מנחת חינוך · סימן שס״ח, ה׳

ואם הדיר בנו בנזיר שהוא בן יג"ש ולא הביא שתי שערות אם יש חשש שמא נשרו השערות והוא ספק גדול ספק קטן עיין בר"מ ובאהע"ז אם כן לכאורה הוי ספק נזיר וקי"ל דספק נזירות לקולא. אך [לפי מ"ש בשם התוס'] באמת הא דספק נזירות לקולא היינו מטעם דספיקו חמור מודאי דא"י להביא חטאת מספק ולא יוכל לגלח מספק כמבואר בש"ס ועיין במנ"ל כאן פ"ג הלכה י"ח שהאריך בזה וכאן לא שייך זה ל"מ לשיטת התוספות שנתבטל כשיגדיל אם כן בודאי יגדיל או יביא ש"ש ולא יהיה נזיר או יביא סימני סריס ונעשה גדול למפרע ולא חל כלל למפרע ואפילו אם נעשה גדול מכאן ולהבא כי יש בזה שיטות אם הלכה כרב ביבמות או כשמואל ומובא בח"ז ועיין בספר נו"ב מה"ק בחלק אהע"ז על כל פנים יתבטל הנזירות וישתה יין ויבורר הדבר ע"כ ספיקא לחומרא ונוהג נזירות בקטנותו ואח"ז או שיהי' גדול למפרע ויהי' רשאי לשתות יין למפרע או על כל פנים משיגדיל מכאן ולהבא ע"כ אינו דומה לכל ספק דלעולם באיסור עומד אבל כאן בודאי מותר עיין בש"ס ובמנ"ל. אך לשיטות שלא נתבטל הנזירות משיגדיל אם כן לאחר שיגדיל יהיה ג"כ ספק נזיר דילמא היה אז קטן וחל עליו עתה ג"כ או הי' גדול ולא חל כלל עליו נזירות אביו ואינו יכול להביא קרבנות מספק ולא ישתה יין וכו' לעולם וה"ל ספק חמור מודאי אם כן ספק נזירות להקל וא"צ לנהוג כלל נזירות. אך באמת הא דספק נזירות ע"ש בנזיר דף ח' ובנדרים דף י"ט מחמת דספיקו חמור מודאי דלא מצי לאתויי קרבן אין אדם מכניס נפשיה לספיקא והיה דעתו על הודאי דוקא ולא על ספק אבל הכא לספיקא דנזיר נכנס אז שהיה בספק ובכה"ג אף דספיקו חמור מודאי מכל מקום ס"נ להחמיר ואין לו תקנה באמת רק שיקבל נזירות נדבה כמבואר שם ואם נטמא קודם אין לו תקנה לעולם כמבואר שם. ואם הדיר בנזיר לאחר יג"ש ולא הביא שערות בגוונא דליכא חשש דשמא נשרו עיין בב"ש בהלכות מיאון באהע"ז אז בודאי צריך לנהוג נזירות מספק אולי יביא אח"ז ש"ש אם כן הי' קטן אך אם אינו מביא ש"ש ומביא סימני סריס כשהוא בן עשרים נעשה גדול למפרע ולא הי' נזיר למפרע כלל וכן כשאינו מביא ס"ס גם כן הוא קטן עד בן ל"ה אך על כל פנים קודם בן עשרים אינו יכול להביא קרבנות שמא הוא סריס ונעשה גדול למפרע להסוברים כרב ואינו חל כלל עליו הנזירות ואינו שייך לומר דרוב אינם סריסים דיצא מן הרוב כיון דלא הביא ש"ש ביג"ש והדברים עתיקין ויש הרבה לחקור בדיני קטן ולא הבאתי בכור הבחינה ובאתי רק לעורר ישמע חכם וגו'. ונ"ע ג"כ ספיקו לקולא מחמת דספק חמור מודאי דא"י להיקל בתער כיון דאינו יכול להביא קרבנות היינו החטאת מספק ואם נטמא אין לו תקנה כלל להביא ק"ט מספק וכ"ז שהוא טמא א"י לגלח ע"ש בגמ' ועיין במנ"ל פ"ג כאן שכ' דאפשר אף למאי דקיימא לן דחטאת אינו מעכב בנזיר דכיון דנזרק עליו א' מן הדמים מותר מכל מקום בנ"ע אסור לגלח עד שיביא כולם ע"ש. ונראה דאם הי' לו בן שלא הביא לא שערות ולא סימני סריס דנעשה גדול בן ל"ה ולשמואל דסובר דלא נעשה גדול למפרע רק מכאן ולהבא. ועיין בנו"ב דדעתו דהר"מ פוסק כשמואל ע"ש וכבר כתבנו דעל זמן הגדלות בודאי א"י להדירו. אם אביו של זה הדירו בנזיר פחות משלשים יום קודם שנעשה בן ל"ה ותיכף כשיגיע לל"ה ה"ז גדול ואין כח ביד אביו להדירו נראה דאין הנזירות חל כלל וא"צ לנהוג נזירות כלל כי אין נזירות פחות משלשים יום ובכ"מ גזה"כ אף דנזר פחות מל' יום הוא נזיר ל' והו"ל כאלו אמר שלשים ש"ה שיש בידו להזיר שלשים אבל כאן דעל הימים שיכנסו לזמן גדלות אין כח ביד אביו כלל ואפילו בפי' אם כן אין הנזירות רק פחות משלשים יום ופחות מל' אין נזירות כלל. אך אפשר לומר להיפוך כיון דדבר זה הלכה מפי הקבלה דאין נזירות פחות מל' יום אפשר דוקא אם יכול להיות ל' יום אף דהוא לא קיבל עליו רק פחות הוא גזה"כ דהוי ל' אבל כאן דא"י להיות דאין בכח להזיר אותו יותר אפשר יש נזירות כמו שפי' אף בפחות מל' דדוקא אם יש ביכולת על יותר ל"מ מה שמפחית אבל אם אין ביכלתו רק על פחות אפשר דבפחות ג"כ נזיר וצ"ע ובאתי רק לעורר. ונראה דאם הדירו אביו לשיטות הסוברים דלא נתבטל הנזירות משיגדיל נראה דאם עובר על איזה דבר בודאי לוקין כי הוא נזיר וקודם לא היה בר עונשין ועתה הוא בר עונשין לוקין רק אפשר משום לאו דבל יחל אין לוקין כיון שהוא לא נדר כלל. ועיין בר"מ פ"ה מהלכות נדרים דסובר תמיד דמי שלא אמר אין לוקין ע"ש ועיין בר"נ שהשיג על הר"מ ודעתו דלוקין דלא יחל דברו אדבר וכו' עיין בדבריו בנדרים דף ט"ו אם כן לוקין ואפשר נחלק ובאתי רק לעורר.