מנחת חינוך · סימן שס״ה, י״ד

(הו') ארוסה אם קינא לה באירוסין ונסתרה עמו בעודה ארוסה אינה שותה וילפי' מקרא תחת אשה פרט לארוס'. והנה אפילו בלא האי קרא לא שותה ממתניתא דדרשינן ונתן איש וכו' מבלעדי אישך שצריך שתקדים שכיבת בעל לבועל דבר זה הקשו בגמרא ותירצו כגון שבא עלי' ארוס בבית אביה דקדמה שכיבת בעל מכל מקום ממעטינן מקרא זה דלא תשתה מחמת דהוי ארוסה. ומה שקשה על הר"מ דס"ל דאם בא על ארוסתו אין המים בודקי' דאינו מנוקה מעון זה ל"ק ע' במנ"ל ובאחרונים ולכאורה קשה לפי מאי דקיימא לן ביאה אירוסין עושה עיין בר"מ בהלכו' אישות ובש"ע סי' ל"ג הי' יכול לתרץ כגון שקדשה בביאה אם כן קדמה שכיבת בעל באותו קו"ס. ואם הי' לו אשה וגרשה והחזירה וקינא ונסתרה קודם שכיבת הבעל בנשואין שניי' פשיטא דאינה שותה דבנשואין אלו צריך שתקדים שכיבת הבעל וכן אם בא עלי' הבעל קודם שהיתה אשתו לא ה"ל קדמה שכיבת הבעל כי אז לא הי' בעל וכ"ז פשוט דצריך לבוא עלי' קודם בעת שהוא בעל' ובשתי' זו אם כן לא מועיל בבא עלי' לשם קידושין בסתם דקיימא לן דעתו על גמר ביאה אם כן בתחילת ביאה לא הי' בעל כלל והתורה הקפידה שתקדים כל השכיבה של בעל אפילו תחילת ביאה וכאן בתחילת ביאה לא הי' בעל כלל לא הוי קדמה שכיבת הבעל אלא אפילו פירש דדעתו על תחילת ביאה דקונה אותה בתחילה ע' בקידושין ובאהע"ז מכל מקום התורה הקפידה שתקדים שכיבת הבעל היינו שיהי' בעל קודם השכיבה והוי השכיבה בעת שהוא אישה אבל בקידש בביאה דנעשה אישה בביאה ובאים כאחד לא הוי קדמה שכיבת בעל והתורה הקפידה דתקדים שכיבת הבעל דהשכיבה יהי' בעת שהוא בעלה ולא בכה"ג דאינו בעל' רק נעשה בעל בביאה זו כנ"פ. ע"כ בבא עלי' בב"א דקודם הביא' ה"ל בעל שפיר קדמה שכיבת הבעל וז"פ בתכלית הפשיטות. וכן אפילו נשואה אם לא בא בעלה עלי' בב"א וגם לא אחר הנשואין אינה שותה והוא מבריית' דגזה"כ הוא דכתי' ונתן כו' מבלעדי אישך שצריך שקדמה שכיבת הבעל לשכיבת הבועל ואם לאו אינה שותה וכתבו התוס' ביבמות דף נ"ח ע"ב ומובא במנ"ל כאן דכל ביאה שאינה קונה ביבמה כגון ישן או שיכור או נפל מן הגג וכו' אינה קרוי ביאה לגבי הבעל אם בא עלי' ביאה כזו. מכל מקום אינה שותה דלא הוי קדמה שכיבת בעל רק בביאה שעכ"פ קונה ביבמה ואם לאו אינה שותה דלא הוי ביאה כלל והוי לא קדמה וכו' ע"ש ד"ז דנשואה דאינה שותה אם לא נבעלה נראה דוקא ביש עדים שלא נסתרה אבל אם אין עדים בודאי בחזקת נבעלה (ע' בכתובות) ושותה עיין בכתובות פ"ק. ופשוט דאם אחד מהם אומר שלא נבעלה דאינה שותת דכבר כתבנו דהברירה ביד כ"א לומר אינה שותה הן הבעל והן האשה. אך אפשר אם לאחר שנמחק' המגילה דאין הברירה ביד האשה לומר איני שותה דמשקין אותה בע"כ אפשר דג"כ אף שאמרה איני שותה דלא נבעלה אינה נאמנת דכל נשואה בחזקת נבעלה רק שאומרת טמאה נאמנת ולא בדבר אחר וצ"ע. והר"מ כת' כאן אלו נשים שאינן שותות הארוסה וכו' ואח"ז כת' ומנין שאינה ראוי לשתות שנאמר תחת אישה וכו' פרט לארוס והנה בש"ס מקשה ע"ז ל"ל קרא ת"ל דבעינן שקדמה שכיבת הבעל שנא' מבלעדי אישך ומוקי לה כשבא עלי' בב"א אם כן קשה להר"מ נהי דלא יכול להביא ד"ז בבא עלי' דלשיטתי' אזיל אם בא עלי' אינו מנוקה מעון והאידנא הדין כך כיון דחז"ל אמרו כמ"ש המנ"ל אם כן על כל פנים בלאו הכי לא תשתה אם לא בא עלי' מחמת מבלעדי אישך אך הר"מ סמך על מה שכ' אח"כ ד"ז דמבלעדי אישך גבי נשואה וכאן כת' הלימוד שבש"ס ובש"ס איצטריך הלימוד קודם שאסרו חכמינו זכרונם לברכה ע"כ מביא ג"כ הלימוד מהתוס' כי אין נ"מ לדינא דארוסה בכ"ע אינה שותה מביא הלימוד מקרא וכך דרכו של רבינו אם אין נ"מ לדינא מביא הלימוד דיותר פשוט.