מנחת חינוך · סימן שס״ח, ד׳

ויש עוד מין נזירות היינו נזיר עולם כגון שאמר הריני נזיר עולם או הריני נזיר כל ימי חיי הרי זה נזיר עולם ואם אמר הריני נזיר לעולם יש שיטות אם הוא נזיר עולם או דינו כנזיר לזמן קצוב עיין בר"מ ובראב"ד ובנ"כ ומה דינו של נזיר עולם הוא נזיר כל ימיו ואסור בכל הדברים שנזיר אסור בהם אך יש דין חדש שהוא מגלח ראשו בתער כל י"ב חודש וכשהוא מגלח מביא השלש' קרבנות שנזיר טהור מביא ויש פלוגתא בגמרא דמר ס"ל משלשים יום לשלשים יום וכן הוא דעת המפרש אבל הר"מ פוסק כרבי דמי"ב חודש לי"ב חודש מגלח עיין במנ"ל מה שהאריך בזה והשיג על המפרש ע"ש. והנה קודם לזמן הזה מבואר בסוגי' דאסור לו לגלח גם נראה אם אינו רוצה לגלח אפילו אחר י"ב חודש הרשות בידו רק אם הוא רוצה הוא מגלח וכשמגלח מביא קרבנות. והנה רבי דסבירא ליה דמגלח מי"ב חודש לי"ב חודש יליף ג"ש מימים דגבי אבשלום מימים של בתי ע"ח דכתיב ימים מה גבי בע"ח הוא י"ב חודש אף כאן י"ב חודש ושם כתיב קרא עד וכו' שנה. ולכאורה קשה לי כיון דרבי יליף מבע"ח ובבתי ע"ח ס"ל לרבי בערכין דחשבינן השנה ועבורה היינו שס"ה ימים והאיך סתם רבי כאן די"ב חודש הו"ל למימר דמגלח אחת לשס"ה ימים ולא י"ב חדשי לבנה דהם רק שנ"ד ימים וגם קשה לפי מה דפסקינן דלא כרבי בבע"ח ונותנין לו כל חודש העיבור דחודש העיבור הוא בכלל שנה וא"כ לפי מה שפסק כאן כגז"ש דרבי ה"ל להר"מ לכתוב דמגלח משנה לשנה דנשמע דבשנת העיבור אינו יכול לגלח אחר י"ב חודש רק אחר י"ג חודש ומלשון י"ב חודש נראה דהוא רק תמיד י"ב חודש עי' באהע"ז סי' נ"ג גבי מינקת וביו"ד לענין אבילות. גם קשה כיון דבבע"ח בעינן מעל"ע כאשר ביארנו לעיל אם כן כאן ה"נ ואינו מבואר זה כאן וצ"ע ובאתי רק לעורר. והנה דעת התוס' דמיקל בתער דוקא מיקל שערו ואינו מגלח כל שערו ולא עביד הקפה כלל ואסור לגלח ראשו הן מטעם נזיר והן מטעם הקפה רק מיקל אבל רש"י פי' דמגלח וכו' וכ"נ מדברי הר"מ ושרי למיעבד הקפה ונראה דבחיוב עליו כמו תגלחת טהרה בנזיר כן זה גזרה עליו התורה דאם רוצה צריך לגלח לגמרי ולהביא קרבנותיו וצ"ע. וגם לדברי התוס' דאינו רק מיקל צ"ע אם מה שנקט בתער הוא דוקא דגזה"כ דצריך תער כמו תגלחת טהרה או לאו דוקא וצ"ע. ומסתברא לדעת התוס' דאינו דומה לתגלחת טהרה דהא מניח שערות גם תער לאו דוקא אך לדעת הר"מ דמגלח נראה דהוא גזה"כ וצריך לגלח בתער וכל ראשו כמו תגלחת טהרה ומכל מקום צ"ע ובאתי רק לעורר. ראיתי בל"מ שם שכ' על הא דמקשה מאי א"ב וכתב