מנחת חינוך · סימן שס״ה, ט״ו

(הז') שומרת יבם אינה שות' ומבואר כאן בר"מ ג"כ מהלימוד תחת אשה פרט לש"י וכאן דברי הר"מ צריך עיון גדול דסתם מאוד דבאמת בש"י אפילו אם נימא דהוי קדמה שכיבת בעל כיון דהיבם מכח בעל קאתי עיין בסוגי' דיבמות דף נ"ח ברש"י ובתוס' מכל מקום כיון דהר"מ בעצמו פוסק בפ"ב מהלכות יבום דש"י שזינתה מותרת ליבם אין שייך השקאה כלל ע' בפ' ארוסה בתוס' שם במשנה והר"מ בעצמו כ' לקמן בפ"ד דאפילו ע"י גלגול אינו מגלגל עלי' שלא זנתה ש"י כיון דאינה אסורה לו ע"ש וע"כ מיירי בבא עלי' היבם ביאה גרועה דקונה אותה על זנותה ונאסרה עליו. והנה מסוגי' דיבמות נר' דלרב דסובר קנה לכל משקה אותה דלא הוי ש"י דאשתו היא והר"מ בהלכות יבום ובהלכות תרומות פסק כרב ע"ש אך בסוטה בסוגי' מבואר דאף לרב מכל מקום נתמעט מהשקאה מגזה"כ כיון דלא הי' כוונה לשם אישות ועיין בסוגי' ובתוס' על כל פנים הוא דין מחודש אפילו במקום דהוי אשתו מכל מקום כיון דהיא ביאה גרוע' אינו משקה ואפילו לשמואל דסובר דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה הוא חידוש מכל מקום כיון דקנה לענין גט לא שתי' ע"ש בסוגי' ונ"מ אפילו לדעת הטור דס"ל יבמה מן הארוסין הדין דלא קנה רק לדברים האמורים בפרשה והאיך סתם הר"מ ד"ז ולא כת' דש"י אינה שותת אף דבא עליה היבם ביאה גרוע' ודוקא בכה"ג דאי לא בא עליה כלל אינה נאסרת עליו לפ"ד ובביאה מעלי' אשתו היא בפשיטות וה"ל לכתוב חידוש זה דבא עליה אף שקנאה לכ"ד כפ"ד מכל מקום אינה שותה או לחלק בין מן האירוסין ומן הנשואין ע' בהלכו' תרומות וכ"ז הוא דיני' מחודשים והאיך מסתים סתם הר"מ דפוסק דרכו לפרש. ולומר שסמך עצמו על מ"ש פ"ד דאפילו ע"י גילגול אינו מגלגל אם כן כאן בודאי שבא עליה זה דחוק דכל כה"ג הוי צריך לפרש דבא עליה ביאה גרועה דאלו הדינים אינם מפורשים והו"ל לפרש. ולומר ג"כ דאין המים בודקים כיון דהי' ביאה גרוע' לא גרע מארוסה דהוי לי' איסור זה דחוק אצלי דלענ"ד בביאה ביבמה מכל מקום כיון דקנה אותה לא הוי איסור דנקרא אינו מנוקה מעון גם לאחר שבא עליה כדינא והרבה סתם בדין זה וצ"ע על נ"כ שלא פרשו כלל דבריו על כל פנים מ"ש דביבמה הו"ל מנוקה מעון בבא עלי' ביאה גרוע' כיון דחז"ל תקנו מאמר וחופה הו"ל אינו מנוקה מעון אך הר"מ הו"ל לפרש דינים אלו ע"ש בסוגי' ובתוס' אם נאמר דהסוגי' קאי אליבא דרב המנונא דש"י שזינתה אסור' על היבם וע"כ צריך קרא למעט וע"ז מקשה בש"ס דכוותי' גבי ש"י היינו דלא קדמה שכיבת הבעל ול"מ מה שאחיו בעל ע' בתוס' ביבמות שם וע"ז מתרץ בבא עלי' בב"א לרב ולשמואל כפי השו"ט