מנחת חינוך · סימן שס״ח, א׳

שלא ישתה הנזיר יין כו' מיין ושכר יזיר וכו' וכל משרת ענבים וכו'. מכאן עד מצוה שע"ח הכל דיני נזירות ומבואר בר"מ בה' נזירות ולא הקדים הרהמ"ח לפרש לנו מאי זה נזיר והאיך נזיר נעשה שיחול עליו מצות האלו ע"כ בעזהש"י אקדים לך קצת מדברי הר"מ ומדברי הרהמ"ח שמובא בתוך דברינו כדי שתדע מאי זה נזיר ואכתוב בקיצור כדרכי בעזה"י. הנזירות היא בכלל נדרי איסור שנא' כי ידור נדר כו' להזיר ואם אמר הריני נזיר נעשה נזיר ומצווה על המצות הללו ושלשה דברים אסורים עליו היוצא מן הגפן והתגלחת וטומאה למתים ובמלאת ימי נזרו מביא קרבנות ומגלח כאשר יבואר הכל בס"ד בפרטות. וגם קרבן טומאה אם נטמא ויבואר לקמן בס"ד ואם עבר על איזה דבר האסור כגון ששתה יין או גילח או טימא עצמו כו' חוץ מה שעבר מן הלאוים והעשים המיוחדים בנזיר כאשר יבואר בס"ד עוד עבר על לאו דבל יחל ולוקין שתים משום לאו המיוחד ומשום לאו דבל יחל האמור בנדרי איסור וגם על העשה דככל היוצא מפיו כו' ואם נטמא עובר על ד' לאוין היינו בל יבא ובל יטמא ולאו דבל יחל ולאו דבל תאחר כאשר יבואר לקמן בס"ד. ועי' במהרי"ט חלק ראשון סי' י"ג ונ"ד שמפלפל שם בעוצ' פלפולו הזך מאי זה נזיר אי הוי כנדר דהוי מיתסר חפצא ה"נ הדברים הללו שנאסר בהם ה"ל מיתסר חפצ' אגברא או הוי כמו שבוע' דמיתסר גברא אחפצא כמבואר בש"ס דנדרים וע"ש שהעלה דהוי מיתסר גברא כמו שבועה ומכל מקום הוא חלוק משבועה דשבועה אף דאסר נפשיה מכל מקום אין גופו נתפס בשבועה ובנזיר גופו נתפס ונתקדש בקדושת נזיר דומי' דכהן וממילא נאסר בדברים הללו ע"ש הנ"מ מזה ודעת מהר"י שם דהוי לגמרי כמו נדר דהוי מיתסר חפצא אגברא וענינים אלו עמוקים מאד ומכל מקום אני לך. האומר הריני נזיר מן היין בלבד או מן התגלחת בלבד או מן הטומאה בלבד ואפילו מן החרצני' לבד כיון דנזיר מן האחד מהדברים שאסורים לנזיר הרי הוא נזיר גמור ואסור בכל הדברים ויש לו דין נזיר לכל הענינים ואעפ"י שלא היה בלבו רק דבר זה בלבד מכל מקום גזה"כ הוא דנודר מדבר אחד מדברים שאסורים לנזיר הוי נזיר גמור ור"ש פליג אבל כך הלכה. אבל אם אמר הריני נזיר מן הגרוגרת או מן הדבילה דבר שאין אסור לנזיר אף על פי שאמר בלשון הריני נזיר אינו חל עליו נזירות כלל אך אם אסור בדבר זה שפירש בתורת נדר יש שיטות ואין כאן מקומו ורצונינו כאן רק לבאר ענין נזירות ע' בש"ס ובר"מ. האומר הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין או מגלח או מטמא כו' הוי נזיר דהוי מתנה עמ"ש בתורה ותנאו בטל ואסור בכולם ועי' בתוס' בפ"ב דנזיר ובכתובות מה שמפלפלין בזה ואין כאן מקומו והדין דין אמת. האומר הרי ידי נזירה או רגלי נזירה לא אמר כלום אמר הרי ראשי נזיר או כבדי וכדומה אבר שהנשמה תלויה בו ה"ז נזיר גמור. והנוזר בסתם שאמר הריני נזיר הוא נזיר שלשים יום לא פחות ולא יותר ואם פי' זמן פחות משלשים יום כגון עשרה ימים או עשרים יום ל"מ והוי נזיר שלשים יום דאין נזירות פחות' משלשים יום בשום אופן כך הוא גזה"כ והוא הלכה מפי הקבלה. אמר הריני נזיר אחד ושלשים יום או מאה ימים הכלל כיון דקיבל עליו יותר משלשים יום ה"ז נזיר בזמן שפירש לא פחות ולא יותר ואם אמר הריני נזיר ל' יום ושעה אחת ה"ז נזיר ל' ואחד יום שאין נודרים שעות ואם אמר הריני נזיר שעה אחת ה"ז נזיר שלשים יום כמ"ש לעיל דפחות משלשים