיר אינו דומה לשבועה עיין שם באריכות בדבריו הנחמדים ולא עיינתי היטב בדבריו מכל מקום נ"ל כאן דעכ"פ לא שייך איסור כולל דכולל שייך אם יוכל לומר דזה מקודם חל עליו וא"כ אמרינן מגו דחל על זה חל וכו' אבל כאן דלא יוכל לחול על א' רק בב"א על כולם והאיך שייך לומר מגו דחל על התגלח' וטומאה חל וכו' דאינו יכול לחול כלל על השני דברים אם לא על השלשה ביחד אם כן האיך שייך לומר מגו דחל כיון דאינו יכול לחול כלל על זה לחוד ואינו דומה לכל איסור כולל כיון דאין נזירות לחצאין ומה שתמצא סתירה לדברינו באיזה מקום צריכים לתרץ כי הדברים ברורים ואין דרך לנטות ממנו בס"ד. הכלל מ"ש דבנזיר לא שייך כלל כולל דכולל אינו אלא היכי דחל על הדבר המותר לבדו וגורר את דבר האיסור ג"כ מגו דחל ע"ז וכו' אבל בנזיר דאינו לחצאין לא שייך מגו דחל ע"ז דלא יוכל לחול ע"ז לחוד והאיך יגרור והאיך שייך מגו דחל דאינו יכול לחול אם לא בצירוף ג"ז והדברים ברורים בס"ד. ולענין דינא נראה דזה שכתבתי הוא ברור דלא שייך כולל דא"א לתפוס כלל לשון כולל מגו דחל ע"ז דע"ז לחוד אינו חל אך אם נשבע מקודם על יין או כהן דמקבל עליו נזירות הוא נזיר גמור בלא טעם דכולל כיון דקיימא לן אחות אשה מתלי וכו' אם כן האיסור חל לקוברו וחל הנזירות ולא הוי לחצאין כי חל על הכל ולא הוי כמו שבועה דזה הוא איסור הבא מאליו ע"ש בס' אבני מילואים אך על כל פנים אין לוקין משום לאו דנזירות ע"ד שקדם איסורו מחמת דבר אחר כגון כהן שקיבל עליו נזירות עובר משום שני לאוים אם טימא עצמו רק אין לוקין רק מחמת לאו דכהונה דקדם אבל על התגלחת ויין לוקין דאין שייך אין נזירות לחצאין דעל טומאה ג"כ חל איסור דנזירות רק דאין לוקין. ובזה ניחא בש"ס דף כ"ג דאמרי' שם דהוי שני לאוים היינו לשמים על כל פנים איכא איסור שני לאוים וכן בדברי הרשב"א שנשבע מקודם על היין ואח"כ קיבל עליו נזירות אין לוקין על היין משום נזירות דאין אחע"א אבל מכל מקום עובר בלאו גמור דנזירות ג"כ וה"ל נזיר לכל ולא הוי נזיר לחצאין. דע"ז ג"כ נזיר אך לחול אף לענין מלקות מחמת כולל לא שייך דלא נוכל לתפוס דחל על אחד רק חל בצירוף וקושית הש"א מהא דכהן ונזיר דלוקין על הטומאה שנים צ"ל כתירוצו בגוונא דחיילי כשהביא ש"ש. ולדברי הסובר מופלא סמוך לאיש הוא רק מדרבנן קושיתו צ"ע ובאתי רק לעורר ובעזהש"י אשנה פ"ז. וג"כ נראה דאם אסור בטומא' כגון כהן וקיבל עליו נזירות וצריך לטמא מפני פ"נ דצריך לישאל על נזירותו דלא דמי לשבועה דהו"ל איסור הבא מאליו כדברי האבני מילואים שם ע"ש ואין כאן מקומו להאריך יותר עי' בסוף מצוה שע"ג מ"ש עוד בזה השייך לכאן. וע"ש בס' הנ"ל שהקשה על הרשב"א נהי דנזירות לא הוי כולל על היין מחמת תגלחת וטומאה דהוי משני שמות יחול מחמת איסור בל יחל דהוי בנזירות והוי כולל מש"א. ולפמ"ש לעיל דנוזר מדבר אחד אינו עובר על בל יחל על הדברים שאסור מחמת נזירות שלא דיבר רק בל יחל עובר על מה דהוציא בשפתיו אם כן אפשר הרשב"א מיירי דלא קיבל הנזירות רק מיין ואינו עובר על בל יחל על התגלחת והטומאה ואין כאן כולל והרשב"א לא נחית לפרש זה כי עיקר התשובה אם חל הנזירות ע"ש. וע"ש בס' שער המלך בהלכות א"ב שפלפל הרבה באחע"א ובהלכות מ"א שהקשה קושי' זו של הש"א ועיין שם בהגהות שעה"מ והוא אריכות גדול ולענ"ד מ"ש הוא נכון בעזה"י.