מנחת חינוך · סימן שס״ח, י״א

(השמטה) הא דאסרינן יין מצוה כיין הרשות. אם נשבע שישתה כיון שקיבל עליו נזירות אסור לשתות כמבואר בנזיר ובר"מ פ"ז ולא אמרינן דהעשה דשבועה ככל היוצא מפיו וכו' ידחה הל"ת של נזיר אף דאיכא ל"ת ועשה דכל היוצא מפיו הא איתא בשאלה ז"א דגם העשה דשבועה איתא בשאל' וקיל וא"י לדחות הל"ת ועשה. אך בקד"ה לאותם שסוברים שהוא מן התורה ע' בנזיר אם כן ידחה העשה הל"ת ועשה בנזיר דקיל וראיתי בספרי מבואר דיין מצוה אסו' היינו יין של מעשר שני בירושלי' אם כן ידחה המצוה הל"ת ועש' דקילי ולא שייך אין עשה דוחה ל"ת ועשה דמע"ש ג"כ איתא בשאלה ואין צריך לפרש וצ"ל כתירוץ האחרוני' דהו"ל ע"י פשיע' ואינו נדחה והיא סברת התוס' בעירובין ע' בשער המלך בה' נדרים והדברים עתיקים ובאתי רק לרמוז. ובנזיר מצורע שהתגלחת דוחה לא הוי פשיעה בשעת קבלת נזירות דאז לא הי' מצורע. אך לפ"ז אם המצורע לאחר שנתרפא ועומד לגלח קיבל עליו נזירות אם כן בא הל"ת ע"י פשיעה אם כן אפשר דאסור לגלח דאין הל"ת נדחה כי הל"ת הוא תמיד אף שאינ' עולים כידוע. אם כן יצא דין חדש דבכה"ג אינו מגלח אם כן אינו יוכל לטהר מצרעתו לעולם כי תגלחת מצורע מעכב עיין בפי"א מהלכות ט"צ בר"מ. ואפשר אם נצטרע אף דהוא עדיין בימי הסגר וקיבל עליו נזירות הוה ליה פשיעה כיון דעומד לכך דאפשר יהיה מוחלט ושיצטרך תגלחת ולמה מקבל עליו נזירות ולא משכחת לה דידחה העשה דתגלחת רק בנזיר שנצטרע אח"כ כמו שמבואר הלשון בר"מ נזיר שנצטרע וכו' ועיין בשער המלך בהלכות נדרים מה שמפלפל בענין זה דעל ידי פשיעה ובאתי רק לעורר: