מנחת חינוך · סימן שס״ה, ו׳

והכל נאמנים לעדות זו אפילו אשה ועבד וקרובים ופסול בעביר' מד"ס אבל פסול בעביר' מן התורה פסול כן מבואר בר"מ ועי' לעיל בפ' יתרו במצות לא תענה שפלפלתי בזה למה לא יהי' רשע מן התורה כשר לעדות זו ומכש"כ ברשע שאינו של חמס עפ"י דברי הנמ"י בסנהדרין עיי"ש וא"צ לכפול הדברים. ועיין בס' ט"א סוף פ"ק דר"ה בסוגיא דאלו הם וכו'. וגם חמשה נשים ששונאות זא"ז ואינם נאמנים להעיד על מיתת בעלה נאמנות להעיד שנטמא' ואסורה לבעלה ואינה שותה ולענין כתובה אינה מפסדת אך א"ר לכתוב כאן דיני כתוב' רק העיקר לענין שתיי' ולענין איסור. ועי' במגי' להמנ"ל שהקש' לדעת הר"מ בהל"ג ובהל' תרומות דבעדות ה' נשים במיתת בעלה אוכלות אף בתרומה והמנ"ל כתב הטעם דודאי משקרות אם כן הכא אמאי נאמנות. ולכאור' דברי המנ"ל אינם מוכרחים אף דאינם משקרים בוודאי מכל מקום מספק דיש לה חזקת א"א וחזקת חי וחזקת אכילת תרומה ע"כ נשארה בחזקתה אבל כאן דרגלים לדבר ואיתרע החזקה ע"כ נאמנות שלא לשתות ועבתו"ס יבמות דף ק"א שכתבו דהיא אוכלת בתרומה דאוריי' מחמת חזקת א"א אבל כאן אין חזקה ע"כ הר"מ סובר דנאמנות. ובפרט אם נאמר דע"א במיתת הבעל אינו מהימן רק מדרבנן ע' ברי"ף ובר"ם ה"ג ובפ"ה מהל' עדות שהאריכו האחרונים בזה בדעתו של הר"מ דיש סוברים דאינו רק מדרבנן ואף אם נאמר דהוא מן התורה אפשר דוקא עד כשר ולא אשה והדברים עתיקין אם כן הם אמרו והם אמרו דאלו אין נאמנים כלל אבל כאן מן התורה ע"א וכל הפסולים כשרים להעיד כמבואר בר"מ כאן ובה"ע וא"כ היאך יכולים חכמינו זכרונם לברכה לעקור דבר מן התורה למחוק המגיל' כמה שמות בשביל ששונאי' ע"כ אינה שות'. וגם לענין לאסור על בעל' בוודאי לענין מלקות עי' בר"מ פ"א מהלכו' א"ב ובפי"א מה"ג ג"כ כיון דמה"ת נאמנות וגם רגלים לדבר ע"כ נאמנות ומכש"כ לדעת הראב"ד שגם בעדות אשה נאמנות קצת שלא לאכול בתרומה נגד כל החזקות כאן בוודאי נאמנות לגמרי מהטעמים שכ' והמגי' כ' דלדעת הראב"ד הוי כאן נמי ספק לבעלה ואינו לוקה. ולפענ"ד אינו כן מהטעמים שכתבתי אפילו להר"מ ומכש"כ לדעת הראב"ד וצריך אריכות לברר ובאתי רק להעיר.