מנחת חינוך · סימן שס״ח, ג׳

וכל אישי ישראל יש אצלם דין נזירות אם קבלו עליהם ונוהג בנשים ובעבדים ג"כ אך נזירות מפר הבעל כשאר נדרים ובעבד כופה אותו לשתות יין עיין בר"מ אבל אם אינו כופה או ששחררו גומר נזירתו. ובן נח אינו נוהג נזירו' והכל מבואר בש"ס ובר"מ ולהאריך בפרטי הדינים צריך חיבור מיוחד. וקטן מופלא אם קיבל עליו נזירות אם יכול לשאול על נזירתו או אפשר דרבי קרא דוקא לענין נדרים ושבועות ולא לענין שאלה. ע' במנ"ל שחקר בזה והובא בח"ז. וקטן וקטנה שוים הם לדינים אלו כי אין חילוק בין אנשים לנשים עוד יש דין בנזירות מה שאינו נוהג בשום נדר ושבועה והוא הלכה מפי הקבלה (ע' השמטו') דאב מדיר בנו בנזירות אם הוא קטן כיצד אמר לבנו הקטן הרי אתה נזיר או שאמר בני נזיר הרי הבן נזיר ומביא ק"ט וקרבן טהרה והדינים מהסוגיא וכ"נ דעת הר"מ דזה דוקא אם הבן שתק. ונראה הן דשתק מיד שהזירו אביו או לא שמע כלל כשהזירו אביו ואביו נהג בו נזירות וכששמע שתק ה"ז נזיר ואפילו מיחה אח"כ ל"מ כיון שפ"א שתק וכן אם הוא שתק נראה דל"מ אם הקרובים מיחו כיון דהוא שתק אך אם תיכף כששמע מיחה או גילח או מיחו קרוביו קודם ששמע הוא רק הקרובים שמעו ומיחו או גילחו אותו נתבטלה הנזירות אבל אם הקרובי' שמעו ולא מיחו ג"כ אין יכולים למחות עוד עי' בתוס'. הכלל נראה דאם הוא בעצמו שמע ולא מיחה אין מחאת הקרובים מועלת כלל רק אם הוא לא שמע והקרובים שמעו מהני מחאתם תיכף ונ"מ אפילו שמע הוא אח"כ ולא מיחה מכל מקום כבר נתבטלה הנזירות מחמ' הקרובים וכן אם הקרובים לא מיחו מכל מקום הוא בודאי יכול למחות אף שהקרובים הסכימו אך הקרובים א"י למחות אם הסכים הוא או שתק בשעת שמיעתו וכן אם שמעו ולא מיחו הקרובים א"י עוד למחות. ואינו מבואר עד היכן הקרבות להקרא קרובים ונראה דאפילו קרוב כ"ד יש לו דין זה ונראה ג"כ אם קצת קרובים שמעו והסכימו הם בעצמם א"י למחות אבל קרובים אחרים יכולים למחות ונתבטלה הנזירות רק הוא עצמו נראה דאם הוא מסכים אין שום קרוב יכול למחות וגם לאחר הסכמתו אינו יכול למחות בעצמו ג"כ ואם הוא מוחה בשעת שמיעה אין מועיל שום הסכמה רק מחאתם מועיל אם הוא לא שמע עדיין ותיכף דוקא בשעת שמיעה מועיל המחאה ודוקא קרוב זה שהסכים אין יכול למחות וקרוב אחר יכול למחות ועיין בתוס' בסוגיא שם וברע"ב במשנה שם. לעיל בפיסק' המתחלת והנה כתבתי דהתגלחת יכול להיות אחר שחיט' קודם זריק' עכשיו ראיתי בס' שיטה מקובצת כתב במשנה גבי תגלחת טהרה כו' דהתגלחת צריך להיות אחר זריקה ע"ש. אך צ"ע מה שכתבתי לעיל. ודוקא אב יכול להזיר את בנו ולא אם דכך הל"מ וכן אין האב מזיר את בתו דהלכה למשה הוא דרק אב מזיר את בנו הקטן בנזיר ואפילו אם הקטן מופלא סמוך לאיש מכל מקום יכול האב להדירו בנזיר עד שיביא שערות לאחר יג"ש אז אין האב יכול להזיר אותו. ואם הזיר האב לבנו הקטן ובתוך ימי הנזירות הגדיל יש דיעות דעת רש"י בסוגיא שם דלא נתבטלה הנזירות והתוס' דעתם דכשהגדיל נתבטל הנזירות ע"ש ועי' בתוי"ט סוף פ"ג דסוטה דכ' דנראה דדעת הר"מ כדעת התוס' וצריך אריכות גדול ואני באתי רק לקצר ולרמוז ומכל מקום אני לך. ועיין במנ"ל אי האב יכול לשאול על שהזיר הבן דאפשר ל"מ שאלה רק על נדר עצמו וגם חקר אם הבן יכול לשאול על מה שהדירו אביו דאפשר בקטנות ל"מ שאלה ואף כשיתגדל לשיטת רש"י דסובר דצריך להשלים הנזירות מכל מקום אף דהוא גדול א"י לשאול על נדר אביו כיון דאין הנדר שלו ע"ש. וע"ש דמביא בשם רש"י דמבואר בדבריו דהאב יכול לשאול על נזירת הבן והבן אינו יכול לשאול על מה שהזירו אביו ע"ש ומכל מקום אני לך. וכבר הבאתי בח"ז כ"פ דכל היכא דליתא בשאלה תכ"ד לאו כדיבור דמי אם כן דאביו איתא בשאלה בודאי מהני אם חזר בו תכ"ד אך אם הבן הסכים ותכ"ד מיחה לכאורה ל"מ כיון דליתא בשאלה אך אין זה דמיון וא"צ לפרש רק נראה לי מצד הסברא דאין חזרתו מועלת כיון דבאמת הוא קטן ואין הסכמתו כלום כי לאו בן דעה הוא רק גזה"כ היא והנה תכ"ד אמרינן דדיבור הראשון היה טעות וכאן אף דהיה טעות מכל מקום מהני כאן הסכמת קטן ובפרט כאן דאפילו קטן בן ג' או פחות דאין בו דעה כלל מכל מקום מועיל הסכמתו אם כן לא שייך טעות כלל אם כן תכ"ד לאו כדיבור דמי ובאתי רק לעורר. והנה נזיר שנטמא למת תוך ימי נזירתו דצריך להביא קרבן טומאה יתבאר לקמן בעזה"י ודין נזירות כדין נדרים וישנו בשאלה והאב והבעל מפירים נדרי אשה כמו כל הנדרים. וכן ג"כ כנויי נזירו' ה"ל כנדרים וכן לענין ידות עיין הכל בר"מ וכן יכול להתפיס בנזירו' עיין הכל בר"מ. ע"כ כתבנו דין נזיר סתם דהוא שלשים יום או נזיר לזמן קצוב.