מנחת חינוך · סימן שס״ח, י׳

והנה לענין תערובות דעת הר"מ כאן דשוה לכל איסורי תורה כמ"ש בהלכות מ"א דטעמו וממשו היינו אם נתערב בא"מ כזית בכדי ג' בצים ואכל כל הפרס חייב עליה כמו בעין ה"נ כאן. כ' הר"מ אם נתערב צמוקים עם גרוגרות ויש בה טעם צמוקים ויש מן התערובות כזית בג' בצים ואכל כל התערובות כמו שאר איסורים וכו'. והנה להאריך בשיטות הללו של טעם כעיקר צריך אריכות גדול ממש חיבור בפני עצמו. ועי' בפרי מגדים באו"ח בפתיחה ובשער המלך בהלכות חו"מ והרבה האחרונים שהאריכו בזה. וכתב הר"מ כאן וכן אם שרה פתו ביין והי' הרביעית יין בכדי פרס מן הפרס ואכל כדי פרס מן הפרס שנמצא שאכל יין רביעית ה"ז לוקה ואח"ז הלכה ו' כ' נתערב יין בדבש וכו' ובהלכה ז' היה בה טעם יין ואין שם רביעית בכא"פ אסור מדרבנן וכו' ותורה הוא וללמוד וכו' כי הדברים הללו תמוהים אצלי כיון דגבי משקים השיעור ברביעית וגם הצירוף הוא ברביעית ויותר אינו מצטרף אפילו בעין אף שהוא פחות מכא"פ אם כן היאך כתב הר"מ כאן דרביעית יין בפת כא"פ מצטרף עם כל הפרס והאיך מצטרף כיון דהוא הרבה משתיית רביעית קרוב למחצה יותר ואינו מצטרף לשיטת הר"מ אף בעין מכש"כ ע"י תערובות. ולומר כיון דהוא מעורב בפת היינו מאכל דינו כמאכל אם כן ל"ל רביעית יין בכזית סגי וגם אין סברא כלל והאיך יתחייב ברביעית יין בכא"פ דהוא הרבה יותר משתיית רביעית וכן אח"ז שנתערב בדבש דהוא משקה כנראה מדבריו למה כתב אם אין בה כא"פ אפילו יש בה כיון דיותר משתית רביעית אינו מצטרף הכלל כמו גבי אוכלים השיעור בתערובות הוי כמו בעין בא"פ ה"ה גבי משקה צריך להיות השיעור בתערובות כמו ביין שיעור רביעית לשיטת הר"מ דצירוף שתי' לדידיה הוי ברביעית. ולומר דבכה"ג כיון דיש בה טעם נהפך ההיתר בשיעור זה דזה אינו דהר"מ לא ס"ל והוא סובר דצריך לאכול כל הפרס שיהי' כל האיסור ואין ההיתר נהפך כלל לשיטתו עיין באחרונים אם כן למה מצטרף בכאן בכא"פ בפת או בדבש דאם אכל כל הפרס הוא הרבה יותר משתיית רביעית ועוד יש כמה הוכחות דודאי גבי משקים בתערובות הוא כמו בעין כמו אוכלים וגבי אוכלים הוי א"פ ובודאי גבי משקים הוא כדי רביעית וא"כ האיך כ' הר"מ כאן גבי יין כא"פ והשיעור הוא רביעית ובמ"א סובר דצירוף ממשקים כדי רביעית ולא יותר וגם בהלכות ש"ע כ' כן. ולפענ"ד צריך עיון גדול ותמהני על נ"כ שלא עמדו בזה וצריך לעיין בסוגיא בע"ז בטעמו וממשו ובאתי רק לעורר וכעת הוא תמוה גדולה אצלי וצ"ע. עי' בתוס' זבחים דף ק"ט ע"א בד"ה עולה וכו' מבואר סברא זו אבל דעת הר"מ אינו כן וגם דברי התוס' צ"ע ואין כאן מקומו. והנה האוכל אחד מאיסורי נזיר לוקין משום לאו המיוחד ומשום בל יחל. והנה בש"ס דף ל"ח מבואר פלוגתא דאביי סובר דאכל חרצן או זג לוקין ג"כ משום לאו כל אשר יעשה מגפן היין וכו' ורבא ס"ל דאין לוקין מלאו זה דכל אשר יעשה דהוי לאו שבכללות וכן פסק הר"מ כאן כרבא לפי גירסתו ועיין בראב"ד. והנה הר"מ פסק כאן דגם גבי נזיר אין המל"א אך איסורי נזיר כגון שצירף ענבים לחים ויבשים וחרצן וזג ואכל מן התערובות כזית לוקין וכן כ' פ"ד מהלמ"א דכל איסורים שהם משני שמות אין מצטרפין חוץ מאיסורי נזיר דהיינו דיש כאן הרבה שמות ומכל מקום מצטרפין והוא משנה מפורשת כאן דא"נ מצטרפים. ובש"ס דף ל"ז מביא ברייתא מכל אשר יעשה מגפן היין לימד על א"נ שהם מצטרפים זע"ז. והנה אמת אף דאין לוקין מלאו זה דכל אשר יעשה וכו' אך ילפינן מריבוי דקרא דהדין כ"ה דמצטרפי'. אך צ"ע לפמ"ש בח"ז כ"פ בשם רש"י בשבועות דצריך להתרות בו משום אזהרה זו הכתובה בתורה וא"כ כאן האיך מתרין בו מהלאוים המיוחדים הלא לא אכל מכ"א שיעור ומכל אשר יעשה על הלאו זה אין לוקין וצ"ל דמתרה בו מכל הלאוין מכל המינים שאוכל והתורה גזרה דמצטרף אבל משום מין אחד אם התרו בו נראה דאין זה התראה כיון דלא אכל כשיעור ממין זה כנלע"ד ובאתי רק לעורר. ועי' בר"מ שכ' כיצד הרי שצירף ענבים לחים עם יבשים או עם בוסר וחרצן וזג ואכל מן התערובות כזית לוקה וכו' וכן אם שתה יין וחומץ רביעית לוקה על כל פנים כי הצירוף דאכילה לחוד וצירוף המשקים לחוד אבל האוכל ושותה אינו מצטרף אף כקל שבשניהם כמו שמבואר בפ' יוה"כ ובהלכו' ש"ע דהאוכל והשותה א"מ אף דשם מסקינן יתיבי דעתא מכל מקום לפי מאי דקיימא לן כר' יהושע במעילה וכן פסק הר"מ בפ"ד מהלכות טומאת אוכלין דטומאתן שוה ואין שיעורן שוה אין מצטרף אפילו כקל שבשניהם ה"נ אין השיעור שוה שמשקה ברביעית ואוכל בכזית אם כן אין האוכל מצטרף אפילו להשלים רביעית וכן כתבו התוס' כאן במשנה ד"ה וכל וכו' וז"ל כגון ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים שאם יאכל כזית מכולם לוקה משום דכתי' מכל אשר יעשה וכו'. והנה במה שכתבו התוספות דלוקה מכל אשר יעשה אף דאין לוקין מלאו שבכללות אפשר דהי' להם הגרסא דרבא מחייב והוא אריכות גדול. עיין בסמ"ק לרבינו הר"מ ובהרמב"ן שם ובכמה תוספות ואין כאן מקומו להאריך. אך על כל פנים כתבו ג"כ דוקא עניני מאכל וחושבים הד' לאוים של מאכל נזיר כמו הר"מ. אך ראיתי ברש"י שם (או המפרש) שכתב וכל היוצא וכו' כגון חרצן ויין וחומץ מצטרפין זה