מנחת חינוך · סימן שס״ח, ו׳

מה שנסתפקתי אם אין הנזירות יכול להיות ל' יום אם יש נזירות פחות מל' דדוקא ביש לנזירות מקום לחול ל' יום הוא ל' יום אבל במקום שאינו יכול לחול יותר הוא נזיר אפילו בפחות שוב ראיתי דין זה מפורש בר"מ כאן פ"ד הל' י' וז"ל מי שאמר הריני נזיר יום אחד לפני מיתתי ה"ז אסור לשתות יין ולטמא ולגלח לעולם עכ"ל. והנה למה אין מונה עתה שלשים יום נזירות ויגלח רק באמת הנזירות שלו אינו מתחיל רק יום א' לפני מיתתו וכל יום אסור מספק דלמא יום זה הוא יום אחד קודם וכו' על כל פנים מבואר דיום א' שלא קבל עליו רק יום א' הוי ג"כ נזיר וה"ט אפילו במה שיש בכחו מכל מקום אם מקבל עליו פחות ויש זמן להתפשט על יותר גזרה עליו התורה דמתפשט יותר היינו ל' יום אבל אם קיבל עליו נזירות שא"א להתפשט יותר כגון דקיבל עליו יום אחד קודם מותו על כל פנים היום שקיבל עליו חל ויש נזירות פחות מל' יום כמו שפי'. ונזירות ל' יום הוא אם יכול להתפשט הוא ל' יום ובאין יכול להתפשט הוא כמו שפירש ולא אמרינן להקל כיון דלא יכול להיות ל' יום לא יהי' בפחות ז"א רק להחמיר אמרי' דאם יכול להתפשט הוא ל' יום ואם אינו יכול להתפשט הרי הוא כמו שנדר וז"ב ומכש"כ נידון שכתבתי לעיל וברור ופשוט. ונראה פשוט דכמו שכתבתי דכלתה הנזירות אפילו קודם ל' יום כמו שציירתי בודאי מביא קרבן טהרה ביום כלות הנזירות. דוקא היכי דהנזירות נתבטל כגון שהגדיל באמצע אינו מביא קרבן אבל אם השלים הנזירות כמו שקיבל עליו מביא קרבנות ומגלח וז"פ לא ניתן לכתוב מרוב פשיטותו. והמדיר בנו בנזיר דמבואר דמביא קרבנות טהרה וק"ט היינו האב מחויב בכך כ"נ מהסוגיא וכ"כ הרע"ב להדיא. ופשוט דאם רוצה הבן להביא משלו שיש לו מעות יכול להביא משלו כמבואר לקמן אפילו בשביל אחר יכול כ"א להקריב קרבן נזיר. עוד אני מסופק לדעת התוס' שסוברים דאם נתגדל באמצע הנזירות נתבטל הנזירות וא"צ לנהוג עוד אפשר דוקא אם נתגדל בתוך מנין הנזירות כגון שהדירה סתם שהוא ל' יום או מאה ובתוך המשך הגדיל נתבטל הנזירות אבל אם נהג כל הנזירות בקטנותו אך לאחר שכלו ימי הנזירות עדיין לא הביא הקרבנות דכתבנו לעיל דאסור בכל הדברים שהנזיר אסור בהם עד שיביא קרבנותיו וזה הגדיל לאחר המנין קודם הבאת קרבנותיו אפשר כיון דהוי נזיר בשלימות בקטנות נמשך עליו האיסור בגדלות עד שמביא הקרבנות. ואפשר כיון דכבר יצא מרשות אביו אין לו שום דבר בנזירות אביו ומותר תיכף בכל הדברים וכן מסתבר. לעיל הבאתי דברי הר"מ דמי שאמר הריני נזיר יום אחד קודם מיתה אסור לגלח וכו' וכ' הכסף משנה דנלמד מן הדין דלא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר שהבאנו לעיל ובאמת אין דמיון דשם צריך לקבל עליו נזירות גמור וכ"ז שלא קיבל עליו שותה יין עיין בר"נ ובהרא"ש שם אבל דין זה שכתב רבינו הוא חידוש כמ"ש דיש נזירות אף פחות מל' יום וזה לא נשמע. וראיתי בפי' הרא"ש שם שכ' וז"ל ולא מסתבר שיהא נזיר בלא קבלה וכו' ודאי אם אמר הריני נזיר ל' יום קודם מותי אז היה אסור לשתות יין מיד ויראה לי שיעמוד בספק נזירות כל ימיו וכו' והיינו הדין הזה שכ' הר"מ אבל הרא"ש נקט ל' יום שיעור נזירות אבל פחות מזה כמ"ש הר"מ דבר חידוש ואינו מוכח משם רק משם מוכח דחיישינן למיתה אבל דין זה הוא דין חדש ובודאי מצא הר"מ באיזה מקום ונעלם מאתנו וצ"ע על רבינו הכסף משנה שלא פירש לנו דזה הוא ד"ח. על כל פנים כפי שהבאתי בשם הרא"ש נראה דאין נזירות פחותה מל' יום אף באינו יכול להתפשט אם כן ד"ז הוא בפלוגתא ותלי"ת הוא הערה טובה. מ"ש לעיל היכי דאין ספיקו חמורה מודאי ספק נזירות להחמיר עיין בס' מחנה אפרים שהקשה מדין שכ' הר"מ הריני נזיר ביום שבן דוד בא דג"כ פוסק ספק נזירות להקל והתם אין ספיקו חמורה מודאי ע"ש ולפלפל בכל פרט צריך חיבור מיוחד בכל מצוה ובאתי רק לעורר קצת תן לחכם וכו'. אם אביו הדיר בנו בנזיר ואח"ז הלך האב ונתן לו יין או שטימא אותו דבכל הנזירים פטור האחר כמו שיבואר לקמן בס"ד אפשר כיון שהדירו הוא עובר משום בל יחל והר"מ ס"ל בכל הנדרים המהנה לוקה אם כן ה"ה כאן אך הר"נ פליג על הר"מ עיין בנדרים דף ט"ו מכל מקום אפשר לחלק בין הנושאים וגם לדעת הר"מ יש לחלק ובאתי רק להזכיר והוא אריכות גדול אין כאן מקומו.