מנחת חינוך · סימן שס״ה, ח׳

והנה הח"צ והמנ"ל תמהו על הרשב"א שכ' דפלגינן דיבורא ונאמן אם כן אינ' שותה הא לכ"ע בעינן שיעיד שנטמא' מאיש שקינא לה אם כן אם נאמר דפ"ד היינו שהוא לא טימא אותה רק אחר אם כן האחר לא קינא ממנו ובכה"ג אינו נאמן העד לומר שנטמא' עם אחר ושות' והיאך כ' הרשב"א דפ"ד והיינו דנאמן ואינ' שותה והיא קושי' עצומה ולית נגר ובר נגר דיפרקיני' והוא ז"ל כ' בכוונת הרשב"א להיפך דבאמת פלגינן דיבורא ושותה מה"ט כיון דאינו מאותו האיש שקינא לה ע"ש באריכות. ואני בעניי תמה אני על גדולי ישראל שהרעישו העולם בקושיא זו דלע"ד היא בפשיטות דהנה בוודאי מה דמבואר בתור' דע"י קינוי וסתירה נאסרת ושותה אינו מבואר דווקא דהקינוי יהי' על איש פרטי ובוודאי אם היא חשודה בעיניו ומקנא לה עפ"י עדים אל תסתרי עם איש מכל באי עולם דהאיסור יחוד הוא עם כל איש מבאי עולם אפילו צדיק גמור והבעל התר' בה שלא תתיחד עם שום איש הראוי לביא' ולא פרט ואח"ז באו עדים שנסתרה עם איש אחד אפילו אינם מכירים את האיש כיון דנסתרה אחר התרא' בודאי אסור' לבעל ושותה המים כי אין סברא לחלק כלל בין שהתר' בה עם איש פרטי או לכל באי עולם שלא תתיחד עם שום איש ובאמת אסור כל איש ביחוד והוא מקפיד בוודאי אסורה ושותה אעפ"י שלשון המשנה והר"מ אל תסתרי עם פלוני וודאי לאו דוקא דאורחא דמילתא דמקנא לאשתו על איש שהוא חשוד בעיניו שמדבר עמה ושוחק עמה וכדומה ואין דרך לקנאות לכל באי עולם כי רוב עולם בחזקת כשרות ובלאו הכי לא יתייחדו עמה כי הוא איסור תורה רק באותו איש שרואה שנוהג עמה קלות ראש עי"ז מקנא לה אבל אם מקנא לכל באי עולם בוודאי הוא קינוי ואח"כ הסתירה עם כל אחד מב"ע אוסרתה ושותה המים וזה אצלי דבר פשוט. דאלו הי' הקינוי דוקא בפרט ולא בכלל הי' מבואר בש"ס דין זה ומהיכן למדו זה ע"כ בלי ספק אין חילוק כלל וקצת ראיה מסוטה דף ב' ע"ב אמר רשב"ל מאי קינוי דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים וכו' מאי דקא בדלה וכו' ופרש"י שבודל' מן האנשים ואם באיש פרטי היא בודלת רק מזה ולא משאר אנשים ע"כ מיירי במקנא לה עם כל אנשים ואם כי יש לדחות אך לפענ"ד אין צריך ראי' שהוא דבר פשוט אם כן משכחת לה דין הרשב"א בפשיטות דעיקר שאלתו ותשובתו אם אדם נאמן על עצמו או פ"ד אם כן משכחת לה שקינא לה בפ"ע עם כל באי עולם ואח"ז באו עידי סתירה שנסתרה עם איש ואין מכירין כלל את האיש רק שראו שנסתרה עם איש בודאי שותה ובא א' ואמר שהוא נסתר עמה וטימא אותה אם נאמר דאין אדם משים עצמו רשע אינו נאמן כלל ושותה או אמרינן דפ"ד ומאמינין לו שהיא זנתה ולא עמו וגם אין מאמינין לו על הסתירה כלל רק אמרינן דמעיד על אחר שזינתה ולא עמו ובודאי כיון שיש עידי סתירה ובא אחד ואמר שראה שזנתה אף שאינו יודע מי הוא אינה שותה כיון שקינא לה מכל ב"ע יהי' איזה שיהי' ה"ל עדותו מאותו שקינא ה"נ אמרינן פ"ד ואמרינן שאחר הי' והאחר הוא ג"כ מאותו שקינא לה ע"כ נאמן ואינה שותה. הכלל העדים והעד א"י כלל מי הוא הנסתר ואחד מעיד וא"י כלל עם מי אינה שותה אם כן אם פ"ד נאמן ואינה שותה ואם אין אדם משים עצמו רשע אינו נאמן כלל ודברים פשוטים הם לפענ"ד ואיני בוש בזה לומר שגדולים