אע"ג דהוא דוקא בתער וכו' נראה דהוא פשוט דבתער דוקא ע"ש. והנה דין זה דנ"ע ג"כ הל"מ ואם נטמא מביא קרבן טומאה ופשוט דנוהג ג"כ בכל אישי ישראל וישנו ג"כ בשאלה וג"כ מופלא סמוך לאיש לדעת הר"מ יכול להזיר ג"כ נ"ע כי אין שום חילוק רק מ"ש. ואני מסופק אם אביו יכול להזיר לבנו הקטן בנ"ע ולהשיטות שכתבתי לעיל דאין הנזירות נתבטל לאחר שהגדיל אלא משלים נזירות אם כן נ"ע ג"כ יכול להזירו דהוא הל"מ ואין טעם לחלק אך לשיטת התוס' שבטל הנזירות משהגדיל אם כן בנזיר לזמן קצוב אם לא הגדיל באמצע שייך שפיר נזירות אבל הכא היאך מדירו לעולם כיון דודאי יגדיל ויתבטל הנזירות ולא הוי נזיר עולם כי יתבטל אם כן א"צ לנהוג נזירות אף בקטנות כיון דנ"ע א"י לחול והוא הזירו בנ"ע. או אפשר כיון דיכול להיות שימות קודם שיגדיל והוי נ"ע כ"ז קטנותו לכל הדינים של נ"ע. וכן מסתבר דהוא יכול להזירו בנ"ע ונוהג דיני נ"ע ואם מת קודם הי' נ"ע ואם הגדיל ממילא נתבטל אבל כיון דמשכחת לה על כל פנים נ"ע חל עליו נ"ע כנ"ל. ונראה דברור הוא מ"ש דלשון נ"ע שייך גבי קטן כיון דמשכחת לה [במת] ואם הגדיל באמת נתבטל הנזירות. אך לכאורה יש לספק דרך משל אם הזיר בנו הקטן על זמן רב קצוב על חמשים שנה. והנה ידוע דאחר חמשים שנה הוא בודאי גדול דאם יביא סימני סריס הוא גדול בבן כ' ואם לא יביא הוא גדול לאחר ל"ה שנים כידוע וא"צ לפרש אם כן הדיבור זה שדיבר לא משכחת לה כלל דודאי יבוטל אם כן אינו נזיר כלל אפילו בקטנותו דנדר שבטל מקצתו וכו' ואי דאם ימות קודם שיגדיל יהי' נזיר ז"א דבשלמא נ"ע הוא כל ימי חייו ואם מת כבר נתקיים נ"ע אבל נזיר לזמן קצוב אם מת בנתיים הוא אונס ואינו יכול לקיים הנזירות לא שייך כלל דחל עליו נזירות כלל כיון דל"מ לה זמן קצוב כלל זמן ארוך דיתבטל הנזירות ואינו דומה לנ"ע ואין הקולמוס יכול להטעים ותבין מעצמך. ונראה פשוט דאינו חל כלל ואפילו להסוברים דאין הנזירות נתבטל כשהגדיל היינו דוקא אם הדירו בזמן שיכול לקיים בקטנות ואירע שהגדיל בנתיים שייך שפיר דלא נתבטל הנזירות אבל במדיר אותו בזמן שיהי' בודאי גדול ועל זמן גדלותו אין כח ביד אביו להדירו לכ"ע אם כן כיון שהוא אמר לזמן כזה ומקצת דיבורו בטל והוא דיבור אחד לא חל כלל ואינו נוהג נזירות אף בקטנות כנ"פ וברור בעזה"י וקצרתי והמבין יבין בדברים מועטים דלא משכחת כלל שיהי' נזיר כל הזמן הזה ובמת בנתיים ג"כ אינו נזיר כל הזמן אבל בנ"ע נתקיים כי זה הוי נ"ע עד שמת ואז כלה אבל לזמן קצוב לא כלה הנזירות ופשוט.