מנחת חינוך · סימן שס״ח, ב׳

האומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר ה"ז נזיר מיד שמא ימות עתה ואם איחר נזירתו עובר משום בל תאחר ואין לוקין דאב"מ וז"ל הר"מ ומ"ש ה"ז נזיר מיד אין הפי' שתיכף חל עליו הנזירות ואם עבר לוקין משום לאו דנזיר ז"א דעתה אינו נזיר רק מחויב לקבל עליו הנזירות שמא ימות ואם לא קיבל עובר בכל שעה על ב"ת אבל נזיר לא הוי כ"ז שלא קיבל עלי' עי' בסוגיא דנדרים דף ג' ולשון הר"מ שכ' ה"ז נזיר מיד לאו דוקא אלא צריך לקבל עליו מיד עי"ש בתוס' ובר"נ וברא"ש וחשש זה שמא ימות עי' בלחם משנה מה שפלפל בזה ועי' בס' שעה"מ בה' סוכה פלפול ארוך ומכל מקום אני לך. ושיטת הר"מ דעובר מיד בב"ת ואינו תלוי דוקא בג' רגלים וכן דעת הר"נ שם ודעת הרא"ש דצריך ג' רגלים לענין ב"ת ואין כאן מקומו ובעזה"י במצוה דב"ת יתבאר זה. אמר הריני נזיר שתי נזירות או שלשה ה"ז נזיר כמנין שאמר כל נזירות שלשים יום ובכל שלשים מביא קרבנותיו ומגלח ומתחיל למנות נזירו' שני' ואפילו אמר הריני נזיר מאה אלף נזירות מונה אחת אחת עד שימות או ישלים כל הנזירות שנדר וזה מבואר בש"ס ובר"מ. וכ' הר"מ בסוף פ"ג המקבל עליו נזירות כחול הים כו' יגלח כל למ"ד יום ומתחיל למנות נזירות שני' וכן לעולם דקיבל עליו הרבה נזירות ובכל תגלחת ותגלחת אינו שותה יין ולא מטמא למתים ואם שתה או נטמא אפילו ביום התגלחת ה"ז לוקה וכ' הכסף משנה דפשוט הוא שהרי אין שום דבר שיבדיל בין נזירות לנזירות שיהא מותר לטמאות או לשתות יין עכ"ל. והנה אם כי זה פשוט לדעת רבינו הכסף משנה אני בעניות דעתי איני מבין דבר זה. דהנה אנן קי"ל ומבואר בר"מ פ"ח ויתבאר בעזה"י לקמן דנזיר המביא קרבנותיו כיון שנזרק עליו אחד מן הדמי' הותר לשתות יין כו' והתגלחת הוא מצוה ואינו מעכב ואם לא גילח יום זה מגלח אח"כ אפילו לזמן מרובה לקיים המצוה ונחזי אנן אם נזיר הבי' קרבנותיו ולא גילח היום דמצוה עליו לגלח למחר ובכל יום שקיבל עליו עוד נזירות בודאי אסור לקיים מצות גילוח בימי נזרו כי תגלחת אסור לנזיר ועובר אם גילח בעשה ולא תעשה כמבואר בר"מ ואין העשה דגילוח יוכל לדחות עשה ולא תעשה דקיימא לן אין עשה דוחה עשה ולא תעשה ואי דהעשה ולא תעשה דנזיר איתא בשאלה ודחי להו עשה כמבוא' ביבמות ז"א דהעשה דגילוח דנזיר ג"כ איתא בשאלה ה"ל שוים ואינו דוחה והוא פשוט. ועי' בס' ט"א בר"ה בסוגיא דבל תוסיף אם כן כאן לדברי הר"מ דתיכף חל עליו נזירות שני' היינו בנזרק עליו אחד מן הדמים דהותר מנזירות ראשונה תיכף באותו רגע חל עליו נזירות שני' דאין רגע מפסיק אם כן היאך מבואר דבכל ל' יום מביא קרבנותיו ומגלח כיון דתיכף אחר קרבן הראשון דאז הותר מנזירו' הראשונ' חל עליו תיכף השני' אם כן היאך יכול לגלח והרי הוא עובר בעשה ולא תעשה ואין העשה דגילוח דוחה כמ"ש. הגע בעצמך אם נזיר הביא קרבנותיו ולאחר שנזרק עליו אחד מן הדמים קיבל עליו עוד נזירות בודאי אינו רשאי לגלח ה"נ כאן כיון דתיכף חל עליו ואין רגע מפסיק האיך רשאי לגלח דאין עשה דוחה כו' ולומר דתגלחת הנזיר מבואר בר"מ דהוא לאחר שחיטת השלמים היינו הקרבן האחרון ובדיעבד מהני אחרי שחיטת הראשון היינו החטאת עי' בר"מ פ"ח אם כן אפשר דמגלח לאחר שחיטה קודם זריקה דאז אינו חל הנזירות שניה ואי היאך מגלח שעדיין נזירו' הראשונה עליו ז"א דהוי מצותו בכך. אך זה דוחק כיון דמצות נזיר לגלח אחר הקרבן השלישי אין סברא שלא היו זורקין דם משום קרבן עד שישחוט השלישי דהיה לו לבאר זה ואף אם נאמר דבכל נזירים אין קפידא לגלח אחר זריקה רק כאן צריך להמתין ולא יזרוק שום דם עד שיגלח קודם הזריקה ה"ל להש"ס ולהר"מ לפרש זה דבקיבל שתי נזירות צריך לגלח קודם זריקה דוקא והוא דבר חדש ואינו פשוט כ"כ ולא על הר"מ בלבד קשה כי ודאי דבריו ברורים דאסור לשתות יין וכו' כי תיכף אחר הזריקת אחד מן הדמים יצא מאיסור נזירות ראשונה וחל תיכף נזירו' שני' דיש מקום לחול. ולומר דאין חל נזירות השני' עוד לאחר תגלחת זה אין סברא כיון דיכול לעכב התגלחת עד זמן מרובה אין סברא שלא יהיה חל הנזירות ולשתות יין כו' כיון דכבר הותר הנזירות הראשונה אם כן בודאי חל וא"כ היאך מגלח ע"כ צריך לגלח קודם זריקת דמים אחר השחיטה וה"ל להר"מ לבאר זה ואין זה דבר פשוט וצ"ע ובאתי רק לעורר. שוב ראיתי מפורש בנזיר דף ס' ע"ב דתגלחת הנזיר לאחר זריקה ע"ש אם כן צ"ע. וקטן מופלא סמוך לאיש אם קיבל עליו נזירות הוא נזיר מן התורה ומביא קרבנות כנזיר גדול דמופלא סמוך לאיש פוסק הר"מ דהוא מן התורה ועי' בראב"ד שדעתו דמופלא אינו רק מדרבנן והדברים עתיקים.