יום לא משכחת לה בנזירות ויש חילוק בין האומר הריני נזיר סתם או פחות משלשים דמ"מ הוא נזיר שלשים כמ"ש ובין האומר בפי' הריני נזיר שלשים יום דבסתם או בפחות דהוא נזיר שלשים לכתחלה כלתה הנזירות ביום שלשים ואחד היינו ביום שלשים ואחד מביא קרבנותיו ומגלח ומותר בהדברי' שהנזיר אסור בהם כמו שיתבאר לקמן בעזהש"י. ובדיעבד אם הביא קרבנותיו יום השלשים ג"כ יצא ומותר בכל הדברים לאחר הבאת קרבנותיו אבל אם פי' הריני נזיר שלשים יום צריך להביא קרבנותיו דוקא ביום שלשים ואחד ואם הביא ביום השלשים לא יצא כי הנזירות הוא כל שלשים יום עד יום אחד ושלשים וכן כל נזיר לזמן קצוב אינו מביא קרבנותיו עד יום אחר הזמן כגון דנזר על שנה לא יצא אם הביא קרבנותיו סוף השנה רק יום המתחלת השנה השנית וז"פ. והנוזר סתם שהוא שלשים או פי' זמן רב דהוא נזיר עד הזמן שקצב ככלות נזרו צריך להביא קרבנותיו ומגלח תגלחת טהרה כמו שנתבאר לקמן הדין וכ"ז שלא הביא קרבנותיו אפילו זמן רב אחר מלאת ימי נזרו מכל מקום כל דין נזירות עליו וחייב מלקות אם עושה דברים האסורים על הנזיר כמו בתוך הזמן עד שיביא קרבנותיו ואז הותר בדברים שנאסר בהם ואיזה מן הקרבנות מעכב ואם התגלחת מעכב הכל יבואר לקמן במצות הבאת קרבנותיו בעזהש"י. והנה זה מבואר בש"ס דנזיר ויש פלוגתא בזה אך למאן דסובר דלאחר מלאת ימים אינו חייב על תגלחת ולא על היין אסוקי שם בתיובתא דחייב על כולם דכתיב כל ימי כו' ע"ש דף י"ד ואפשר לומר דבדין זה דהוא לא קיבל עליו רק עד הזמן אך מכל מקום נזיר הוא מגזה"כ וכן בקיבל עליו נזירות בפירוש פחות משלשים כגון עשרה ימים דחל עליה נזירות שלשים יום מגזה"כ כמ"ש אם עבר על נזירות אפשר דאין לוקין אלא משום לאו דנזירות אבל לא משום לאו דלא יחל שכתבנו לעיל דלוקין ג"כ משום זה דהוי נדר כיון דבאמת לא קיבל עליו רק עשרה ימים או זמן קצוב אך זה הוא מגזה"כ דהתורה גזרה דנתקדש בקדושה זו יותר ממה שאמר עד שלשים או עד הבאת קרבנותיו וכיון שהוא יותר ממה שקיבל על עצמו רק מגזה"כ אם כן לא שייך כלל לאו דבל יחל דברו דלא דיבר כלל רק התורה אסרה עליו אם כן אינו עובר רק בלאו המיוחד ואין עובר על הלאו זה ג"כ רק אם עובר בתוך הזמן שהוציא בפיו בתוך העשרה ימים או עד הזמן שקצב עובר ג"כ בלא יחל אבל לא מה שלא דבר כלל רק מחמת גזה"כ. וכן הנוזר מן דבר אחד בלבד דהוא נזיר גמור מכל מקום אפשר על לאו דבל יחל אין לוקין רק אם עבר ועשה מה שהוציא מפיו כגון דנזר מיין לבד ושתה יין אבל אם גילח או טימא עובר רק לאו דנזיר ולא משום בל יחל ועיין במס' נדרים דף ג' ע"ב דילפינן דנזיר עובר משום בל יחל מהקישא ובל"ז לא הוי ידעינן אם כן אפשר דוקא בכה"ג דדיבר ולא על מה שלא דיבר כלל. או אפשר כיון דהוא נזיר לגמרי איתקש ואף בכה"ג דלא דיבר עובר בב"י נזירות כיון דהוא נזיר ואיתקש לנדרים וצ"ע ובאתי רק לעורר. והמקבל עליו נזירות לזמן קצוב דהוא נזיר עד הזמן ואז במלאת ימי נזרו מביא קרבנו' כמ"ש אין חילוק בין זמן קצר או אמר הריני נזיר אלף שנים דודאי לא יחי' כ"כ מכל מקום הוא נזיר לזמן וכל ימיו הוא נזיר ואין זה נקרא נזיר עולם רק נזיר לזמן קצוב ויש לו כל דיני נזיר לזמן אף דלא מצוי שיחי' כ"כ מכל מקום כיון דנזר בזמן קצוב ה"ל נזיר לזמן קצוב ומאי זה נזיר עולם והחילוק בין נזיר לזמן לנזיר (קצוב) [עולם] מבואר לפנינו בעזה"י.