מנחת חינוך · סימן שס״ה, ג׳

והנה לדעת הר"מ דמקנא לה עם שני אנשים וכו' אם כן בוודאי אם קינא שתי נשים שלא יסתרו עם אחד ונסתרו כאחד ג"כ אסור' וכש"כ דיש איסור יחוד באיש אחד ושתי נשים לכ"ע עיי' במנ"ל כאן ובר"מ בסוף הלכ' א"ב אם כן אם שהו כדי טומאת שתיהם ה"ל יכול להיות וטמאי' אף דיש להם חזקת היתר כמ"ש אבל אם לא שהו רק כדי טומא' אחת אם כן א"א להיות ובא"א להיות בחזקת טהרה ה"ל כמו נזירים אם כן אסורות לבעל רק מספק ולא כוודאי ולהבועל אסור' אף דא"א להיות שתיהם אסורים מכל מקום ל"ל חזקת היתר להבועל כמ"ש אם כן בכה"ג חמור בועל מבעל. אך קשה על התוס' שחידשו סברא זו כיון דבתורה מבואר סתם הן נשים הרב' והן אפילו לא שהו וכו' מכל מקום בכ"ע הם טמאים בוודאי ע"כ ילפינן בכה"ת דברה"י טמאין בוודאי אפילו באינו יכול להיות. והדר' קושיתם על הש"ס דאוקמי' ברה"י ולמה אינם טמאים ודאי דמסוטה נלמד ג"כ דמשכחת לה א"א להיות כמ"ש. וצ"ל הן אמת דהתורה כתבה סתם אפילו עם הרבה מכל מקום הי' ברור אצל חכמינו זכרונם לברכה כמו באחד ואחת דהתורה מיירי מזה הוא אפשר להיות כן בהרבה נשים ג"כ ביכול להיות כגון ששהו כדי ט"ש ובכה"ג אסרה התור' לבעל אם כן לא ילפינן רק כה"ג או על כל פנים אפשר דהתורה מיירי רק בכה"ג והסברא ג"כ נותנת כן שבזה אסרה תור' כוודאי ע"כ לא ילפינן רק מכה"ג אבל בהרב' בועלים דהתורה כתבה גם בהרבה בועלים לדעת הירושלמי ומכל מקום לא משכחת לה שאפשר להיות לסברת מהר"א בן ששון דעכ"פ לאחד מהם מותרת אפילו אם טימא אותה כמ"ש והתור' אסרה עליהם כוודאי והיינו כפי מ"ש במקום דלית חזקת היתר טמא ברה"י וודאי אף דא"א להיות אך בנשים הרבה לגבי בעל באמת אינם אסורות בוודאי רק ביכול להיות כגון ששהו כדי טומאת כולם ובא"א להיות אין איסור בהם רק מספק ובאמת בכה"ג קיל הבעל מבועל. והנה בוודאי מוציאין אותן מבעל מטעם ספק כי להבעל הוא ספק אך לא הוי כוודאי עי' בתו' סוטה שכתבו הנ"מ לספק לבין וודאי ע"ש. ונ"ל דאם קינא לשתי נשים עם אחד ונסתרו אם שהו כדי טומאת שתיהם בוודאי יכול להשקות לשתיהם כמו בועל א' ואשה אחת ומבואר בר"מ כאן דאשה אחת א"י להשקותה עוד הפעם בשביל בועל אחד ע"ש אבל שתי נשים בוודאי יכול להשקות שתיהם אך אם לא שהו כדי ט"ש דאחת בוודאי לא נטמאה רק דשתיהם אסורות על הבעל מטעם ספק נראה דא"י להשקות' דהתורה צותה להשקות רק בספק שיוכל להיות כמ"ש דמיירי בזה והתור' עשתה ספק זה כוודאי קודם השקא' והתור' גזרה דבכה"ג משקה אותה. אבל בלא שהו כדי טומאת שתיהם דלא עשה התור' ספק זה כוודאי ואחת מהם טהורה בוודאי אפשר בכה"ג לא צותה התורה להשקות כלל כנ"ל דאין משק' אותם בכה"ג רק שתיהם אסורות עליו מספק אבל אינן שותות ובאתי רק לעורר. והנה על קושית התוס' שהבאתי לעיל בשם התוס' תירצו תירוץ אחר ואפשר לא נסתעף הדינים שכתבנו אך באתי כדי לעורר קצת. וראיתי בס' מעשה רוקח שחיבר כבוד הגאון החסיד מוה' אלעזר אבד"ק אמשטרדם שתמה מאוד על ד"ז דהר"מ מהירושלמי דאם נסתרה עם שניהם כאחד דשותה ואסורה עד שתשתה דסותר הש"ס דילן וגם פסקי הר"מ סותרין הא בנזיר מקשה הש"ס על המשנה דשני נזירים שאמר להם אחד ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם דהם טמאים מספק ואמאי כל טומאה ברה"י מהיכא ילפינן לה מסוט' מה סוטה בועל ונבעלת אף כל טומאה ברה"י כגון דאיכא תרי אבל הכא שני נזירים והאי דקאי גביהם הוי להו תלתא הוי ספק טומאה ברה"ר וספק טומאה ברה"ר טהור ומתרץ וכו' וכן מבואר בר"מ פט"ז מהל' שא"ה ומפני מה החמירו בספק טומאה ברה"י שהרי סוטה שנסתרה אעפ"י שהיא ספק וכו' וכשם שהסוטה ובועלה הם שנים כך ספק טומאה בשני' אבל אם הי' ג' ברה"י ה"ל רה"ר וספק טהור וכן פסק הר"מ בהלכו' נזירות פ"ט הלכ' ט"ז וכ' וכיצד הוא ספק טומאה אבל אם הי' זה עומד עמהם בחצר טהורים כיון שהם שלשה ה"ל רבים וספק טהור וכו' כמו שיתבאר במקומו (ועיין בהראב"ד שם שיש לו שיטה אחרת עיין בלחם משנה אך אנן בדברי הר"מ קיימינן) אם כן איך פסק כאן דאם נסתרה עם שניהם כאחד שותה ואסורה וכדברי הירושלמי אפילו מאה עיין בכ"מ הא כיון דנסתרה עם שנים ה"ל תלתא וה"ל ספק טומאה ברה"ר דתלתא הוי רה"ר כמו שמפורש בש"ס ובר"מ אם כן אמאי שותה ואמאי אסורה הא סוטה דשותה ואסורה מחמת דהוי ס' טומאה ברה"י אבל ספק ברה"ר טהור לגמרי ומפורש בגמ' מה סוטה תרי היינו בועל ונבעלת והיאך פסק הר"מ דנסתרה עם שנים שותה הא הוי ספק טומאה ברה"ר דטהור ע"כ קושיתו במס' נזיר ואין זה לשונו וכתב דלית נגר ובר נגר דיפרקיני' והציע קושיא זו לכמה גדולים חקרי לב ולא מצאו תירוץ ע"ש. ובאמת היא קושיא עצומה מאוד ותלי"ת אשר חנן אותי לתרץ קושיא זו.