ע"ש. ולכאורה הי' יכול לתרץ בפשיטות דבא עלי' בלא עדים ועיין באהע"ז ס"ו ובמנ"ל הל' יבום ובתוס' קידושין דיבום בלא עדים אינו קונה כלל כקידושין בלא עדים וא"כ בכה"ג קדמה שכיבת הבעל דהיינו היבם מכל מקום לאו אשתו היא ומיעטו קרא. אך באמת נ"פ כמו דקיימא לן בקו"ס שמשקה אותה דוק' ע"י עדים ובלא עדים ע"י עצמו אינו משקה אם כן אפילו בלא מיעט קרא לא הי' משקה ארוסה וש"י מחמת שצריך שתקדים ואינה בחזקת בעולה ואי דהוא או אפילו שניהם מודים שנבעלה (להשקות) אינם נאמנים אלא עפ"י עדים להשקות ולא עפ"י עצמו רק בנשואה ממילא הוי בחזקת שנבעלה וז"פ. אך אפשר לומר קודם קו"ס אם ארוס אומר שבעלה או ש"י והיבם אומר שבעל' ואז אין נ"מ כלל לענין קו"ס ואח"ז כשהי' קו"ס אפשר דסומכין על דבריהם להשקותה כיון דאז היו נאמנים והוי כהאי דאיסור הוחזק בע"א כיון דאז לא הי' נ"מ למלקות ולשום דבר והדברים עתיקין ובאתי כאן רק לעורר ישמע חכם וכו'. גם לומר כיון דביבום בעינן עדים צריכים גם הם שיראו העדי' כמו שמבואר באהע"ז סי' מ"ב אם כן העדי' שראו והם לא ראו אינה אשתו ומכל מקום קדמה שכיב' בעל ז"א דביבום א"צ שיראו הם את העדים כיון דאפילו שוגג מהני וא"צ כוונה ובזה אינו דומה לקידושין והדברים ארוכים ואין כאן מקומו. ואם קינא לארוסתו ונסתר' ואח"ז נשאה ובא עלי' ג"כ אין משקה אותה חדא דאינו מנוקה מעון ועוד כיון דהסתירה הי' בעודה ארוסה לא הוי תחת אישה אך ביבמות שם מבוא' כיון דהשקאה היא לאחר הנשואין הוי שפיר תחת אישך ע"ש בתוס' אך אינו מנוקה מעון. אך אם לא בא עלי' משנישאת רק חופה לא הוי קדמה שכיבת בעל וכו'. ואף אם בא עלי' בב"א מכל מקום אינו מנוקה מעון לדעת הר"מ ע"כ כ' הר"מ כאן דוקא אם קינא לארוסתו ונסתרה אחר שנישאת משקין אותה כי הסתירה בשעת ארוסה אין משקין אותה אפילו לאחר הנשואין מטעמים הנ"ל. ומבואר בר"מ דאם קינא מש"י וכנסה ונסתרה דמשקה אות'. וזה מבואר ג"כ בש"ס דקינוי של ארוסה מועיל על אחר הנשואין וכן ש"י עיין בתוס' שם ונראה דאפשר דהקינוי אינו מועיל רק אם בעת הקינוי הי' הסתירה והיתה נאסרה הו"ל שפיר קינוי אבל אם מקנא ובשעת הקינוי אם זינתה לא היתה נאסרת עליו אין זה קינוי כלל אם כן בש"י אם קינא לה אין זה מועיל כיון דאם השתא זינתה אינה נאסרת עליו כמו המקנא לפנויה. והר"מ איירי בש"י שבא עלי' כמ"ש לעיל דנאסרת אך אין משקה אותה מכל מקום מועיל הקינוי על אח"כ אבל בש"י אם לא בא עלי' כלל אפשר דאין מועיל כלל הקינוי כיון דפסקינן דש"י שזינתה אינה נאסרת כלל כנ"ל ולא הבאתיו בכור הבחינ' ועיין בתוס' בשם הירושלמי ולא עיינתי בזה ובאתי רק לעורר.