מנחת חינוך · סימן שס״ה, י״ב

(הד') אם בא עליה הבעל אחר קו"ס אין משקה אותה והיא ברייתא ונקה האיש וכו' כ"ז שהאיש מנוקה מעון המים בודקים וכו' אין מנוקה מעון אין המים בודקים וכו' וברייתא זו הובא בכ"מ בש"ס ופרש"י הא דאינו מנוקה מעון היינו שבא עליה אחר שנסתרה ולדעתו דוקא זה העון מעכב הבדיקה אבל אם אינו מנוקה מעון אחר אפילו בא על ח"כ ועל חמב"ד מכל מקום המים בודקים ומשקה אותה רק אם בא עליה אחר שנסתרה מעכב הבדיקה. ועיין במנ"ל מה שהקשה על רש"י והר"מ מביא ג"כ ד"ז כאן דאם בא עליה אחר קו"ס אינו משקה אך יש לו שיטה אחרת בפי' הברייתא דס"ל כל איש שבא ביאה אסורה מימיו לאחר שהגדיל ואפילו רק איסורא דרבנן כגון בא על ארוסתו בבית חמיו או שניה אין המים בודקין את אשתו שנאמר ונקה וכו' וזה הוי אינו מנוקה מעון כן מבואר בר"מ כאן פ"ב ד"ח וכתב לפיכך אם הית' אשתו אסורה עליו מח"ל או מח"ע אפילו שני' וקינא לה ונסתרה אינה שותה וכו' היינו מט"ז כיון דבא ביאה אסורה אין המים בודקין ולרש"י הוא מטעם אחר דאינן ראוים לאישות ועיין בראב"ד מה שהשיג על הר"מ ועיין בכ"מ ובמנ"ל שהאריך ועיין בס' שעה"מ ואין להאריך במה שהאריכו הם. ועיין במנ"ל שהאריך לפלפל בשיטות רש"י והר"מ ואין להאריך. והיוצא מדבריו אם בא ביאה אסורה לכל מר כדאית ליה אפילו עשה תשובה לא מהני ואין המים בודקים ואם שגג בביאת איסור מכל מקום כל שידע בשעת השקאה שחטא אין המים בודקים אך אם לא ידע בשעת השקאה בודקין כ"כ התוס'. ודעת המ"ל אפילו הי' מזיד בביאת איסור כל דלא ידע בשעת השקאה ששכח המים בודקין ע"ש שהאריך. ודע דאף לדעת רש"י דכ"ה דמבואר במשנה דאינן שותות מטעם שאינן ראויים לקיימם מודה הוא דאף באיסור דרבנן ג"כ אינן שותות דאינן ראוים לקיימם כמו דמבואר במשנה חלוצה לכהן דאינו אלא מדרבנן וגם שם פלוגתא במעוברת חבירו וכו' אף דאינו אלא מדרבנן וכ"כ המנ"ל ע"ש. ולדעת הר"מ אפילו ביאה שאסורה מד"ס אינו מנוקה מעון מכל מקום מעוברת או מניקת חבירו ה"ל מנוקה מעון ועיין במנ"ל הטעם דאין אסורה מצד עצמה רק מפני סכנת הולד ולדעת רש"י שותה דראוי לו לאחר כ"ד חודש. ועיין במנ"ל דקטלנית אף להשיטות דסוברים דכופין להוציא ואינה ראויה לו לעולם מכל מקום ה"ל ראוי' לאישות כיון דאינו אלא משום סכנה אף דמעוברת חבירו לר"מ כיון דאינה ראוי' אינה שותה שאני סכנת הולד מסכנת עצמו וע"ש עוד כמה דינים.