עם זה לכזית. ולכאורה צ"ע האיך מצטרף לחמור והאיך משקה דקל בשיעורו מצטרף להחמיר בכזית דז"א לשום מ"ד דאף מאן דפליג ס"ל דהחמור מצטרף לקל אבל הקל לחמור להחמיר בודאי אין מצטרף. וא"כ האיך פי' רש"י דיין מצטרף לכזית אך עיי"ש בסוגיא דהת"ק כאן דסובר ואינו חייב עד שיאכל הענבים כזית סובר ג"כ דעל השתיה חייב בכזית כמשנה אחרונה וכן פי' הרע"ב וע"ש בתוס' ותויו"ט אם כן כיון דשתי' ג"כ בכזית הו"ל שיעורו שוה ומצטרף אך לפסק הל' דיש חילוק בין אכילה ושתיה אין מצטרפין אפילו לקל ע"כ כתב הר"מ רק מאכל לחוד ושתי' לחוד ומ"ש הר"מ דיין וחומץ מצטרפין לרביעית אין חידוש כלל לשיטתו דפוסק לקמן דיין וחומץ הם ש"א אם כן פשוט שמצטרף. והאוכל כזית ענבים וכזית חרצן וכזית זג וכזית צימוקים ורביעית יין לוקה חמשה מלקות דהו"ל ה' שמות וחוץ לאו הכולל היינו בל יחל והר"מ השמיט דמבואר בש"ס דמשכחת ששה מלקו' כגון דאכל בין הבינים ועי' לח"מ שעמד בזה ותירוצו אינו מובן לי ולא עיינתי היטב. שתה רביעית יין ורביעית חומץ אינו לוקה אלא אחד דהו"ל שם אחד ועי' בראב"ד ובלחם משנה ולברר בכ"ד השיטות צריך חיבור על כל מצוה ובאתי רק לעורר. ונזיר שהיה שותה יין כ"ה א"ח אלא אחד אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל התראה וזה יבואר במק"א בס"ד פי"ד מהלכות מ"א וכבר כתבתי לך דלאוים אלו הם ככל א"מ לכל הדינים כמו שמבואר בר"מ פי"ד מהלכות מ"א. וח"ש אסור מן התורה חוץ מחרצן וזג דאינו ראוי לאכילה והתורה אסרה יש לחקור לענין חלקו וח"ש כמ"ש לעיל. ועי' בצל"ח בסוגיא דמשרת שהקשה על הא דאמרינן בשבועות דר"ע לא סבר לי' כ"ש למלקות כר"ש מדאמר ר"ע נזיר ששרה פתו וכו' ויש כדי לצרף כזית ואי ס"ד כר"ש ל"ל צירוף הא משכחת לה בנזיר סוף שלשים יום דשוב לא חזי לצירוף ותירץ דלר"ש דסובר כ"ש א"צ הטעם דחזי לאצטרופי וכו'. נראה מדבריו דלר"י נזיר בסוף יום שלשים ח"ש מותר דלא שייך חזי לאצטרופי ע"ש. ובאמת זה אינו דפסקינן אף דכלה כל זמן הנזירות מכל מקום חייב מלקות על כל איסורי נזיר כמ"ש לעיל עד שיביא קרבנותיו אם כן שייך תמיד חזי לאצטרופי דהיתר תלוי בעת שנזרק אחד מן הדמים ואפילו אם אכל קודם זריקה חזי לאצטרופי דאפשר לא יזרוק הכהן. הכלל כיון דאינו תלוי בזמן הו"ל חזי לאצטרופי וז"פ ודבריו צ"ע. והנה לאוים אלו של גפן אסור לכל ג' הנזירים שכתבנו בפתיחה ונוהג בכל אישי ישראל כמ"ש ולא הותר מכללו בשום אופן דיין מצוה אסור כיין הרשות כמבואר בש"ס ובר"מ. ובמ"ש נכלל ג"כ מצוה שס"ט ש"ע שע"א שע"ב כמו שמבואר בהרהמ"ח: