מנחת חינוך · סימן שס״ה, כ״ג

(טו) אינה שומעת דכתי' ואמר אל האשה פרט לאינה שומעת וה"ה אם הוא אינו שומע דאתקש וכו' כן מבואר בר"מ כאן ובש"ס אינו מבואר והכסף משנה כתב ע"ז שם במשנה ואלו שהב"ד מקנין לה מי שנתחרש בעלה וכו' לא להשקותה וכו' מבואר דחרש אינו משקה ואני תמה שם במשנה מיירי בחרש שאינו שומע ואינו מדבר דהוא כשוט' גמור ואין הקינוי שלו קינוי הב"ד מקנין אותה ואינו משקה אף שנתפקח כיון שהוא לא קינא דבעי' וקינ' אבל (אין) חרש ומדבר דפקח לכל דבריו רק לענין זה דבעינן מאמר אל האשה זה לא נזכר כלל ע' שם ותראה שאין ענין כלל לדין זה ודברי הכסף משנה תמוהים א"צ להאריך. ושאר כל הנשים שותות אפילו פסולות כגון ממזרת וכדומה פסולי קהל אם נישאו למותר להם כגון לממזר או לגר עיין באהע"ז. הכלל כל שהי' הנשואין בהיתר שותת וכן גר וגיורת כולם שותות וכן אשת סריס בין סריס חמה דמותר לבוא בקהל ובין סריס אדם כגון פד"כ וכ"ש דנש' למותר לו כגון פ"ק וגיורת שותית וע' רש"י במשנ' שכ' דוקא בנסתרס לאחר הנשואין דאי קודם הנשואין לא הוי קדמה שכיבת הבעל וכו' דאין ביאתו ביאה ובגמרא חזר בו דהוי קדמה שכיבת בעל אף בסריס ועיין במנ"ל כאן וכן דעת הר"מ שלא חילק דבכ"ע שותית דביאתו ביאה ואין להאריך. עוד מבואר בש"ס ובר"מ מי שאין לו אשה הראוי לילד ולא בנים ונשא עקרה או זקנה וכו' אינה שותה היה לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות ושותה. לא הי' לו בנים בעת הקינוי ובין קינוי לסתירה נולד לו כבר נדחית העקרה מלשתות והעיקר תלוי בעת הקינוי אם ראוי' לשתות אז שותת ואם לא היתה ראוי לשתות אף דאח"כ חזי' מכל מקום אינה שותה ודינים אלו הם מהירושלמי דסוטה ע' בכ"מ. ועיין במנ"ל שכתב דבאיסור תורה כה"ג אם לא היתה ראוי לו בעת הקינוי כגון שנשא ממזרת וקינא לה ואח"ז נעשה פד"כ או כ"ש דמותר בפסולי קהל בודאי אינה שותית כיון דמפני איסור דרבנן שלא הי' לו בנים בשעת קינוי נדחית מכש"כ מפני איסור תור' אך אם היתה ראוי' בשעת קינוי כגון לאחר קינוי נעשה פד"כ וכ"ש מהו מי אמרינן כיון דבשעת קינוי היתה ראוי' לשתות שותה כמו הי' לו אשה ובנים בשעת קינוי כבר נראה לשתות או אפשר כיון דהוא איסור תורה אינה שותה א"ד ל"ש והניח בצ"ע. אם כן בהנהו שכתבנו לעיל בבע"מ כגון גידם וחרש וכו' אם לא היו ראוים בשעת קינוי אף דלאחר קינוי נתרפאו מכל מקום אינה שותה. אך אם נעשו בע"מ אחר הקינוי יש לספק כו' וגם אפילו נעשו בע"מ אחר הסתירה קודם השקאה יש לספק אם משקין אותה כיון דבשעת הקינוי הי' ראוי ומכש"כ בשעת הסתירה ג"כ וצ"ע. והנה באילמת דא"י לקבל השבועה בודאי אין משקין אותה. אך בשאר מומים או שהי' הבעל אלם דהוא רק מגזה"כ יש לספק כנ"ל אם היו בריאים בשעת הקינוי אם משקין או אפשר כיון דמן התור' אין משקה בכ"ע אין משקה וצ"ע. מעוברת עצמו או מניקת עצמו שזנתה לא אמרינן דנמתין דלא לקטלי' לולד ועיין במנ"ל מה שפלפל בזה וכת' דמעוברת חבירו או מניקת חבירו לדעת התוס' צריכים להמתין ואפשר דהר"מ מודה לזה וע' עוד מה שפלפל באלו הענינים. ואלו נשים שהב"ד מקנין להם כגון כשהבעל חרש או שוטה או במה"י ושמעו הב"ד שמרננים אחריה מקנין לה ואח"כ אם נסתרה אסורה לבעל ולבועל אך אין משקין אותה כיון דהבעל לא קינא לה דגזה"כ לענין שתי' דדוקא שהבעל מקנא לה ולענין איסור מרבינן מאיש איש ע' בגמ' וע' לעיל דכתבתי כמה נשים שאין מועיל הקינוי אפשר דוקא לענין שתי' אבל לאיסור מהני תבין מעצמך וא"צ לפרש. לעיל הבאתי דברי המנ"ל שחקר דדעת הר"מ דאם בא ע"א אחר ששתתה אינו נאמן ודעת התוס' שם נראה דנאמן וגם אם יש ע"א היודע אין המים בודקין כמו אם יש שני עדים אין המים בודקין. והכריע הוא אף דגם התוס' מודים דבע"א היודע מים בודקין ומביא ראי' מתוס' שבועות ע"ש ועיין בס' אבני מלואים להגאון בעל קצה"ח שדחה דברי המנ"ל והחזיק שדברי התוס' כמו שע"א נאמן אחר שתי' ה"נ אם יש ע"א אין המים בודקין וכתב דשם אין העד נאמן אח"כ כיון דהעיד בפני ב"ד וכיון דהעד אינו נאמן בודאי המים בודקין אבל במקום דהעד נאמן בודאי אין המים בודקין ע"ש ולעיל כתבתי ברמז ועתה אפרש קצת דדברי המנ"ל מוכרחים דבאמת לפי שיטת התוס' דע"א נאמן אפילו לאחר שתי' דהוא בכלל עד סוטה דהאמינה תורה כשנים בין קודם שתי' ובין לאחר שתי' אם כן ה"ה בודאי אם הבועל או האשה באים לאחר שתי' ואומר אחד מהם שנטמאה בודאי אסורה לבעל כי כ"מ שע"א מהימן כל הפסולים נאמנים ואפילו אם נאמר דהאשה אינה נאמנת כיון דמביאין אותה לב"ד קודם שתי' ואומרת טהורה אינה חוזרת ומגדת על כל פנים הבועל לו אין שואלין כלל ואפילו הוא במה"י משקין אותה אם כן לדעת התוס' אם בא הבועל אח"כ ואומר שטימאה נאמן ולא שייך לומר אין אדם מע"ר דהוא עושה תשובה דהמים לא בדקו אותה מאיזה טעם והבעל דר עמה ומגיד כדי לאסרה על בעלה כסברת התוס' בב"מ אם כן אם נאמר שסברת התוס' דבע"א יודע ואמירתו מועלת אין המים בודקין כלל לא משכחת לה שיבדקו המים בשום אופן דאם נטמאה הבועל יודע וא"כ אין בודקין והבועל תמיד יודע והאיך משכחת לה בשום פעם בדיקת המים בסוטה מ"ל עד או בועל עצמו כיון דהוא יכול להיות ג"כ עד והתורה האמינה אותו ככל עד אלא ע"כ התוס' מודים דאף דע"א נאמן אחר השתי' מכל מקום המים בודקין כדברי המנ"ל והיא ראי' מוכרחת ותימא על המנ"ל ובעל קצה"ח שדבר זה ממקומו מוכרח דידיעת ע"א אינו מעכב הבדיקה בשום אופן דאי לאו לא משכחת לה כלל ד"ז להתוס' והדברי' ברורים וצ"ע על הגאונים הללו שהעלימו עין מזה והוא דבר ברור. ונראה פשוט לדעת התוס' דע"א נאמן אפילו אחר שתי' לומר שנטמאה דהוי בכלל עד סוטה דהתורה האמינה נראה דאם הבעל בא אחר שתי' והעיד שנטמאה ג"כ נאמן בתורת עד כיון דכל הקרובים והפסולים נאמנים למה נגרע הבעל עצמו ולא הוי משים עצמו רשע כיון דידע למה השקה כי באמת המים בודקים אם ע"א יודע כמ"ש ובכ"מ דהמים בודקין לא עשה איסור כמ"ש לעיל אך דהמים לא בדקו מטעם איזה זכות כמו שמבואר בר"מ והוא בא ואמר שנטמאה בודאי מהימן כע"א לשיטת התוס' לא בתורת שוי' אנפשי' חד"א דהית' מותרת לבועל רק נאמן בתורת עד דלא גרע מע"א דעלמא ואסורה על הבועל ג"כ והוא נאמן כע"א בסוטה וגם לענין הכחשה הכלל הוא עד גמור כמו עד דעלמא. וזה פשוט וברור דעד סוטה אפילו עד מפי עד נאמן כמו שמבואר אפילו מעוף הפורח וכו' וגם בעדות אשה שמת בעלה כיון דא"צ שני עדים רק עד א' וכל הפסולים נאמנים ה"ה עד מפי עד כמו שמבואר באהע"ז סימן י"ז ועיין בבכורות דף ל"ו שכל עדות שאשה כשירה לה עד מפ"ע כשר וכאן הוא עדות שכשירה לה וז"פ. לעיל הבאתי דהאשה האומרת טמאה היא אחר קו"ס נאמנת בתורת עד ולא מטעם שוי' אנפשה חד"א ולא מטעם הודאת בע"ד כי משועבדת לו רק בתורת עד ע"ש ונתיישבתי דבתורת עד אינה נאמנת באשת ישראל דאינה נאסרת אלא ברצון ואין אדם מע"ר ואי דעבדה תשובה שלא תדור עם בעלה בלאו הכי לאחר קו"ס ולא תרצה לשתות אין משקין אותה ואסורה לבעל ולבועל אלא ע"כ הנאמנות שלה היא מטעם הודאת בע"ד מה שנוגע ולא שייך אין אדם מע"ר כידוע שעל עצמו נאמן ולא הוי משועבדת וגם אין חב לו דנפקא השעבוד אחר קו"ס והא ראי' דהתורה נתנה לה רשות דאם אינה רוצית אינה שותה ומפקעת עצמה מיד בעלה נראה דהתורה הפקיעה השעבוד ובאתי רק לרמוז ולעורר. ומקנא לה אפילו על עריות ושחוף היינו שאינו מתקשה אף שאינם ח"מ באבר מת מכל מקום נאסרה על בעלה ושותה ועיין בסי' קע"ח ובסי' כ' ודעת הלבוש דאינה אסורה על בעלה מן התורה ומכל מקום מקנין לה ועיין בס' עצי ארזים שפלפל בזה ודבריו אינם נראים לי ועיין במנ"ל פ"א כאן דמביא ג"כ סברא זו אף דאינה נאסרת מקנא לה ושותה ע"ש וצ"ע. נתיישבתי בדבר ודברים הללו תמוהים דיהי' סברא להשקות אם אינה נאסרת דמבואר בש"ס דאף אין מגלגלין אם אינה נאסרת זה הכלל וכו' אם כן בודאי אין משקין כמ"ש התוס' בפ' ארוסה אך המנ"ל הקשה מהא דמבואר בש"ס דאיצטרך מעוטי דרך אברים עיין במנ"ל ובאמת אין ענין זל"ז דשם מיעטה התורה דאם קינא לה שלא תסתר עמו דחשדה דרך אברים ונסתרה עמו דאין חושדין דאפשר דזינתה ממש אך גזה"כ בקינוי כי האי שאינו חשדה בדבר איסור א"ז קינוי כלל כמו אל תדברי עם פלוני והוי סתירה בלא קינוי ואינה שותה עי' ביבמות ובסוטה ועי' במנ"ל עצמו בפ"ג בפיסקא המתחלת וראיתי וכו' שכ' כן אבל שיהי' סברא שתהא שותה אף אם באמת נבעלה אינה אסורה זה אין סברא כלל כיון דהתורה ציותה לבדוק וזו מותרת לבעלה רק שם הי' הסברא לשתות דשמא בא עלי' וקינא לה ג"כ אל תסתרי ומיעטה התורה כיון דלא קנא לה בדרך חשד בעיל' לא הוי קינוי אבל בגוונא דאינה נאסרת כלל על בעלה בודאי אין משקין וא"כ כיון דעל שחוף משקין בודאי נאסרה מהתורה ודברי הלבוש תמוהים ועי' בס' ע"א שפלפל ג"כ אף דאינה נאסרת שותה מגמרא זו דקינא דרך אברים וכו' והוא תמוה דאין ענין זה לזה כלל דשם צריך התורה למעט דלא הוי קינוי. אבל באמת החשד דנבעלה באופן דנאסר'. אבל אם הבעילה באופן דלא נאסרה אין סברא להשקותה כלל ודברי הגדולים הנ"ל תמוהים ע' בגמ' היטב ותראה דהם דברים ברורי' ופשוטים. ועיין במנ"ל פ"ג שכ' דלדברי הש"ס דהקינוי צריך שיהי' דוקא בדבר האוסרה ה"ה אם קינא לה שלא תסתרי עם זה פן יאנוס אותך ג"כ אינה שותה דהקינוי צריך שיהא בדבר האוסרה ע"ש ומבואר בש"ס במשנה על הכל מקנא חוץ מקטן ומבואר בגמ' הטעם דאיש למעוטי קטן וכתבו התוס' דודאי קטן למטה מי"ג שנה ככל קטן שבתורה אף על פי דביאת בן תשע אוסרת על בעלה נהי דאסורה ע"י קו"ס מכל מקום גזה"כ דאינה שותה בקו"ס דקטן ע"ש והר"מ כת' כאן בפ"א אמר לה אל תסתרי עם פלוני והי' קטן פחות מבן ט' וכו' אין זו קינוי דכתיב ושכב איש וכו' פרט לקטן שאין אוסרים עליו וכ' הכסף משנה דמשמע לרבינו דאיתמעט קטן שאין ביאתו ביאה אבל בן ט' דביאתו ביאה איש מיקרי לענין שכיבה והמנ"ל הקשה על רבינו ל"ל קרא כיון דאינה נאסרת בביאתו כמ"ש לפ"ז עי"ל בסמוך. ואפשר לו' דכוונת הר"מ אם קינא לה על קטן פחות מבן ט' אף שנסתרה עמו אחר שנעשה בן ט' מכל מקום כיון דהקינוי הית' בדבר שאינה נאסרת לא הוי קינוי כלל כמ"ש לעיל וכן כת' המנ"ל לקמן דדרך אברי' ועל אונס אין זה קינוי כיון דאינה נאסרת ה"נ כאן ע"כ צריך מיעוט כמו דרך אברים וגם אפילו נסתרה עמו בגדלות לאחר י"ג שנים ג"כ אינה שותה דהקינוי לא הוי קינוי אבל אם הקו"ס הי' לאחר ט' שנים אפשר דמודה דנתמעט נמי אך אין לשונו משמע כן על כל פנים לדינא אפשר כן לדעת הר"מ ולכ"ע אם קינה לה על פחות מבן ט' אין זה קינוי ואינה שותה אפילו על הסתירה דלאחר גדלות ולשיטת התוס' דקו"ס של קודם י"ג אינה שותה מכל מקום נראה דאם קינא לה על בן ט' ונסתרה עמו לאחר י"ג שותה כיון דהקינוי הי' על דבר האוסר וקודם בן ט' אין מועיל הקינוי כלל ובאתי רק לעורר. ואין אשה שותה וחוזרת ושותה ודוקא אותו הבעל אם קינא לה עוד עם אותו הבועל אינה שותה עוד אבל אם קינה לה עם בועל אחר חוזרת ושותה וכן אם גירשה הבעל ונישאת לאחר וקינא לה מבועל הראשון ג"כ חוזרת ושותה כן מבואר בר"מ מהש"ס ועיין במנ"ל שהביא קושי' בשם מהרי"ט על הפלוגת' דחוזרת ושותה וגם לפי מאי דקיימא לן דבשני בועלים חוזרת ושותה הא אנו קי"ל דהמים בודקין להבא ג"כ אותה ואותו ע' במנ"ל אם כן למה צריכה לשתות ועיין במנ"ל מה שתירץ וכבר כתבתי לך אם אכתוב לך פלפול הענינים אלו ובדברי המנ"ל צריך חיבור גדול וגם מטעם זה לא עיינתי היטב בדברים הנפלאים ומתוקים אך כתבתי קצת בקיצור לעורר איזה דבר חדש ואחד המרבה וכו':