הללו היו מעלימים עין מדבר פשוט כזה ואני אומר אפשר בא אסא וכו' ובא יושפט וכו' אלא מקום הניחו וכו' כ"ה מקום הניחו לי וכו'. ולפמ"ש אף על הסתירה אינו נאמן כיון דעל הסתירה ג"כ הוא רשע ואין אדם מע"ר אפילו בעבירה קלה כידוע אך אמרינן פ"ד ונטמאה מאחר מאותה הסתירה של אחר לפירש"י דבעינן מאותו הסתירה כן הוא ברור ונכון. ולפמ"ש אם הי' איש פרטי שקינא לה והוא אומר שטמאה פ"ד דהיא זינתה עם אחר ושותה מכל מקום פשוט אצלי אם שתתה ולא בדקו אותה המים דמותרת לבעל מכל מקום אסורה להבועל הזה שאומר שטימאה אף דאין אדם מע"ר ואינו נאמן מכל מקום ידוע דעל עצמו נאמן דשוי' אנפשי' חד"א ועיין באחרונים דשנחד"א הוא מטעם הודאת בע"ד ונאמן על עצמו יותר מעדים אף שלא בדקו אותה המים והמים יכולים להכחיש העדים כמבואר בסוטה דף ו' הני סהדי שיקרי נינהו ע"ש. אך באמת לפי המסקנא יש עוד טעם אחר דאפשר אין הבעל מנוקה מעון. וכן כתב הר"מ פ"ג הט"ז בבאו עידי טומאה לאחר שתי' ולא בדקו כ' טעם זה ג"כ דאפשר אין הבעל מנוקה מעון ה"ה כאן להבועל דהודאתו על עצמו יותר מעדים אסור בה ותלינן הא דלא בדקו המים דאין הבעל מנוקה מעון. או אפשר יש עדים במדה"י ואין המים בודקים וז"פ. ואף אם נאמר דאם היא שוגגת והבועל מזיד כיון דלא אסרה על הבעל מותרת לבועל עיין במנ"ל כאן ובב"ש סי' י"א אם כן ה"נ כיון דמותרת לבעל דשתתה ולא בדקו מותרת לבועל. ז"א דדוקא בשוגגת דבאמת אינה נאסרת לבעל אינה נאסרת לבועל לשיטה זו אבל כאן לפי דבריו נאסרת לבעל רק אנחנו לא נוכל להוציאה כיון דשתתה אבל עליו שנאמן ע"ע כמאה עדים בודאי נאסרה ומהבעל א"א יכולים להוציאה מס' אבל לדידיה ודאי אסורה והחילוק הוא פשוט וק"ל. והנה בע"א אמר שנטמאת דאינה שותה דהתורה האמינה ע"א בסוטה אם העד חוזר בו ונותן אמתלא לדבריו אם מהני גבי ע"א באיסורין אמתלא עיין בס' ש"ש שמעתתא ו' באריכות ד"ז דהרבה סוברים כיון דנאמן מן התורה אין מועיל חזרה אפילו באמתלא ע"ש באריכות אך אם אמר שהוא בעצמו טמאה דכתבנו דפ"ד ושותה דאינו נאמן כמו עד סוטה כיון דאינו מאותו האיש שקינא לה אך לדידי' אסורה מחמת דש"נ חד"א דמהני אמתלא ומותרת לו וז"פ. אך אפשר לומר אם השקה אותה כיון דאינו נאמן ומשקין אותה דבלא השקאה אסורה להבועל כיון דנסתר' אף שאומרים טהורה היא כמ"ש והשקו אותה ולא בדקו המים אפשר דחזרתו מהני בלא אמתלא כמ"ש המנ"ל פי"ז מה"א דשויה חד"א ועדים מכחישים אותו מהני חזרה בלא אמתלא ע"ש אם כן ה"נ אם לא בדקו המים כיון דבודאי טהורה היא וזה שמא איכא עדים או בעלה אינו מנוקה מעון הוא חשש רחוק רק נגד עדים אמרינן כן ע' בגמ' אם כן אפשר מהני חזרה בלא אמתלא דהיא חזקה גדולה לא בדקו המים אותה אפשר דמהני חזרתו ובאתי רק לעורר כי דינים אלו דחזרה ואמתלא הם ארוכים ועמוקים מאוד ואין כאן מקומו ובאתי רק להזכיר. וגם אפילו נגד עדים אמרינן הטעם כאן דאיכא עדים וכו' אם כן אפשר דהשקאה היא כמו עדים שמכחישין אותו ונאמן בחזרה בלא אמתלא. והנה להאריך בדיני סוטה אלו בדיני איסור ובדיני שתי' צריך חיבור מיוחד לבאר הדינים בפרטות ועיין משנה למלך שהאריך הרבה ע"כ אכתוב קצת בקיצור אותן הנשים שאינן שותתות ודיני המגילה קצת בקיצור: